אחת מההנאות החיים היא להיות בהריון ושכולם (בתקווה) חגים מסביבך ודואגים לשלומך, אבל מה קורה שאת בזוגיות עם אישה ושתיכן בהריון מקביל? מי אחראי על הגלידה של שתיים בלידה? על המסאג' ברגליים בסוף יום? ועל הכתף שצריכה להיות זמינה 24/7 לכל הורמון סורר? ומה עושים אחרי הלידה שאת צריכה כפר שלם או לפחות פרטנר יעיל שיהיה שם בשבילך ולא יהיה מותש בעצמו?
דנה (43) וגלית (46) חוו הריון משותף במקביל, מבלי שתכננו בכלל. השתיים נפגשו לפני ארבע שנים בפייסבוק כשהיו אמורות להשתתף באירוע של הכרויות לנשים לסביות. "חברים שלנו צוחקים שכבר בדייט השני עברנו לגור ביחד", מספרת דנה, "לפני שהכרתי את גלית לא היו לי מערכות יחסים רציניות, אבל אחרי שעברתי אימון לזוגיות, ידעתי סוף סוף מה אני מחפשת, שידרתי את זה לעולם, והיא פשוט הגיעה. אחרי חודשיים כבר עברנו לגור יחד, ומרווקה שחיה לבד, קיבלתי את גלית עם כלב וחתולה".
הן הכירו שכבר היו בשלות ומוכנות לילדים, וזאת בלשון המעטה. גלית ניסתה להרות באמצעות שותף להורות, דנה ניסתה שנים להיכנס להריון מתרומת זרע. "היינו תקופה קצרה ביחד, וזו מחויבות לכל החיים. אותי לא עניין להכניס גבר לתמונה, כי אני לא מאמינה שדמות אב היא הכרחית, ואני פחות מסתדרת עם עוד מערכות יחסים", אומרת דנה, אבל עבור גלית – דמות אב היה עניין קיומי. "כשהייתי בת 30 קראתי ספר שנקרא it Takes a Village to Raise a Child ("כדי לגדל ילד צריך כפר שלם") והתחברתי לקונספט. כדי לגדל ילד בריא צריך סביבה תומכת, יותר מאדם אחד ואפילו יותר מזוג. חוץ מזה שלא רציתי לשנות את התוכניות שלי".
נו, ואיך היה להעביר הריון ביחד?
"האמת שלא היה קשה לעבור הריון ביחד, ולשמחתנו לא התמודדנו עם מצבי רוח הורמונאליים במיוחד, מה שכן היינו עייפות כל הזמן. בהתחלה גלית הייתה עייפה, וכשהיא סיימה עם זה, אני התחלתי. במהלך כל ההיריון לא יצאנו הרבה, בעיקר נחנו בבית, טיפלנו בעצמנו או אחת בשנייה, בלי להתפנק יותר מדי. בהתחלה אפילו תכננו טיול לברזיל, אבל נאלצנו לוותר כשגילינו שאני נושאת תאומים", מספרת דנה. כשהגיעה שעתה של גלית ללדת, דנה שהייתה כבר בחודש שישי, שימשה כדולה של גלית, משום שהדולה לא הספיקה להגיע לבית החולים בשעת הלידה.
שבעה במיטה אחת - 3 בנות, 2 נשים, כלב וחתול
לאחר הלידה, גלית גילתה שהתינוקת שלה מאוד נוחה, עד כדי כך שאפשרה לה להמשיך לעבוד מהבית כעצמאית, ולאחר זמן קצר היא כבר מצאה משרה בהייטק ויצאה לעבוד. כשדנה יצאה לחופשת לידה, דאגו שתמיד יהיה איתה מישהו נוסף, כדי לטפל בשלושת התינוקות. "הבנות ישנו הרבה במהלך היום, ותמיד היה מישהו שיעזור כאן, מהמשפחה או בתשלום, ובזכות העזרה שהייתה יכולתי לתפקד ולישון".
למרות הטיפול האינטנסיבי בשלוש הבנות, גם הזוגיות שלהן לא נזנחת. דנה מדגישה שחשוב להן מדי פעם לקחת חופש ולתת את הבנות למי שמכיר אותן, בתוך כל זה, הן גם מגדלות באהבה כלב וחתול, מה שהופך את הבית לשבעה במיטה אחת. כששואלים את גלית אם הטיפול בשלוש בנות לא קשה מדי היא משיבה שהיא לא מכירה משהו אחר. "אנחנו מערך שלם ולא רק זוג שמגדלות שלישייה, זהו צוות שעובד טוב אז עושים את זה בצורה שלא מכבידה מדי על אף אחד. באופן כללי בחיים אני אדם של שיתופי פעולה ומה שהצלחתי לבנות בחיי המקצועיים, העתקתי לחיי האישיים וזה עובד טוב".
בחופשת לידה ישנו בלילה כמו תינוקות
לאלי (42) ואורי (37) לקח תשע שנים לגבש החלטה שהם רוצים להביא לעולם ילדים משותפים. "עד אז לא היינו מסונכרנים, כי אני רציתי להביא ילדים בהורות משותפת עם אישה, ואורי רצה רק בפונדקאות. בסופו של דבר פנינו לסוכנות והחלטנו ששנינו עושים הריונות במקביל".
למה לא להביא ילד אחד ולראות קודם איך מסתדרים?
