אלין פורטנוי, 33, מעצבת גראפית מתל אביב. אמא לבן, שנה ושמונה חודשים.
על המשקל:
לפני ההיריון: 48 ק"ג
בסוף ההיריון: 60 ק"ג
כיום: 48 ק"ג
מה במקרר? "לפני שבן נולד, הייתה לי באופן קבע גבינת שמנת 30 אחוז, עכשיו אני קונה לו 9 אחוז וזה גם מה שאני אוכלת. חוץ מזה, המקרר כרגע מלא במילקי, שוקו, יוגורט (3 אחוז ומעלה), חלב (3 אחוז), ירקות, פירות, גבינה צהובה רגילה, זיתים, חלווה ומים. רק מים. ".
מה בתפריט? "בינתיים אכלתי קצת קורנפלקס רגיל עם חלב למרות שלפעמים אני מחליפה את זה בעוגיות, בצהריים הבאתי היום טוסטים וירקות ואת הארוחה החמה אשמור לערב (פסטה וקציצות). אבל לפעמים, כשאני אוכלת את הארוחה החמה בצהריים, אני מוותרת על הערב. בין הארוחות, דאגתי שיהיה לי חטיף שוקולד ותפוח. הפינוק האישי שלי זה שוקולדים וגלידה, מדי פעם. לחם- אוכלת לחם לבן רגיל".
מה תאמרי להגנתך?
"האמת היא שיש לי גנטיקה משובחת. תמיד הייתי רזה, וכך גם כל המשפחה שלי. חוץ מזה, הקפדנו בבית על שלוש ארוחות מסודרות, בלי חטיפים ביניהן. לא היה משטר נאצי, אבל בהחלט לא חיינו על שוקולדים. כשנכנסתי להיריון, נושא המשקל לא הטריד אותי, להיפך; הקילוגרמים שנוספו היו מבחינתי הוכחה לכך שההיריון מתקדם כראוי. מצד שני, זה לא שהתחלתי פתאום לחסל חפיסות שוקולד. כמו היום, גם בהיריון הרשיתי לעצמי מתוקים רק מדי פעם ובאמת, רק הבטן גדלה. אנשים אמרו לי שמאחור בכלל לא רואים שאני בהיריון, ומאוד שמחתי לשמוע את זה. היה לי חשוב לא להתנפח, כי גוף גדול ממש לא גורם לי להרגיש נשית יותר.
"אבל למרות המודעות, בחודש הראשון שאחרי הלידה זללתי בלי הכרה. לדעתי רק בזכות ההנקה נפטרתי מהקילוגרמים די מהר, וכעבור שלושה חודשים נכנסתי למכנסי הג'ינס הישנים שלי במידה 24. כל כך שמחתי ללבוש אותם שוב – גם כי אני נורא אוהבת אותם וגם כי מבחינתי זה היה המדד לכך שחזרתי לעצמי.
"היום אני מרוצה מהמשקל שלי. גנים זה לא מספיק, חשוב להקפיד על אכילה נכונה. שוקולד היה ונשאר בגדר פינוק; בעבודה יש לי מגירת הפתעות, ומדי פעם אני פותחת אותה וזוללת. עכשיו, למשל, היא כבר ריקה.
"אני מבינה שאני מייצגת כאן את הרזות והמרוצות, אבל שיהיה ברור - גם לי יש תסביכים. למשל, אני לא
יש לי חלום: חולצה צמודה
מיכל אנב, 34, גננת מתל אביב. אמא לעילי, 5, ולליעד, שנתיים וחצי.
על המשקל:
לפני ההיריון: 85 ק"ג.
בסוף ההיריון: 97 ק"ג.
כיום: 88 ק"ג.
מה במקרר: "וואי, די עמוס. טוב, ככה זה עובד אצלי: ברגע שמשהו נגמר, אני מכניסה משהו במקום. אז כרגע יש גבינות 5 אחוז, חלב 1 אחוז (כל המשפחה שותה את אותו חלב), פסטרמה, פירות, ירקות, חומוס. לחם קל, לחם רגיל ופיתות (אני משתדלת למעט בפיתות). דיאט קולה בלבד ותרכיז ויטמינצ'יק לילדים וסיר פתיתים שהכנתי אתמול. והפינוק שלי – פיתה עם חומוס, אבל מורחת... לא מנגבת"
מה בתפריט: "בבוקר, אני בדרך כלל אוכלת סנדביץ' עם גבינה או חומוס (היום זה היה גבינה, אגב), בצהריים אכלתי עם הילדים את מה שהיה מוכן (עוף ופתיתים) ובערב, מתכוונת לאכול היום חביתה (לפעמים זה גם יכול להיות פנקייק או פיצה). בין לבין, יש גם חטיפים, פירות, עוד איזה פרוסה..."
מה תאמרי להגנתך?
"הזוגיות דישנה ושימחה אותי, מה אני אעשה? דווקא כנערה הייתי רזה וספורטיבית, אבל בבית בהחלט לא חונכנו לאכול בריא. בתפריט שלי היו סלט ירקות, אבל גם חטיפים באופן קבוע.
"בגיל 27 הכרתי את בעלי, שנהנה מאוד ממסעדות ומאוכל טוב, מה שעורר אצלי את חוש הטעם וגרם לי להשמין בהדרגה. כשהריתי לראשונה, התרגשתי מהמחשבה שאהיה אמא ולא הפריע לי בכלל שהעליתי 25 ק"ג. קרנתי מאושר מהאימהות והמשקל לא היה אישיו מבחינתי.
