(לא) כמו לרכוב על אופניים: הסקס הראשון אחרי הלידה

אם חשבתם שרק לכם לוקח זמן לחזור לקיים יחסי מין לאחר הלידה, אתם טועים. חוסר חשק מיני בקרב הורים צעירים הוא תופעה שכיחה. ישנם זוגות שכבר בשלבי ההיריון המתקדמים מדללים משמעותית את יחסי המין שלהם. גם משבר זוגי לאחר לידה הוא תופעה נפוצה, כאשר כ-50% מהזוגות חווים ירידה באיכות הקשר המיני והזוגי לאחר הלידה ואף קיים אחוז גבוה של פרידות, גירושים או בגידות בשנה שלאחר הלידה, בעיקר לאחר לידה ראשונה.

מבחינה פיזיולוגית, חזרה לקיום יחסי מין מלאים מתאפשרת כעבור שישה שבועות מהלידה. לגוף אמנם נדרשים כשישה שבועות, אך האם מבחינה רגשית אנחנו פנויים לקיים יחסי מין מלאים כחודש וחצי לאחר הלידה? חשוב לדעת שממוצע החזרה לשגרה מינית טרום הלידה הוא כשנתיים. על בני הזוג להבין כי ייקח זמן עד שיחסי המין יחזרו להיות כפי שהיו. יש להיות מודעים וסבלניים ולהתחשב זה בזו וגם בשינויים הפיזיולוגיים, הרגשיים והסביבתיים.

ישנם מספר גורמים שעלולים לאתגר את קיום יחסי המין לאחר הלידה עבור שני בני הזוג:

1. קיים הלם ראשוני וקשיי הסתגלות למצב החדש, הנפוצים יותר לאחר לידה ראשונה.

2. עומס המטלות הרב לעתים גורם לריחוק ולמתח ולוויכוחים של "מי עושה יותר", אשר לא מהווים כר פורה ליחסי מין.

3. ייתכן והתרחבות המשפחה גורמת למתח ולחרדה מהמצב החדש ולמחשבות על המצב הכלכלי, השתנות המרחב הביתי ועוד. 

4. השגרה העמוסה והעייפות, אשר הופכת לכמעט כרונית. שעות השינה הופכות ליקרות ובני הזוג לעתים מעדיפים פשוט ללכת לישון במקום לקיים יחסים. 

5. שינוי גופה של האישה מאתגרת אף היא את קיום יחסי המין לאחר הלידה. הגוף האימהי מגדיר אחרת את המיניות: השדיים הסקסיים והמיניים הפכו לכלי הזנה לתינוק; הבטן הפכה לביתו החמים והרך; איבר המין הפך לתעלה ממנה יצא התינוק. 

6. במקרים בהם הגבר צפה בלידה הנרתיקית, ייתכן והוא יתקשה לחזור לראות את איבר המין של האישה כאיבר מיני וסקסי.

7. מעבר לחסמים המשותפים לגברים ולנשים, ישנם חסמים פיזיולוגיים המקשים על האישה לחזור לתפקוד מיני מלא. היא עלולה לחוות כאבים בעת החדירה, הנובעים מיובש בנרתיק כתוצאה מחוסר איזון הורמונלי שמקורו בדיכוי הפרשת אסטרוגן מהשחלות, המתאזן לרוב כעבור חצי שנה או מחתך המלווה בתפרים.

8. קושי פיזיולוגי נוסף בעת קיום יחסים נוגע לרגישות בשדיים או לכאבים הנגרמים כתוצאה מגודש הנקה. חוסר האיזון ההורמונלי עלול לגרום גם לחשק מיני ירוד אצל האישה. הפרשת הורמון הפרולקטין, המופרש בגוף האישה בעת ההיריון ולאחר הלידה, מדכאת את הליבידו ופוגעת בחשק המיני. בעוד הוא אחראי לייצור החלב, הוא מדכא את הטסטוסטרון. היעדר התשוקה מקטין את סיכויי האישה לקיים יחסי מין ולהרות שוב, זאת כדי שתוכל להתמסר לחלוטין לטיפול ברך הנולד. תופעה פיזיולוגית נוספת העלולה לפגום בהנאה בעת קיום היחסים היא ירידה במתח השרירים באזור הנרתיק בקרב מי שילדה בלידה נרתיקית. הדבר עלול לפגום בתחושה בעת קיום היחסים וכן לפגוע בעוצמת האורגזמה.

*חשוב להכיר את הגורמים הפיזיולוגיים הללו, שרבים אינם מודעים להם, מאחר שבבואנו לקיים יחסי מין לאחר הלידה, נוכל לדעת כיצד להתנהל מול התופעות השונות. כך למשל, אם יובש נרתיקי הוא תופעה פיזיולוגית רווחת, נוכל להימנע מפרשנויות שונות שיעיבו על הזוגיות, כמו למשל "היא לא מספיק מגורה או נמשכת אליי ולכן היא יבשה" וכן נדע להשתמש בחומרי סיכה.