"הסיבה הייתה בעיקר כלכלית, ידענו שכנראה יפסיקו את הליך הפונדקאות בהודו, והוא אכן הופסק. הליך פונדקאות בארה"ב או בקנדה עולה כפול מזה. היה חשוב לנו לעשות את זה במכה אחת ולזרום בכייף", אומר אורי ומודה שהם בעצם לא ממש ידעו למה הם נכנסים. "לפני שהתחלנו את התהליך, השתעשענו ברעיון שיהיו לנו תאומים בשני ההריונות. ראינו מטרה אחת: להיות הורים ושיהיו לנו ילדים, ועשינו הכול בשביל זה. בחלק מהזמן הלכתי לעבוד כשליח פיצה ונהג מונית בנוסף לעבודה שלי רק כדי לחסוך כסף לתהליך שעלה לנו כ- 400 אלף שקל".
הסתבר כי זה לא היה רק רעיון, אלי ואורי התבשרו כי לשניהם יש תאומים, והשמחה הייתה גדולה. כעבור 6 שבועות הודיעו להם כי אחד העוברים לא שרד. "פתאום הבנו מהי המשמעות של אובדן".
המשך ההיריון עבר בשלום, וכשהיו בשבוע ה-33 קיבלו אלי ואורי טלפון מהודו, בהפרש של יום אחד נולדו זוג התאומות והתינוק הנוסף, כולם במשקל קילו וחצי. שלושה ימים לאחר הלידה הגיעו אלי ואורי להודו, ושהו כחודש במלון עם התינוקות, עד ששבו ארצה.
אמנם זה נשמע טוב מכדי להיות אמיתי, אבל אלי מספר כי אחד הדברים שעזרו להם הוא העובדה שיש ביניהם חלוקת תפקידים ברורה, והם משלימים זה את זה. "כשאחד בישל, השני ניקה, וגם כשנשארתי עם שלושה תינוקות בני חצי שנה, לקחנו מטפלת ארבע שעות ביום, שעזרה לי להאכיל או לחתל, וזה הספיק. מקלחות עשינו להם יחד, ממש כמו בסרט נע. היו לנו הרבה חברים שבאו לעזור וגם ההורים הגיעו פעם בשבוע". כשאנשים חושבים על שלושה תינוקות קטנים, הם מדמיינים ערימות של כביסה, צעצועים בכל מקום ובעיקר הרבה בלגן. "לא אצלנו, הכול תמיד היה נקי ומסודר". היום כשהשלישייה בני ארבע, אלי מתאר אידיליה משפחתית ולא זוכר שום קושי שהיה בינקותם, הקושי היחיד לדבריו הגיע רק כאשר התחילו ללכת, והיה צורך לרדוף אחריהם לכל מקום. "לא לקחנו דברים קשה ומאוד הכלנו. אני מוכן לחזור על הכול, ולהביא עוד שלישייה, אם מבטיחים לי שאני אעבור את אותו תהליך של גידול, אבל כלכלית אנחנו לא יכולים, ומעדיפים להתמקד במה שיש לנו ולקנות דירה. אם תהיה לנו אופציה לאמץ בהמשך, אנחנו נהיה מאושרים".
האם הריון במקביל הוא מומלץ?
איריס סלומון, פסיכולוגית ומנהלת ספיד דייט, היא הראשונה שתעיד שילדים זו ברכה, ולא משנה מתי ואיך הם מגיעים לעולם. "אני יודעת מקרוב ומלווה נשים רבות שמתקשות להיכנס להריון. אם יצא ששתי בנות זוג שרוצות כל כך ילדים נקלטות אחרי טיפולים, הרי שלא הולכים לעשות הפלה. פעמים רבות זה לא מתוכנן וזו המתנה הכי גדולה שיש. עם זאת, אם המציאות מאפשרת וניתן לתכנן הריונות מראש, כמו גם בנות הזוג לא נמצאות בגיל שהוא על התפר ולא חוו שנים של ניסיונות כושלים, רצוי שלא לעשות זאת במקביל. כולנו יודעים שהורות לילד אחד (במיוחד ילד ראשון) היא מורכבת ומאתגרת לזוג, אז כמובן שכשמדובר בשני הריונות במקביל זה אתגר כפול ומכופל. דרושה כאן העזרה הכלכלית, הרגשית והנפשית כדי להתאקלם למציאות חדשה, וילד מאתגר גם את המערכת הזוגית".
עם זאת, מדגישה סלומון שכמו בחיים, אין כאן נכון או לא נכון. "יש כאלו שיעדיפו תאומים או שלישייה ורק כדי 'לסיים את זה בפעם אחת'. מה שאני כן ממליצה הוא שאם בוחרים לעשות זאת במקביל, חשוב לקיים תיאום ציפיות – מה התפקידים בבית, איך מסתדרים מבחינה כלכלית. לא רק להתכונן ללידה, אלא גם לחיים של אחרים".
הפחד לעתים במצבים כאלה הוא שהורה לא יתחבר לילדים ש"לא שלו". האם ניתן לשלוט ברגשות?
"כמובן שלא, ומצד שני – מקרה כזה גם יכול לקרות בכל משפחה, לאו דווקא של זוגות חד מיניים. נתקלתי לא פעם באמהות שהודו בחדרי חדרים שהן מתחברות לילד אחד שלהן יותר מלאחר. בסופו של יום, זה מאוד תלוי באדם עצמו ובחיבור עם ילדים בכלל ועם הילד בפרט. זה בכלל לא משנה אם הוא יצא מהרחם של האמא, או מביצית של זרה. אני מאמינה שהכול תלוי באיך שאדם רואה וקורא את המציאות שלו, וכך גם הילד יקבל אותה. מי שמסתכל על המציאות כבעיה, היא גם תעבור ככה הלאה. כל עוד מגדלים את הילדים באהבה, כל עוד יש להם דמויות הוריות קבועות ואוהבות, ילדים גדלים להיות אנשים בריאים, אהובים וטובים".