"שלוש שנים אחר כך הריתי שוב. הפעם הפריע לי שאני מתחילה את ההיריון כבחורה שמנה והקפדתי מאוד לשמור. במהלך ההיריון עליתי 12 ק"ג בלבד, ואחרי הלידה חזרתי למשקל שלי מלפני ההיריון. השתדלתי לרסן את עצמי, לא רציתי להיות שמנה. נרשמתי ל'שומרי משקל' וניסיתי לחזור להתאמן, רק שזה לא כל כך הצליח.
"עם יד על הלב, ברור לי שאני לא מתאמצת מספיק. אין לי כוחות ואין לי מי שישמור על הילדים ואין לי את הגנים הנכונים וקשה לי לפנות שעתיים ביום לכושר.
"הרצון לחזור להיות רזה בוער בי רק בלילות, לפני שאני נרדמת. אז אני חושבת על זה שבעצם, אני בכלל לא אוהבת להסתכל על עצמי במראה. זה חבל לי. לפעמים אנשים מעירים לי על המשקל שלי ושואלים למה אני לא עושה כלום בעניין, ואני עונה שסדר העדיפויות שלי הוא כנראה שונה. לדעתי, אני אוכל לרזות באמת רק אם אפסיק לעבוד ואשאר בבית; כך אוכל להקפיד על תזונה ועל שיגרה של כושר. החלום שלי הוא ללבוש חולצה צמודה. אני מאמינה שיום אחד זה יקרה. מתישהו".
בורקסים? לא אצלי
מירב דיאמנט, 37, מדריכה לתנועה לגיל הרך מרעננה. אמא לשי, 8.5, לנועם, 5.5, ולשחר, שנה וחצי.
על המשקל:
לפני ההיריון: 58 ק"ג
בסוף ההיריון: 90 ק"ג
עכשיו: 57 ק"ג
מה במקרר: "אין הרבה האמת. 3 אריזות של גבינה לבנה של 5 אחוז, קוטג' (5 אחוז), סימפוניה שמנת בטעם פטה עזים (5 אחוז), חומוס רגיל, חלב בטעם וניל 3 אחוז, זיתים, ירקות, פסטה בלי רוטב שבישלתי לילדים, אורז עם אפונה, פירה, נשארו מעט קציצות מבשר בקר ברוטב עגבניות ומרק עוף על האש ברגע זה. הפינוק 
מה בתפריט: "בבוקר, שתית כוס קפה עם לחם-חלה שנשארה מהשבת (בדרך כלל זה לחם קל מחיטה מלאה( ומורחת שוקולד (זה יכול גם גבינה). באחת וחצי, אכלתי קציצה ופסטה ובערב, שיצא הפעם בשעה שבע, אכלתי סלט עם ביצה (הפעם בלי לחם). בין הארוחות, לא אכלתי היום כלל ומשתדלת שכך זה יהיה, במקסימום לוקחת תפוח".
מה תאמרי להגנתך?
"לא רציתי להרגיש שהקרבתי את גופי בשם ההריונות; זה שיש לי ילדים לא אומר שאני צריכה להיראות גדולה.
"ההיסטריה לצמצם את הקלוריות התחילה ברגע ששחר יצא לאוויר העולם. עוד בחדר ההתאוששות הודעתי לבעלי שאני מתחילה בדיאטה. הנקתי במשך חמישה חודשים, וכל דבר שנכנס לי לפה - נשקל ונמדד. ברגע שיכולתי, חזרתי לספורט: הליכה יומיומית וגם עיצוב הגוף ארבע פעמים בשבוע. 25 ק"ג ירדו כבר בשלושת החודשים הראשונים. מהנותרים נפרדתי עם סיום ההנקה.
"אף פעם לא הייתי בחורה מאוד רזה. מאמי ירשתי את מבנה הגיטרה ומאבי את הנטייה להשמנה, כך שדיאטה וכושר גופני היו בהחלט חלק מאורח חיי. בהיריון הראשון הרשיתי לעצמי להתפנק ועליתי ב- 25 ק"ג, דבר שחזר על עצמו גם בהיריון השני. בין הלידות עבדתי כסוכנת מכירות ורצתי ממקום למקום – תרופת פלא למשקל עודף. גם הקפדתי על ארוחות מסודרות ולא הכנסתי בורקסים הביתה; היה לי ברור שהם יחוסלו ברגע.
"בהיריון האחרון העליתי בהגזמה כ- 30 ק"ג. נהניתי מהאוכל, ההשתקפות במראה זה כבר סיפור אחר. לא שנכנסתי לדיכאון, אבל ההתרחבות הפתאומית הזאת עשתה לי משהו. כל כך רציתי לרזות. אנשים אוהבים לראות נשים חטובות, הם מסתכלים עלייך, מדברים עם העיניים. אבל זה לא רק החברה; מאוד רציתי כבר להיכנס למכנסי הג'ינס הישנים שלי במידה 38. מדי פעם מדדתי אותם; בהתחלה הם הגיעו עד הברכיים ואחר כך עד הירכיים, וכשהם נסגרו עליי זה היה אושר גדול. רזון זה אושר, ואחרי הלידות – זה גם ניצחון אמיתי".