כל מה שאומרים על ילד שני זה נכון
בכלל, כל מה שאומרים על ילד שני זה נכון. הם נוטים להימצא לבדם, זרוקים על השטיח בסלון, עסוקים בלהכניס לפה צעצועים קטנים מדי שהאח הגדול השאיר אחריו, מגדלים את עצמם איכשהו. הם אהובים, כמובן, אבל נדמה שכולם עושים מהם הרבה פחות עניין. המבוגרים סביבם פחות נרגשים מהם, מתייחסים אליהם בשוויון נפש, מן "בין ד'ר, דאן ד'אט", גרסת התינוקות.
"אתמול הרדמתי את איתמר על הבטן, אבל כשיצאתי מהחדר הפכתי אותו על הגב", מספרת לי בחרדת קודש חברה טובה ואם טרייה, ומקבלת ממני מבט של רחמים. היא ובעלה שונאים הורים לשניים: הם טוענים שהם מתנשאים עליהם. וזה נכון. "את יכולה להשאיר אותו על הבטן גם כשאת לא מסתכלת, זה בסדר", אני אומרת לה בהתנשאות. "ואת גם יכולה להפסיק להרתיח לו כל מוצץ שנפל על הרצפה. ותעיפי כבר את הבייבי סנס המיותר הזה, זה סתם מלחיץ ומנג'ס. וכן, את יכולה לתת לו להמשיך לשתות מהבקבוק הזה, למרות שהוא עומד מחוץ למקרר כבר עשרים דקות. חבל לשפוך, מטרנה עולה היום הרבה כסף". אתם תקראו לזה הזנחה, אני אקרא לזה התפקחות.
לא נעים לעשות סחר-מכר בילדים שלך, אבל עושים
ובכלל, מצער לומר, התינוק השני הרבה פחות מעניין. כולם רוצים לשחק רק עם הראשון ולא יכולים להוריד ממנו את העיניים. נבו יודע לדבר, לרוץ ולבעוט בכדור, לעשות הצגות ולרקוד. ניצן התחיל לזחול. אנחנו מתפעלים ממנו דקה, שתיים, שלוש – ואז זה ממצה את עצמו, ואנחנו חוזרים להתפעל מנבו, שמבקש לאכול דבלה. וואו, הוא אמר דבלה!
"תחזיקי רגע את ניצן, ואני אעזור לנבו להתלבש", טל מושיט אלי את התינוק, "או שבעצם את מעדיפה ההיפך? שאת תהיי עם נבו ואני אשאר עם ניצן?" לא נעים לעשות סחר-מכר בילדים שלך ככה, אבל אני מודה שכמעט תמיד אני מעדיפה לבלות עם נבו. עם ניצן יש לי זמן איכות מכובד בהנקות, בהשכבות ובקימות בלילה, ובשאר הזמן אני מעדיפה לנסות ולייצר אפליה מתקנת, ולשהות כמה שיותר זמן גם בחברת התינוק הגדול שלי.
למזלי ולמזלו של ניצן, הוא לא עומד להישאר תינוק לנצח. תוך כמה חודשים מגוון האפליקציות שלו יתרחב באופן משמעותי, ואני יודעת שמהר מאוד בקרוב הוא ייהפך לנורא אטרקטיבי. כמה חמוד זה יהיה כשהוא יתחיל למחוא כפיים, או לעשות "ביי ביי"! כמה כיף שיהיה לצלם אותו בווידאו עושה את הצעדים הראשונים שלו או מצליח לאכול לבד עם כף ומזלג!
מעניין איך זה יהיה אז, כשיהיו לי שני ילדים שאי אפשר להוריד מהם את העיניים. נראה לי שזה היה תענוג בלתי נגמר; רצף אינסופי של רגעים מצחיקים, התחלות חדשות, גילויים מרגשים, מילים ראשונות, סיפורים, דגדוגים ונשיקות על לחיים שמנמנות. ולתוך כל זה יגיע, מתישהו ולא בקרוב, תינוק חדש, שבהתחלה יידע רק לבהות, לישון, לפזול או לנופף בידיים בחוסר קואורדינציה. בסדר, נתקתק גם אותו. בין ז'ר, דאן ז'אט.
>> בפעם הקודמת: שניים זה תמיד בלחץ
>> לכל הטורים של כמעט תאומים