הרבה נשים נשבעות, ביציאה מחדר הלידה, שלעולם לא יחזרו על הסיוט (לעומתן יש נשים שמוכנות לחזור על החוויה תשעה חודשים ויום אחרי הלידה). לואיז גרין משתייכת לסוג הראשון, ולפחות בינתיים - שנה מאז הלידה ששיבשה את חייה וכמעט הסתיימה באסון - איתנה בסירובה להביא לבתה הקטנה אחים.
בגלל הלידה הקשה, סקרלט הובהלה מיד לטיפול נמרץ, הונשמה ושהתה שם שלושה ימים - עד שמצבה התייצב. "עד היום, שנה אחרי, כואב לי שהרגעים הראשונים שלה בעולם היו כל כך כואבים ועצובים", אומרת לואיז. "היא כמובן לא תזכור שום דבר, אבל אני ואבא שלה נצטרך לחיות עם הטראומה הזו כל החיים, ואין שום סיכוי שנעבור את זה שוב - גם אם זה אומר שלא יהיו לנו עוד ילדים, למרות שתמיד רצינו".
הזכרונות של לואיז מאותה לידה יכולים למלא בקלות תסריט של סרט אימה. "בניסיון הוואקום השלישי, הרופא משך כל כך חזק שהוא נפל מהכיסא שלו, ואני כמעט עפתי מהמיטה", היא משחזרת. כשהוציאו אותה סוף סוף, עם המלקחיים, הכל היה מלא דם, חמותי כמעט התעלפה, והמיילדת צרחה על הרופא שיפסיק עם המלקחיים. לקח לי שבוע להפסיק לדמם, הייתי מאושפזת בחדר פרטי, רחוק מהיולדות האחרות כדי לא להפחיד אותן כנראה".
לדברי לואיז, היא לא חושפת את הסיפור והתמונות הקשות כדי לסחוט אמפתיה או לנקום בבית החולים - אלא כדי לעורר אצל הורים מודעות לסכנות האפשריות. "אני פשוט לא רוצה שעוד מישהו יעבור את הסיוט הזה", היא מסכמת. "זה לא מגיע לאף אחד".
"בשורה התחתונה של כל מקרה מצער כמו זה שלפנינו, ההחלטה האם לתבוע על רשלנות צריכה להתבסס על הנזק שנגרם או לא נגרם לילד", מסבירה עו"ד מאי מרקוביץ, מומחית ברשלנות רפואית של היריון, לידה וילדים. "מבלי להכיר את פרטיו המדויקים של המקרה הספציפי, עושה רושם כי מדובר בהערכה שגויה של גובה הראש טרם ביצוע הוואקום, וכן בהתעקשות על שלושה ניסיונות, במקום שניים שאם הם לא צולחים מבהילים את היולדת לניתוח קיסרי. הנזקים נמדדים כמובן בטווח הארוך, במידה ומקרה זה היה קורה בארץ וניתן היה להוכיח רשלנות סביר שההורים היו מקבלים פיצוי".