9. מעבר לחסמים הפיזיולוגיים, ישנם חסמים רגשיים המשפיעים על האישה ועלולים לפגוע בחזרה לשגרת קיום יחסי המין לאחר הלידה. ישנן נשים המתמסרות באופן מלא לתינוק ודוגלות בתפישות כמו עיקרון הרצף. ישנן העושות זאת על מנת ליצור לעצמן חוויה מתקנת של הילדות שחוו בעצמן ולהעניק לתינוקן את שנחסך מהן. עם זאת, תינוק בחדר השינה הוא גורם אנושי נוסף שנוכח בחדר וקיומו מוריד את רמת האינטימיות ומאפשר פחות הזדמנויות לקיום יחסי מין. גם כשאלה יתקיימו, ייתכן שהחוויה לא תהיה מוצלחת, מאחר שבני הזוג יהיו דרוכים ולא יתמסרו לחלוטין לחוויה. מטבע הדברים, אם החוויה לא מספיק נעימה, היא אינה מעודדת רצון לקיים יחסי מין לעתים קרובות יותר. אם בחודשים הראשונים לאחר הלידה מקובל ונפוץ להכניס את התינוק לחדר השינה, הרי שהארכת שלב זה עלולה לפגוע באינטימיות ובזוגיות.

יש אמהות המפתחות דכדוך מתמשך או אף דיכאון לאחר לידה שלא מאפשר להן להתפנות לקיום יחסים. גם במקרים בהם לא מאובחן דיכאון ממשי, אך האם כמעט ולא יוצאת מהבית ומבלה את רוב שעות היום לבדה בפיג'מה נראה כי היא תתקשה להתחבר למיניותה ולהתמסר ליחסי המין. במקרה והאם חוותה הריון או לידה קשים באופן משמעותי, ייתכן והיא אף תעדיף להימנע מקיום יחסי מין מלאים מחשש מודע או לא מודע להיכנס להריון נוסף.

לעתים קיים קושי בהתייחסות מינית לגוף האימהי. ישנן נשים החובקות באהבה את גופן שהשתנה והפך לרך, עגול ושופע חלב. התייחסות זאת עלולה לנטרל כל זהות מינית אחרת שהתקיימה לפני הלידה. עבור נשים אלה, גופן שייך לתינוק. השדיים, שהיו סממן מיני בולט שלהן לפני הלידה, הפכו לאיבר הנקה ולמוצר האכלה עבור התינוק והגבר לא רשאי להתקרב לאזור.

אז מה עושים?

שחררי לחץ. אפשרי לעצמך את הזמן והמרחב שאת צריכה.

קבלי את עצמך. הגוף המדהים שלך הביא תינוק/ת לעולם, נכון שיש לכך השלכות, אבל זכרי את המתנה המדהימה שהגוף שלך יצר.

השקיעי בעצמך. כשטוב לך, טוב גם לתינוק וגם לבן זוגך. הקפידי על שגרת טיפוח עצמי כמו הפסקה למנוחה, מקלחת טובה, קריאת ספר, בילוי, ספורט ועוד.

העמיקי את הזוגיות. את ובן זוגך אינכם רק "אבא" ו"אמא", זכרו שאתם גם בני זוג. תבלו יחד, גם אם בבית. שוחחו, תמכו זה בזו ושמרו על החברות שלכם.

תרבי במגע ובחיבוקים. בתקופה המאתגרת הזו שניכם זקוקים לחום ולמגע. חשוב לגעת זה בזו, גם אם לא באופן מיני.

עסו זה את זו ותבחנו יחד איזה מגע נעים ורצוי. המגע החושני חשוב לשניכם על מנת שלא תרגישו דחויים ובלתי מושכים.

היעזרי בבן זוגך. ככל שהוא ייקח חלק פעיל יותר במטלות הבית כך יעלו הסיכויים לכך שתהיי פנויה פיזית ורגשית לקיום יחסי מין.

שמרי על תקשורת פתוחה! זהו הדבר החשוב ביותר בזוגיות ובוודאי כשמדובר בנושא המיניות. כדאי להבין את צורכי הצד השני, להיות שותפים, להיענות לצרכים ההדדיים ולהתחשב בשינויים הגופניים והרגשיים. במידה ואת חוששת מחדירה, למשל, שתפי את בן זוגך: "אני חוששת מחדירה מלאה ומרגישה שאני צריכה עוד זמן, האזור עדיין רגיש לי". ברגע שזה "על השולחן", אפשר לפנות את האנרגיה למקומות הטובים ולהתמסר, ללא החשש. פעמים רבות יחסי מין מוגדרים על פי "החדירה" וכדאי להבין שבין קיום יחסים מלאים הכוללים חדירה לבין אי קיום יחסים כלל יש הרבה מאוד גוונים ואופנים בהם תוכלו לענג זה את זו.

כיצד לחזור לקיום יחסי מין מלאים?

לסיכום, ישנם זוגות שלאחר הלידה משתדלים להימנע לחלוטין ממגע ומאינטימיות בשל החשש מקיום יחסי מין מלאים. לכן כדאי שתשוחחו על הדברים באופן גלוי ותסכמו שלא כל מגע אינטימי או מיני יוביל לחדירה. כך תאפשרו לעצמכם להעניק חום, אהבה, מגע וליטופים, מבלי להיות מוטרדים מאקטים מיניים שפחות מתאימים לכם כרגע.

יעל כהן מרדכי היא יועצת זוגית מוסמכת ומאמנת לזוגיות בריאה, מרצה ומנחת סדנאות, בעלת MA מהאוניברסיטה העברית.