רויטל (שם בדוי, הפרטים שמורים במערכת) גרושה ואם לשלושה ילדים, הייתה נשואה לאבי ילדיה במשך 15 שנים ושילמה את המחיר הכבד של הרצון לשמור על ההריון האחרון שלה. "אחרי שני ילדים שבגרו, לא הייתי סגורה על עצמי שאני רוצה עוד ילד, אבל מבחינתו זה היה קו אדום", היא אומרת.
אלא שהקו האדום נחצה. מעט לפני שחגגה 40, נכנסה רויטל להריון לא מתוכנן. "שנינו לא נזהרנו, אבל זו הייתה אחריות משותפת, הוא ידע היטב שאני לא לוקחת אמצעי מניעה ותמיד נזהרנו עד אז. גם הבת הבכורה שלנו הייתה לא מתוכננת. תמיד חשבתי שאם זה יקרה זה מה שצריך לקרות, אבל זה חלילה לא בא ממקום של הטמנת מלכודת"
רויטל חוותה הפלות רבות במהלך ניסיונותיה להפוך לאמא. אף שיש לה שלושה ילדים, היא הייתה בהריון כ-10 פעמים. לכן היה לה ברור שלא תעשה הפלה. החלטה שלדבריה היא קיבלה באופן מושכל. אולם עבור בעלה, זה היה הקש ששבר את גב הגמל.
"החודשיים הראשונים של ההיריון היו מאוד קשים. משום שהיה לי ברור שהוא לא יגיב טוב לנושא, לא שיתפתי אותו לפני שעשיתי את הבדיקה או כשידעתי שמאחר לי. כשכבר סיפרתי לו, הוא כמובן לא קיבל את זה בחיוב, ובעיקר שתק שתיקות מעיקות. לא היו בינינו שיחות ודיבורים על מה ולמה, לא ריבים או צעקות, רק שתיקה קשה. בגלל ההיסטוריה שלי, רצינו קודם לראות אם בכלל יש דופק, וכשבאופן מפתיע היה, זו הפעם היחידה שהוא אמר לי: 'את בטוחה שזה מה שאת רוצה?' הוא לא התעקש בתוקף שאעשה הפלה, אלא רק רמז והיה לי ברור שזה מה שהוא היה רוצה, אבל אמרתי שאני לא מסוגלת לוותר וחושבת שזו טעות".
רויטל מספרת שהיא ובעלה היו מרוחקים במהלך כל ההיריון. "הוא לא ליווה אותי לבדיקות, אבל היה נוכח בלידה. זו גם הייתה הלידה היחידה שלקחתי דולה כי בתת מודע הבנתי שעליו לא אוכל לסמוך. ראיתי שהוא לא מתרגש כמו בפעמים הקודמות, ולאחר שנולדה, הוא פחות לקח חלק בטיפול בה לעומת הילדים הגדולים. ובאחד הימים הוא פשוט הודיע שהוא עוזב את הבית. ניסיתי להגיע אליו, אבל כבר לא היה עם מי לדבר".
על אף הריחוק, רויטל מספרת שהמשפחה כולה הופתעה. אבל לבעלה היו טענות לכולם. "הוא העלה דברים קשים נגדי שסבבו סביב הלידה השלישית. הוא האשים אותי שמנעתי ממנו הגשמה של דברים בעקבות הבאת ילדה נוספת. הוא כעס מאוד ואני חושבת שהוא עדיין כועס היום. אבל אפשר לומר לזכותו שהוא יודע לעשות את ההפרדה. אני מצדי, עשיתי לא מעט ויתורים בתהליך הגירושים כי היה חשוב לי שמערכת היחסים שלו עם הילדים תישאר טובה. הוא תמיד היה אבא מעורב ופעיל, ובגידול של שני הגדולים הוא היה אבא מדהים, ולא היה לי ספק שיעשה הכול בשבילם אבל את הילדה האחרונה, היה לי קשה לשחרר שתלך אליו. עם זאת, היום כשהיא כבר בת שלוש וחצי, היא מאוד שמחה לראות אותו, ואני חושבת שהוא אוהב אותה ויודע לעשות את ההפרדה בין הכעס כלפיי והיחס אליה".
