כשמיאה, בתה של לין ממרן, צלמת תיעודית, הייתה בת שנה וחמישה חודשים עוד בחיתוליה – החליטו לין ובן זוגה, יוחאי, להיפרד. השינוי הזה בחיים שלה לא גרם לה להפסיק לצלם לרגע. היא המשיכה לתעד בכל רגע נתון ופתאום זה התבהר לה: הצילום המשפחתי האישי ימשיך להיות חלק בלתי נפרד מחיי המשפחה הגרעינית שהקימה, גם אם ההורים בחרו להיפרד.
ובכל זאת, זה לא קשה וצובט את הלב?
"זה פשוט חזק ממני. הלב שלי חייב לתעד. לתעד למען מיאה, אותה עם אבא שלה כדי שיהיו לה תמונות ילדות אתו, שיהיה לה את החיבור החזק גם בתמונות, בזיכרונות שיישארו אתה לתמיד. כשתגדל, ותראה שגם כשאמא ואבא לא היו יחד, הם תמיד תמיד אהבו אותה הכי הרבה בעולם. אני מרגישה שאם אני לא אצלם, אז לא יהיה".
מתי יוצא לך לצלם אותם?
"מעט מאוד. זה לא שאני לא מפנה לי זמן מיוחד להיות בזמן המשותף שלהם. זה לא קורה הרבה אבל כשכן יוצא לי לחוות את האבהות של יוחאי ואת הרגעים שלהם ביחד, אני מיד שולפת את המצלמה. הגוף שלי חייב לצלם את זה. אני רק צריכה אור יום טוב, זה הכול. זה מה שמניע אותי כל הזמן".
הצעת את הרעיון לזוגות גרושים נוספים?
"כן, מה שהתחיל בצורך האישי של הלב שלי, גרם לי להבין שזה הדבר הבא שאני חייבת לעשות גם בשביל אחרים - סשן של צילומי אבות וילדים שיתעדו רגעים מיוחדים של אהבה ענקית' אלה שחולקים ימים, לילות, חגים, חופשות, שבתות, ימים של נטו ילדים, ימים של נטו לבד. עם כל המצב הלא נתפס הזה וכל מה שהוא מביא עמו כי זכרון של תמונה הוא לכל החיים".
לפרטים נוספים: לין ממרן צלמת Linn Memran Photography
052-4381435
>> אמא לתאומות: "בכל רגע נתון יש ילדה שאני אוהבת יותר"