נועה יבנאי בירשטיין לא תכננה כך ללדת את בתה. בין חמישי לשישי בלילה היא החלה להרגיש צירים, והזמינה אמבולנס כדי להגיע לבית חולים. אלא שלתינוקת היו תכניות אחרות.
נועה ידעה מראש שצפויה לה לידת עכוז. לידות כאלה, שנמצאות ברמת סיכון גבוה, מתבצעות כמעט תמיד בבית החולים. אלא שעופר ויניק, הפראמדיק שהציל את בתה של נועה, שכבר בדרכו לשם הוא ניסה לעכב את הלידה וביקש להנחות אותה לעמוד על הברכיים. כשהגיע, גילה שהלידה כבר בעיצומה.
"לידות כאלה מתבצעות בבית חולים כי שם רצים איתן בדרך כלל לניתוח חירום. מה שאי אפשר לעשות בשטח. ביקשתי מנועה לשכב על הגב ואמרתי לה: 'שלום, קוראים לי עופר. אני יודע שזו לא הייתה התכנית המקורית והכוונה הייתה ללדת בחדר לידה'. נועה שיחקה אותה ועשתה מה שביקשנו".
בשיאה של הדרמה יילד ויניק תינוקת בלי דופק ובלי נשימה. "ירדו לי עשר שנים מהחיים עד שחזר הדופק. מה עושים? עובדים כמו רובוט. זה רגע שאתה מתכונן אליו כל החיים".
באותם רגעים נועה אומרת שהיא הבינה מה קרה, אבל לא לחלוטין. "אני גם בשוק וגם בכאבים", היא אומרת.
"כשהדופק חוזר זו בעיה במהלך הפינוי", מסביר ויניק. "התחלנו לבצע החייאה ואחרי מספר דקות חזר הדופק. זו אנחת רווחה מאוד גדולה. אי אפשר לתאר את זה במילים".
והתינוקת? היא כבר בסדר גמור. "היא פוקחת עיניים ומחייכת", מספר נועה. "גם אני מרגישה יותר טוב".