"לידה במים", לרוב בצירוף "עם כמה דולפינים", היא דרך נפוצה לתאר – תוך כדי הרמת גבה ונימת לגללוג קלה – כל לידה שחורגת מהתסריט המקובל של בית חולים, צרחות ואפידורל. אבל אם חושבים על זה רגע, השוואת התנאים בחוץ לתנאים שבהם שהה העובר ברחם, אפילו לדקות ספורות, היא בהחלט משהו שיש להביא בחשבון, וזה עוד לפני שדיברנו על קיצור משך הלידה, הפחתת הסיכון לקרעים ושאר תופינים. עשה לך חשק? רגע לפני שאת קופצת למים, בואי תקראי עוד קצת.
1. בניגוד לדעה הרווחת, בבתי חולים בישראל מותר ללדת במים. "בחוזר של משרד הבריאות מ- 2008 דווקא ביטלו את האיסור על לידות מים, שלא הותרו עד אז מחשש לזיהומים שונים", אומר ד"ר אילן הלוי, רופא נשים ומנהל מרכז ג'הארה דולה. "החוזר מתנה את קיום לידת המים בקיומו של מתקן מתאים וצוות מיומן, וכאן טמונה הסיבה לכך שזו לא פרקטיקה נפוצה בבתי החולים בארץ, כך שנשים רבות לא נחשפות לאפשרות הזו. למעשה, אפשר לומר שהאיסור הוא ביורוקרטי ולא רפואי".
2. בלידת מים יש פחות סיכוי לחתכים וקרעים. "אם בחדר לידה מעסים את הפרינאום בשמן, או מניחים עליו רטיות חמות כדי לשמור על גמישותו ולמנוע קרעים או לחסוך את הצורך בביצוע חתך יזום, בלידת מים הפרינאום נמצא כל הזמן במים חמימים, שמרככים ומגמישים אותו", מסביר ד"ר הלוי. "יש כמובן מחקרים שמראים זאת, וזה בהחלט משהו שאני רואה בעבודה שלי בלידות מים מול לידות רגילות. למעשה, גם אם יש קרעים בלידת מים, הם חמורים פחות מקרעים של לידה רגילה, בגלל אותו אפקט מרכך שיש למים על האזור".
3. המים גורמים לצירים להיות אפקטיביים יותר. מחקר שנערך באוניברסיטת סאות'המפטון הבריטית ב-2004, ופורסם ב"ווג" של עיתוני הרפואה, BRITISH MEDICAL JOURNAL, נזקקו לפחות פיטוצין להגברת הצירים, ונהנו מצירים אפקטיביים ויעילים יותר. "המחקר הזה מתיישב עם העובדה שנשים בלידת מים כמובן אינן מאולחשות, מה שמאפשר להן להרגיש את הצירים ולנוע במהלכם, כדי להקל על עצמן ולקדם את הלידה", אומר ד"ר הלוי.
4. לידה במים מקצרת את הלידה. או לפחות את השלב הראשון שלה - שכולל את משך הזמן בין תחילת הצירים הסדירים ועד לשלב הלחיצות (פתיחה מלאה). "יש מחקרים שונים, שמראים קיצור של 30 עד 40 אחוז בשלב הראשון של הלידה אצל יולדות מים", אומר ד"ר הלוי, "אפשר לייחס את זה להרבה גורמים, כמו האפקט המרגיע שיש למים על האישה, התנועתיות והיעדר האפידורל שתמיד חשוד בהארכת לידות, אבל העובדה היא שמשך הזמן פשוט קצר יותר".
5. התינוק לא יכול לטבוע – כל עוד הוא לא נחשף לאוויר. כמו שאת יודעת, התינוק מבלה תשעה חודשים בבריכת מי שפיר חמימים. הוא לא נושם דרך הפה והאף, אלא מקבל את כל החמצן הדרוש לו באדיבותך. ברגע הלידה, כשאיברי הנשימה שלו פוגשים אוויר, הגוף הקטן והחכם שלו מבין שנגמרה החגיגה, וצריך להתחיל לנשום לבד – ואז מגיע הבכי המפורסם מחדר הלידה. ואולם, אם התינוק לא נחשף כלל לאוויר, אלא עובר מתעלת הלידה היישר לתוך בריכת מים, הוא ממשיך לקבל את החמצן מחבל הטבור, ומבחינתו לא אין שינוי משמעותי בתנאים. "זו למעשה הסיבה שחשוב להקפיד על בריכה עמוקה דיה, כדי שלא יווצר, אפילו בטעות, מגע בין התינוק לאוויר, אחרת הוא עלול לנסות לשאוף מים", מפרש ד"ר הלוי.
6. אפשר ללדת גם בים. סוג המים לא ממש משנה. יש נשים שמעדיפות ללדת בים (בעיקר בחו"ל, אם כי ישנו סרטון מפורסם של לידה בחוף הבונים בישראל), ואחרות בבריכות מים מתוקים. לדברי ד"ר הלוי, האפקט הוא אותו אפקט בכל סוג של מים, כל עוד מקפידים על טמפרטורה. "המטרה שלנו היא שהאישה תרגיש נעים, ולכן הטמפרטורה האידאלית היא טמפרטורה פיזיולוגית, כלומר כ-37 מעלות. מים קרים או חמים מדי עלולים לגרום לה חוסר נוחות, להסיח את דעתה ולהטריד אותה, ולכן כדאי לשמור על טמפרטורה קבועה ונוחה ככל האפשר". שיהיה בהצלחה עם זה.