נבו משחק - נועה יחיאלי (צילום: אלון נחום)
עתיר אפליקציות. נבו פשוט יותר מעניין לבינתיים|צילום: אלון נחום
אחותי הקטנה מתגעגעת לאחיינים שלה. היא חוטפת לי את הסמארטפון ומדפדפת בגלריית הווידאו, עוברת סרט-סרט, צופה ומצחקקת בעונג. "תסלחי לי שאני מדלגת על הסרטונים של ניצן", היא מפטירה אחרי כמה דקות. "הם פשוט לא כל כך מעניינים".

כל מה שאומרים על ילד שני זה נכון

לא מעניינים? אני מציצה מעבר לכתף שלה, ואכן - לעומת הסרטונים המצחיקים של נבו עושה פרצופים עם אבא, בורח בפחד מנמלים או מנסה לזרוק ולקפוץ באותו הזמן, קטעי הווידאו שצילמתי את ניצן (בוהה, ישן, פוזל, מנופף בידיים בחוסר קואורדינציה) נראים פתאום משעממים וקצת מיותרים. הוא לא עושה שום דבר, מה יש לתעד פה? ובעצב אני מודה שיש אמיתות שאי אפשר להילחם בהן: ילד שני הוא הרבה פחות מצולם.

בכלל, כל מה שאומרים על ילד שני זה נכון. הם נוטים להימצא לבדם, זרוקים על השטיח בסלון, עסוקים בלהכניס לפה צעצועים קטנים מדי שהאח הגדול השאיר אחריו, מגדלים את עצמם איכשהו. הם אהובים, כמובן, אבל נדמה שכולם עושים מהם הרבה פחות עניין. המבוגרים סביבם פחות נרגשים מהם, מתייחסים אליהם בשוויון נפש, מן "בין ד'ר, דאן ד'אט", גרסת התינוקות.

"אתמול הרדמתי את איתמר על הבטן, אבל כשיצאתי מהחדר הפכתי אותו על הגב", מספרת לי בחרדת קודש חברה טובה ואם טרייה, ומקבלת ממני מבט של רחמים. היא ובעלה שונאים הורים לשניים: הם טוענים שהם מתנשאים עליהם. וזה נכון. "את יכולה להשאיר אותו על הבטן גם כשאת לא מסתכלת, זה בסדר", אני אומרת לה בהתנשאות. "ואת גם יכולה להפסיק להרתיח לו כל מוצץ שנפל על הרצפה. ותעיפי כבר את הבייבי סנס המיותר הזה, זה סתם מלחיץ ומנג'ס. וכן, את יכולה לתת לו להמשיך לשתות מהבקבוק הזה, למרות שהוא עומד מחוץ למקרר כבר עשרים דקות. חבל לשפוך, מטרנה עולה היום הרבה כסף". אתם תקראו לזה הזנחה, אני אקרא לזה התפקחות.

ניצן לא עושה כלום - נועה יחיאלי (צילום: תומר ושחר צלמים)
חמוד להפליא, אבל לא עושה יותר מדי. ניצן|צילום: תומר ושחר צלמים
החברה שלי צודקת. אני באמת מתנשאת עליה, היא היסטרית ועושה עניין מכל דבר. היא מזכירה לי את הפוצים שנוסעים לדרום אמריקה ומסתובבים בשבוע הראשון עם הדרכון שלהם בתוך חגורת כסף מתחת לחולצה. בסופו של דבר, מסתבר שהורות די דומה לחיילות: יש צעירים ויש פז"מניקים, והדרך היחידה ללמוד איך לא להיות צעיר היא לצבור פז"ם.

לא נעים לעשות סחר-מכר בילדים שלך, אבל עושים

ובכלל, מצער לומר, התינוק השני הרבה פחות מעניין. כולם רוצים לשחק רק עם הראשון ולא יכולים להוריד ממנו את העיניים. נבו יודע לדבר, לרוץ ולבעוט בכדור, לעשות הצגות ולרקוד. ניצן התחיל לזחול. אנחנו מתפעלים ממנו דקה, שתיים, שלוש – ואז זה ממצה את עצמו, ואנחנו חוזרים להתפעל מנבו, שמבקש לאכול דבלה. וואו, הוא אמר דבלה!

"תחזיקי רגע את ניצן, ואני אעזור לנבו להתלבש", טל מושיט אלי את התינוק, "או שבעצם את מעדיפה ההיפך? שאת תהיי עם נבו ואני אשאר עם ניצן?" לא נעים לעשות סחר-מכר בילדים שלך ככה, אבל אני מודה שכמעט תמיד אני מעדיפה לבלות עם נבו. עם ניצן יש לי זמן איכות מכובד בהנקות, בהשכבות ובקימות בלילה, ובשאר הזמן אני מעדיפה לנסות ולייצר אפליה מתקנת, ולשהות כמה שיותר זמן גם בחברת התינוק הגדול שלי. 

נועה יחיאלי עם נבו וניצן (צילום: טל לירן)
מעניין איך זה יהיה אז, כשיהיו לי שני ילדים שאי אפשר להוריד מהם את העיניים|צילום: טל לירן
וכן, לא אשקר, גם יותר כיף בחברתו: יותר כיף כשיש אינטראקציה, יותר כיף כשעונים לך, כשצוחקים ממך, כשמשחקים איתך בחזרה. ניצן הוא התינוק הכי מתוק בעולם – אבל הוא תינוק, ומה לעשות שאני מעדיפה פעוטות על תינוקות?

למזלי ולמזלו של ניצן, הוא לא עומד להישאר תינוק לנצח. תוך כמה חודשים מגוון האפליקציות שלו יתרחב באופן משמעותי, ואני יודעת שמהר מאוד בקרוב הוא ייהפך לנורא אטרקטיבי. כמה חמוד זה יהיה כשהוא יתחיל למחוא כפיים, או לעשות "ביי ביי"! כמה כיף שיהיה לצלם אותו בווידאו עושה את הצעדים הראשונים שלו או מצליח לאכול לבד עם כף ומזלג! 

מעניין איך זה יהיה אז, כשיהיו לי שני ילדים שאי אפשר להוריד מהם את העיניים. נראה לי שזה היה תענוג בלתי נגמר; רצף אינסופי של רגעים מצחיקים, התחלות חדשות, גילויים מרגשים, מילים ראשונות, סיפורים, דגדוגים ונשיקות על לחיים שמנמנות. ולתוך כל זה יגיע, מתישהו ולא בקרוב, תינוק חדש, שבהתחלה יידע רק לבהות, לישון, לפזול או לנופף בידיים בחוסר קואורדינציה. בסדר, נתקתק גם אותו. בין ז'ר, דאן ז'אט.

>> בפעם הקודמת: שניים זה תמיד בלחץ
>> לכל הטורים של כמעט תאומים

הריון יפה לך: הצטרפי לעמוד הפייסבוק של תשעה חודשים