פעם, חדרי הלידה היו סגורים בפני גברים. האבות לעתיד הנרגשים היו ממתינים בחוץ או בבית, כוססים ציפרניים (או שותים בירה) ומחכים לחדשות מהחזית. עיקר תפקידם התמצה בחלוקת סיגרים אם נולד בן, ובשמירה על פני פוקר אם נולדה בת.
כיום, עם רוח הרטרו המנשבת, יותר ויותר זוגות בוחרים שוב להפריד כוחות בחדר לידה, או במילים אחרות הגברים מוצאים ממנו אחר כבוד החוצה. את מקומם תופסת פמליה נשית מכובדת (אמא, אחות, חברה, דולה, אמא שלו אם היא ממש מתעקשת) שהופכת אותו למתחם ווימן אונלי.
אז למה כדאי להוציא את בעלך מחדר לידה? קבלי 8 סיבות:
1. כי הוא עלול להיות לחוץ מדי
כל קלישאה בינונית כבר עסקה בנושא, והציגה גבר חיוור שמתעלף עם הציר הראשון של אשתו. הבעיה עם הלחוצים שהם לא שומרים את ההתעלפות לרגעים הנכונים, כמו רגע יציאת התינוק למשל, אלא בוחרים אותו רנדומלית.
דוגמאות ללחוצים רנדומאליים ומטרידים יש למכביר: אב נרגש שהתעלף ברגע שאשתו קיבלה אפידורל (אפילו שהוא היה בחוץ באותו רגע והתעלף רק מהמחשבה); גבר שלא הפסיק להחליף סוכריות על מקל (בהשפעתו העמוקה של פרננדז) ולעצבן בכך את אשתו. בואי נסכים שזה לא בדיוק מה שאת צריכה לידך כרגע.
2. כי הוא לא מסוגל לראות דם
והפרשות, ושאר מטעמים שמאפיינים חדרי יולדות, גם אם הם של אשתו. יש מקרים שלא מספיקים לעשות חוקן לפני הלידה ובשלב הלחיצות מתרוקן גם מספר 2. קחי בחשבון שמראות כאלה יכולים להשאיר אותו בטראומה ולהוות כר פורה לבעיות במיטה. בעלים עדינים ורגישים לריחות לא יצליחו להתגבר על הזיכרונות, שיעלו להם דווקא ביום הנכסף שבו אמור הסקס לחזור סוף סוף לקדמותו.
3. כי האגדה מספרת על סקס גרוע ל-7 שנים
ואם כבר סקס, אגדה אורבאנית מספרת על סקס גרוע (בואך העדר) בקרב זוגות שחלקו יחד את החוויה. אז נכון שכל ההריון ניפצת מיתוסים כתחביב אבל בואי נגיד שאת ממש לא רוצה לבדוק אם האגדה הזו נכונה. זה שהגבר אחראי במידה מסוימת להכנסתו של התינוק לבטן, לא אומר שחובה עליו לחזות בו כשהוא עושה את דרכו החוצה. המחשבה על הרקמות האינטימיות שנמתחות לממדים מבהילים ולא קונבנציונליים יכולה ללוות אותו גם אחרי שהלידה תסתיים (ואל תדאגי, היא תסתיים) ובואי נגיד שזה לא הכי בריא לאינטימיות שלכם.
לא זאת בלבד, לפעמים אין ברירה וצריך לחתוך, לגזור ואחר כמובן לתפור. דמייני את הגבר שלך, שצריך לחזות במחזה המרהיב של מספריים מתקרבים לקודש הקודשים של בת זוגו. את לא באמת רוצה לדמיין את זה, וגם הוא לא.
4. כי הוא מאבד את הפאסון
הגבר החזק שלך, 180 מ' של בטון אייזן (למרות שקצת העלה איתך בהריון) הופך לילדה רגשנית בת 15. חוויית הלידה היא עצמתית ביותר לא רק עבור נשים, ומשחררת מטענים נפשיים שהיו מודחקים במשך זמן רב. יש גברים שלא מסתפקים בדמעת התרגשות סמלית כשמניחים את הצאצא בחיקם, וחווים התפרקות בכי היסטרית של ממש. הגבר החזק שלך הופך סמרטוט אל מול עיניך המשתאות ועיניי הצוות בחדר. לכי תסבירי להם אחר כך שהוא קצין בצנחנים.
5. כי את חסה על בריאותו
הסצנה היחידה ששחוקה יותר מגבר מתעלף בחדר הלידה היא יולדת עצבנית, שצורחת ומקללת את בעלה שהביאה עד הלום. לעיתים יולדות לא מסתפקות בקללות הסטנדרטיות, ועוברות לאלימות.
יש נשים שמבקשות שלא ייגעו בהם במהלך הצירים. הבעל המבולבל והנרגש רוצה לתרום גם הוא להליך ומנסה ללטף את אשתו המתרכזת. התקרית שבה את ביקשת שלא ייגעו בך והוא ליטף אותך הסתיימה בכאפה מצלצלת, שהובילה גם לתמונה עם התינוק החדש עם חמסה אדומה על הלחי. להבא שיהיה קשוב, או שיחכה בחוץ.
6. כי את חסה על בריאותך
ובעיקר על תשומת הלב שמגיעה לך על פי חוק. למקרה שלא שמעתם, לידה זה דבר כואב. עם או בלי אפידורל, לידת מים פעילה עם דולפינים או לידת בית חולים סטנדרטית: זה כואב.
גברים רבים מתקשים לראות את בת זוגם נאנקת מכאבים בלי יכולת לסייע לה, ומרגישים חסרי אונים. מבט הכלבלב העצוב על פניהם יכול להסיט בשנייה את תשומת הלב ממך וכל המיילדות עוברות לתמוך בגבר שלך, עטוי ארשת "אנשים טובים תרחמו עליי". את בטח לא צריכה לחלוק את תשומת הלב עכשיו עם מישהו ובטח לא לראות אותו סובל (אולי זה גועל?) כשהוא מסתכל לעלייך.
7. כי הוא לא אישה
ולידה היא אירוע נשי. פעם היינו יולדות באוהל האדם, מוקפות נשים שיודעות ומבינות עניין (אחר כך היינו גם מתחלקות בהנקה ובטיפול, אולי כדאי לחשוב של קאם בק). הגבר שלך יכול להיות הכי תומך בעולם אבל אין לו מושג מה את עוברת. צירים ולידה הנם רגעים נשיים מובהקים, אחר כך שיקום בלילה לתינוק.
8. כי הוא נוטה לקחת על עצמו תפקידים מעצבנים
הצלם, ע.דולה, העיתונאי שמדווח להורים ולנאט"ו שהילד הגיע. בזמן הלידה אשה צריכה שקט, ריכוז והמון אוקסיטוצין,אז לביים אותך לצילום משותף עם המיילדת או להתחיל למסור לך ד"שים מהבית זה לא רעיון טוב. אפילו לא רעיון טוב בכלל.
בהכנת הכתבה השתתפו:
- לירן בר-לב, דולה ומדריכת הכנה ללידה
- ד"ר איריס בר-און, סקסולוגית ובעלת תכנית ייעוץ ב"רדיוס"