"הילדה נלחמה בכל מחיר להיות קיימת"
"הינו בקשר שנמשך כארבעה חודשים. באוויר נזרקה המילה חתונה ואני אוהב אותך, אבל לא ראיתי אפשרות להתחתן עם בן אדם לא יציב שלא סגור על עצמו או עלי. לא הייתי אמורה להיכנס להריון בגלל שמועד קיום יחסי המין היה קרוב לקבלת המחזור, אבל התברר בדיעבד שהיה לי ביוץ מאוחר", מספרת אלין (שם בדוי, הפרטים שמורים במערכת), "אין לי דרך אחרת להסתכל על הסיפור אלא כעל גורל ומתנה משמיים כיוון שהתפללתי להריון ולילדה וזה מה שקיבלתי. עברתי שלוש בדיקות שתן שיצאו שלילות ובדיקת דם שיצאה כמעט שלילית, ובכל שלב הרופאה סברה שזה הריון "דמו". ההשתרשות לא הייתה תקינה, והיה דימום. כולם חשבו שההיריון לא תקין והעובר מחוץ לרחם. כנגד כל הסיכויים שנתנו לזה הרופאים, ההיריון תפס, כאילו הילדה נלחמה בכל מחיר להיות קיימת ולממש את משאלתי".
אלין הייתה מאושרת, אבל על השמחה העיבה העובדה שבן זוגה לא היה מעוניין כלל בהיריון. "אחיו וחבריו רצו שאפיל, והוא לא העז לתפוס עמדה ושלח שליחים שידברו בשמו, כל זאת ולו רק שהוא לא יתחרט יום אחד 'כי קשה לי אפילו להחליט לבד אם לקנות חולצה', לדבריו. מבחינתו ההיריון לא היה שלו, וכך במהלך כל ההיריון סבלתי מחוסר תמיכה, מהקנטות, ומהאשמות".
אפילו הרופאה של אלין המליצה לה להפיל אם בן זוגה לא מעוניין. ככל שעבר הזמן, לחוסר ההחלטיות של בן הזוג הייתה השפעה הפוכה על אלין. היא הייתה נחושה לשמור על ההיריון. מנגד, היא הייתה מתוסכלת ובודדה.
"אבל בין כל התחושות האלו, עדין מצאתי את החוזק והשלמות, את מי שכן יתמוך. יש לי אבא יחסית פרימיטיבי שדווקא הוא זה שהפתיע לטובה בתגובה שלו ושמח, עודד ותמך. כך גם כל הסביבה שלי מרגע שידעה. לא היה אכפת לי מה חושבים עליי והיום אני שלמה ומאושרת. לגבי הקשר? הוא רק הלך והידרדר, כל המסכות ירדו. מהגבר שרדף אחריי הוא הפך לגבר הכי לא תומך. נלחם בי, מאיים, עוין, אלים ומתעלל. הגענו למצבים קשים, לקרע חזק שהשפיע על כל המשפחה הקטנה והמורחבת".
הקשר עם בן הזוג היה מקוטע. לעיתים הוא היה חברי ולעיתים היה נעלם לגמרי. "באחד הימים פיברקתי פרופיל בפייס כדי להתחיל איתו והוא זרם. מבולבל פשוטו כמשמעו. בחלק מהבדיקות הוא השאיר אותי ללכת לבד או עם מכרים ולאחר מכן האשים בבגידה איתם. ובחלק מהבדיקות התחננתי שיגיע. בלידה הוא היה נוכח, מתוסכל".
