"יום הפג 2015" שחל השבוע מבקש להעלות למודעות הציבורית את מאבקם של הפגים, בני משפחותיהם והצוות הרפואי למען שיפור בריאותם ואיכות חייהם. את הדיונים בכנסת מובילה חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס, יו"ר "הפורום למען הפגים בישראל" (גוף המורכב מעמותת לה"ב – למען הפגים בישראל והאיגוד הישראלי לנאונטולוגיה – רפואת יילודים ופגים). במסגרת יום הפג השנתי מוקדש דיון מיוחד במליאת הכנסת וכן דיונים בוועדות שונות, מוצגת תערוכה ("קול קטן, זעקה גדולה") ומופץ דו"ח המרכז את כל הנתונים הרלוונטיים לנושא הפגים בישראל.
הנתונים העולים מהדוח מטרידים, וכאשר נזכרים שמאחורי גליונות האקסל שוכבים תינוקות קטנטנים וחסרי ישע, שתוספת תקציבית לא גדולה במיוחד יכולה להיות מה שיכריע אם יחיו או ימותו – פשוט אי אפשר להישאר אדישים. בין היתר עולה מהדוח כי שיעור הזיהומים בפגיות, במיוחד בקרב פגים קטנים במיוחד (ששוקלים קילו וחצי או פחות) גבוה פי 2-4 בהשוואה לממוצע במערב. הסיבה היא כי קיים מחסור אקוטי של 65% בתקנים לאחיות בפגיות וכי הטיפול במסגרת הקהילה בפגים שהשתחררו מבית החולים לוקה בחסר.
הפגות הינה ספקטרום רחב – החל מ"גבול החיות" בשבוע 24 ועד סוף שבוע 36 להיריון. "האוכלוסייה הפגיעה ביותר בקרב הפגים היא יילודים מתחת למשקל לידה של קילו וחצי, מה שמקביל פחות או יותר לשבוע 32. בקרב הקבוצה הזו יש הכי הרבה תחלואה ותמותה, והם מהווים אחוז אחד מכלל הלידות, 1,500 פגים בשנה", מסביר ד"ר צנגן.
"יש 26 פגיות בישראל, שמתופעלות על ידי צוות של רופאים נאונטולוגים (רופאי ילדים שעשו התמחות של שנתיים וחצי או שלוש נוספות) וכן אחיות שעברו קורס על בסיסי. אבל למרות שמשרד הבריאות גיבש נייר עמדה לפיו צריכות להיות 900 מיטות בפגיות (שליש מתוכן טיפול נמרץ) – אנחנו רחוקים מזה, והתקן של אנשי הצוות בחסך גדול.
כיום יש 750 מיטות אשפוז לפגים בישראל, ובעוד שהשאיפה היא שתהיה אחות לכל מיטה, בפועל זה רחוק, ולעתים אחות יכולה להיות מופקדת על 4, 5 ואפילו 8 פגים במשמרת – וזה פוגע באופן ישיר וחמור באיכות הטיפול, בין היתר בשל העובדה שהיא לא יכולה לתכנן את הטיפול בפג בצורה מיטבית (לפי רעיון שנקרא 'מינימל הנדלינג', ונועד להניע את הפג כמה שפחות במטרה לצמצם את הסיכון לדימום מוחי), והן בשל סיבות פרוזאיות כמו העובדה שכשיש לה כמה פגים תחת השגחתה, וכמה מהם מפסיקים לנשום, חלילה, אין לה זמן לחטא ידיים בין מגע בפג אחד למשנהו – וכך עוברים זיהומים מסוכנים".
אבל למרות המצוקה, ישנה נקודת אור, לפחות בתחום הפחתת הזיהומים: פרויקט בשם "לגעת באפס", שמורכב מרופאים, אחיות ואנשי בקרת זיהומים. "אנחנו מודדים בצורה מדויקת את הזיהומים בכל הפגיות בארץ על בסיס חודשי, משתמשים בדפי תצפית, רשימות תיוג. בכל פגייה יש שלט כמה זמן ער מאז הזיהום האחרון. אני מנהל שיח עם כל הפגיות, יש גם שיחות ועידה ואני שמח להגיד שבסוף הקיץ האחרון זיהינו ירידה של 30% בזיהומים, ואם להסתכל על הנתונים ברמה האנושית – הצלנו 90 פגים מזיהום שעלול לעלות בחייהם. אנחנו מעודדים הורים להעיר לצוות, וגם לאנשי הצוות להעיר בינם לבין עצמם. בודקים למה היה זיהום, משנים פרוטוקולים של טיפול אם צריך – למשל, מקצרים את משך הזמן שבו עירוי יכול להיות מחובר לפני שמכניסים עירוי חדש, והכי חשוב: לא מקבלים את הזיהומים כגזירת גורל, אלא שואפים להגיע לאפס זיהומים נרכשים. ועדיין, בלי שינוי של התשתיות אנחנו נישאר מאחור".
נושא נוסף שנדון בדו"ח הוא הקמת בנק חלב אם לפגים – יוזמה שכבר כמעט מומשה, אולם נתקעה ביורוקרטית בחילופי השרים האחרונים במשרד הבריאות. "בעולם המערבי יש 300 בנקי חלב אם – אצלנו אין אפילו אחד. חלב אם חשוב לכל התינוקות, אבל אצל פגים זו תרופה של ממש, שמקטינה את הסיכון ללקות במחלות מעיים וזיהומים נרכשים. חלב אם של תורמת הוא לא טוב בדיוק כמו חלב אם, אבל עדיף בהרבה על תחליפים, ובנק חלב אם מוודא שהתרומות נקיות ממחלות מידבקות, דואג לאחסון ופסטור מתאימים ומטפל בנושא השינוע של החלב– והעלות של הקמת בנק כזה נאמדת בחצי מיליון שקל. בהיעדר מערך מוסדר שיטפל בנושא, יש יותר מחלות, יותר 'חלב שחור' שמועבר מאם אחת לאחרת בלי בדיקה– וצריך להסדיר את הסיפור הזה. מעל בימת הכנסת יעל גרמן הכריזה שיש מיליון שקל לטובת העניין – אבל כשהיא עזבה את המשרד, היוזמה לא התקדמה".