מכתב של אמא לתאומים שאינם

אילת רביב-לוי (צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי) — 4 שנים אחרי, ישבה לכתוב מכתב. אילת לוי נפרדת|צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי

בהיותה בשבוע ה-20 להריונה הרביעי, התבשרה אילת רביב-לוי שהתאומים שנשאה בבטנה, אשר עד אז גדלו כל אחד בשק הריון משלו אך חלקו שילייה, לקו בתסמונת מעבר דם בין עוברים (Twin To Twin Transfusion Syndrome). מדובר במצב בו נוצר מעבר של דם מעובר אחד לשני המשפיע בין היתר על כמות מי השפיר, על עודף/חוסר דם, על כמות תנועות העובר, על פעילות הלב ויכול להסתיים אף במוות של אחד או שני העוברים. בלית ברירה, בחרה אילת לסיים את ההיריון והיום, ארבע שנים בדיוק אחרי שאיבדה את זוג התאומים, היא מצאה את עצמה יושבת וכותבת, לראשונה, מכתב פרידה לילדים שאינם וסוגרת מעגל. הנה המכתב שלה.

"אהבתי אתכם כל כך, בכל נים ונים"

"ילדי האהובים, לא זכיתי לגדל אתכם.

לא זכיתי לאושר של להחזיק אתכם על חזי, רטובים וחמים מתשעה חודשים של הגנה אימהית, מפיצים ריח משכר שרק יצורים קטנטנים וחפים מכל הרע של העולם הזה זוכים להתעטף בו.
לא זכיתי לאושר של לראות את החיוך הראשון, את הצעד הראשון. לא זכיתי לעונג הצרוף שיש בחיבוק הראשון, כשהזרועות הקטנות סוף סוף מצליחות להקיף את הצוואר.
לא זכיתי להתרגשות המלווה להשמעת המילה הראשונה, ולזו הבלתי תתואר המלווה לקריאה 'אמא'.

אבל זה לא לקח שום דבר מהאימהות שלי.

אהבתי אתכם כל כך, מיד אחרי שהתאוששתי מהשוק של לראות שניים ביחד על המסך של הרופא במהלך בדיקת האולטרסאונד הראשונה. אהבתי אתכם בכל נים ונים, עם כל פעימה של לבי, עם כל בועית שטיילה במעלה בטני התופחת, עם כל תנועה של גופכם הזעירים.

אהבתי כל כך גם כשהרופא בבית החולים הקרין את דמותכם על מסך ענק לטובת תלמידי הרפואה שבחדר ויכולתי לראות שמשהו לא ממש בסדר. ובעיניים חצי מקצועיות, אלה שבדרך כלל שוזפות צרות של אחרים, ראיתי איך נכנסתם לסטטיסטיקה של ה10%; אחד גנב מהשני, לא נעם לכם לחלוק את המעט שיכולתי להזין אתכם.

Baby A ו Baby B: אחד גדול, מתאמץ להשיג, לקחת עוד ועוד עד שלבו אינו יכול לעמוד במאמץ והוא כמעט וטובע בים מי השפיר שהוא תובע לעצמו. השני קטן, סבלני. מסתפק בטיפות מי השפיר המועטות שאחיו הסכים לחלוק אתו.

ופני הרופא מתכרכמים, וזוויות פיה של הרופאה המומחית שהגיעה במיוחד בשבילכם (כי אתם הרי כל כך מיוחדים) צונחות. והסטודנטים בחדר משתתקים באחת. לא יודעים אם לכאוב או להתרגש מהזכות המופלאה של לראות תקלה של הטבע בשידור חי.

ואני? אני מתחילה את תהליך הפרידה. שום כוח בעולם לא היה משכנע אותי להסתכן בטיפול רפואי זה או אחר. לא סיכון בשבילי, סיכון בשבילכם. אימהות לוקחות אחריות ומקבלות החלטות גורליות עבור ילדיהן. וקיבלתי. אתם תיוולדו לעולם הזה בריאים. או שלא.

ובאופן מכובד ביותר, עם כל תשומת הלב והאהבה, פתח הרופא את בטני והוציא אתכם בעדינות. הניח אתכם על סדין נקי והניח לכם להיפרד מהעולם ללא כאב מיותר. וכשפגה השפעתם של הסמים המרדימים, נפגשנו.

שכבתם ביחד, בתוך מיטת התינוקות השקופה, זו שצמודה לכל מיטה במחלקת יולדות. רק שאתם לא בכיתם כמו כולם. ישנתם את שנת הנצח, גופכם הקטן קר, לבכם דומם. ולקחתי אתכם בזרועותיי, וליטפתי את ראשכם הזעיר, וספרתי 5 אצבעות בכל יד ו-5 בכל רגל. ובחנתי את גופכם שהיה קטן כמו הבובה של אחותכם, וליטפתי אף זעיר, כפתור קטן, זהה לזה של אחיכם הגדול. ילדים מושלמים שלי. ילדים בני 20 שבועות בלבד.

ובקשה אחת הייתה לי מכם: כשאתם מגיעים לשם למעלה, תודיעו להם שאנחנו את המחיר כבר שילמנו ושבאף אחד משלושת האחים שלכם לא יעזו לגעת. אני שמחה שלפחות אתם שניים שם. תמשיכו לשמור עלינו.

אוהבת אתכם, חסרה אתכם, מתגעגעת,
אמא"

>> "הגעתי למקומות אפלים": נשים שעברו הפלה מספרות
הריון יפה לך: הצטרפי לעמוד הפייסבוק של תשעה חודשים