לאחר לידה קשה מאוד, רויטל עברה לגור עם עמה במשך 40 יום, ולאחר מכן גרה במשך חודש עם בן הזוג. משם כבר לא הייתה דרך חזרה. "הוא לא הפסיק לרדת עליי. ידעתי שהברירה היחידה היא להיפרד סופית. ואז התחיל שדה הקרב בבתי המשפט. מהרגע שהוא שכר עורך דין, הוא כבר לא היה אותו בן אדם. הוא הפך לאלים וקיצוני יותר ממה שהיה קודם. הבריתה נראתה כמו מסיבת גרושים ולא חגיגה. רוב האירוע המשפחה שלו הייתה בחוץ . בתום האירוע גיליתי שכל הצ'קים היו על שמו. הם ראו בי אמא פונדקאית. התחשבתי בו ובמשפחתו והענקתי לילדה שלנו את שם המשפחה שלו, ואת השם השני שאימא שלו ביקשה. אבל לא הייתה שום הערכה כלפיי, רק קרע שהלך והעמיק מיום ליום. היום הילדה שלנו בת שלוש וחצי כאשר המשמורת אצלי. יש מעבר מתסכל של הילדה בין שני בתים בתים וחוסר תקשורת ביני לבין האב, דבר שמשפיע על הילדה שעוברת בין 2 עולמות שונים לחלוטין וללא יכולת לאחד ביניהם. היא מבולבלת, מתוסכלת, מלאת זעם, ובעיקר מפוצלת".
הוא אמר "שיהיה לך מזל טוב", וניתק
בגיל 24, לאחר שש שנות נישואים, שתי ילדות ואובדן של בן שלא זכה להגיע לגיל חודש, גילתה רונית (שם בדוי) שבעלה בגד בה.
"התלבטתי אם להישאר או להתגרש. הלכתי לרופא כדי לקחת גלולות ליתר ביטחון, כיוון שעוד לא קיבלתי מחזור אחרי הלידה עשיתי בדיקות דם כדי לוודא שאני לא בהריון. הבדיקות הראו שאני לא בהריון אבל שאני אחרי ביוץ. התכנית הייתה להתחיל בגלולות כשהמחזור יגיע. לאחר כמה ימים, בזמן שבישלתי, קלטתי שאני נושמת מהפה ולא מהאף כי הריח של האוכל שמתבשל עושה לי בחילות. נכנסתי להיסטריה כי הבנתי שאני כן בהריון וכבר החלטתי בתוכי סופית שאני מתגרשת. יום למחרת, קניתי בדיקה ביתית וכשחזרתי הביתה מהעבודה עשיתי את הבדיקה והיא יצאה חיובית. הושבתי את הבנות שלי ליד השולחן הנמוך שלהן עם דפים וצבעים ונעלתי את עצמי בחדר לשעות של בכי. הרגשתי חסרת אונים".
רונית סיפרה לבעלה על ההיריון והוא הודיע לה שאין טעם בגירושים. היא חשבה אחרת. "לקחו כמה שבועות עד שהבין שאני אכן רצינית בכוונתי להתגרש ואז הוא הודיע חד משמעית שהוא לא מסכים להריון הזה ואני חייבת לעשות הפלה. בהתחלה התנגדתי נחרצות להפלה, אבל אחרי מסע שכנוע הגיוני מצידו, התרככתי. הוא טען: איך אני אעבור הריון לבד? איך אגדל עוד ילד כי הוא לא יהיה נוכח בחיים של הילד, שיהיה לי קשה להסתדר כלכלית לבד עם שלושה ילדים לעומת שניים. שהילד יהיה מסכן להיוולד מראש לסיטואציה של הורים גרושים. הבנות כבר עצמאיות ולמה עוד תינוק עכשיו? יהיה לי יותר קל להתחיל את חיי כגרושה במצב הנוכחי מאשר תוספת של תינוק חדש. אף אחד לא ייקח אותי עם שלושה ילדים".
בלב לא שלם החלה רונית להתקדם לקראת ההפלה. אבל הכל השתנה בבדיקת האולטראסאונד. "כשהלכתי לעשות אולטראסאונד החלטתי שאני מתנתקת מהרגש ולא מסתכלת על המסך אבל הטכנאית לא ידעה שזה אולטראסאונד לפני הפסקת הריון והזיזה את המסך לתוך הפרצוף שלי כדי שאני אראה איזה עובר פעיל יש לי ברחם. הסתכלתי על המסך וראיתי משהו כמו ג׳וק מקק הפוך שנאבק עם הידיים והרגליים שלו. באותו הרגע החלטתי שאני ממשיכה את ההיריון ויהי מה".
בבית הבעל עדיין לא עזב את הבית והמשיך ללחוץ. כשגילה שרונית לא הלכה לפגישה של הוועדה להפסקת הריאיון, התפוצץ. "חזרתי הביתה לבעל עצבני כועס ומקלל שאמר לי שהוא לא מכיר בילד ולא יהיה חלק מהחיים שלו. לשמחתי זמן קצר לאחר מכן הוא עזב את הבית אבל לא הפסיק לחפור לי בטלפון שעדיין לא מאוחר להפסיק את ההיריון. שבוע לפני חודש תשיעי הוא התקשר אלי ואמר שהוא ישיג לי אישור להפסקת הריון גם בשלב הזה ואני חייבת לעצור את זה. לא אכפת לו אם אני אקרא לו רוצח, אני אנוכית בזה שאני לא מוכנה להיפטר מהילד שכבר ידעתי שהיא ילדה וכבר בחרתי לה שם. אחרי כל שיחה איתו הייתי מתוסכלת ובוכה שעות. בחיים לא חשבתי שאהיה במצב כזה".
כמה ימים לפני הלידה, שאלה רונית את בעלה אם ירצה להיות בלידה. הוא סרב. "ילדתי בלעדיו, בליווי אימא שלי. נולדה לי ילדה מהממת והייתי מאושרת. כשהתקשרתי להגיד לו שילדתי הוא אמר לי 'שיהיה לך מזל טוב' וניתק. למחרת הלידה הוא לא בא לבקר, התקשרתי אליו ושכנעתי אותו לבוא לבית חולים. חשבתי שאם הוא יראה את התינוקת יתעורר בו הרגש האבהי, הוא הסכים לפגוש אותי רק בקומת הכניסה, והצלחתי לשכנע אותו לעלות למחלקת יולדות. הוצאתי אליו את התינוקת, הוא הסתכל עליה אולי דקה ואמר שהוא מכחיש כל קשר לתינוקת הזאת והוא לא יהיה האבא שלה. אף אחד מהמשפחה שלו לא בא לבקר ולא התקשר להגיד מזל טוב. התעלמות טוטאלית כאילו לא ילדתי להם עכשיו נכדה. הייתי מאוכזבת".
למרות המשבר הגדול, רונית חוותה אושר גדול. "האחיות שלה היו בעננים ואין ספק שלשנייה לא התחרטתי שילדתי את היצור המושלם הזה. הוא תמיד היה בא לבקר את הבנות אצלי בבית ואף פעם לא הסתכל על התינוקת, לא הרים אותה, לא חייך אליה ורק היה מסנן איזה ילדה מסכנה היא.
"כשהיא הייתה בת שנתיים היא חייכה אליו ואמרה לו משהו מתוק, זה ניער אותו והוא אמר מופתע שהילדה חמודה. היא הכירה אותו כמישהו שפשוט קוראים לו אבא כמו שלכל אחד יש שם וידעה שהוא קשור לאחיות שלה אבל לא אליה. כשהייתה בת שלוש וחצי זו הייתה הפעם הראשונה שהיא הצטרפה לאחיותיה לביקור של שבת לאט לאט הוא החל להתקרב אליה, לראות את הדמיון בניהם ולהעריך אותה. היום היא בת 13 וגרה אצלו עם האישה החדשה שלו".