"לא רוצים לישון, רוצים להשתגע" - השיר אמנם מספר על בני נוער וצעירים, שרוצים לשחק בלילות במקום לישון, אך התשוקה הזו למשחק לילי מופיעה כבר מהינקות, אצל תינוקות ופעוטות שאוהבים להפוך את המיטה שלהם לאזור משחקים. במקרים רבים ההורים משתפים פעולה או אפילו דואגים לסביבת משחקים במיטה מבלי לדעת כי דווקא זה מה שמפריע לתינוקות לישון.
לעוד כתבות בתשעה חודשים:
>> בפעם הקודמת: התינוקת שלי לא ישנה בלילה ורק ביום. מה עושים?
>> לכל הטורים של "חלומות פז"
הריון יפה לך: הצטרפי לעמוד הפייסבוק של תשעה חודשים
מוצץ: אחלה משחק, רק אל תשתפו איתו פעולה
הבשורה הטובה היא שזה הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים: פשוט מפסיקים לשתף פעולה. הרי אם לא יהיה פרטנר למשחק, לא יהיה משחק. ברגע אחד זירת המשחקים תהפוך בחזרה לסביבת שינה. לפיכך, ברגע שהתינוק זורק את המוצץ על הרצפה, אין להגיב. הכלל תמיד: אם התינוק לא בוכה או קורא לכם מפורשות: אין להגיב. כמו כן, כל עוד יש מוצצים נוספים במיטה, יש להתעלם מהמוצץ שנזרק על הרצפה ולהרגיע כרגיל.
אבל מה עושים כשהמוצץ האחרון נזרק? אם התינוק בוכה או קורא לכם ומצביע על המוצץ שעל הרצפה, יש להרים אותו ולומר באסרטיביות ובצורה ברורה: "אסור לזרוק מוצץ על הרצפה!" ולהחזיר את המוצץ למיטה. יש להניח שהתינוק יזרוק שוב (זה הרי משחק ולא צורך של ממש), לכן שוב מרימים את המוצץ, וחוזרים על המנטרה: "אסור לזרוק מוצץ על הרצפה!" ובאופן בולט מניחים את המוצץ במקום אחר בחדר (למשל שידת ההחתלה). תתכוננו: הוא עלול להתרגז. בוודאי שיתרגז: נטרלתם את המשחק ועכשיו אין לו איך "להפעיל" אתכם. נוק-אאוט. זה הזמן להרגיע אותו בדרכים מקובלות (טפיחות, ליטופים, לומר "שים ראש" ועוד), וכשישכב רגוע במיטה מוכן לשינה, יש לקחת את המוצץ ולהניח על המזרון לידו (שייקח אותו בכוחות עצמו, כמובן) ללא התייחסות מיוחדת מלבד "לילה טוב". תוך יום אחד משחק המוצצים יהפוך לנחלת העבר.
אמא תראי, אני עומד. בואי נשחק
"הוא יודע איך לרדת מעמידה, אבל עדיין לא הבין שהוא צריך להישכב במיטה", טען. "אז אין ברירה. הוא נעמד, אני משכיב".
הסברתי לו שאנחנו כבר שבוע בתהליך, התינוק מבין נהדר והוא מבין שיש לו יופי של משחק במקום לישון. לשמחתי, האב הקשיב, וממש החזיק את עצמו מלהושיב את בנו. כך עמדנו בכניסה לחדר, התינוק הסתובב לו בתוך הלול מצד לצד עד שכעבור מספר דקות, התיישב ונשכב בעצמו. ואז שוב נעמד ושוב נשכב. לאחר שעה ורבע כזאת הוא לבסוף נשכב בכוחות עצמו, לקח מוצץ ונרדם. לבד.
כאשר התינוק שלכם נעמד במיטה, חשוב להגיב רק אם בוכה, ואז לגשת ולעזור לו לרדת מעמידה באמצעות הכוונת ידיו לאורך הסורגים ולשכיבה, תוך כדי טפיחה על המזרון והמילים "שים ראש". אם הוא עדיין לא יודע לרדת לבד מעמידה, כך נעשה בכל פעם. ברגע שהוא פיתח את היכולת המוטורית להישכב לבד, אנחנו נעשה זאת אך ורק בפעם הראשונה שנעמד בכל השכבה או התעוררות. מהפעם השנייה ואילך באותה השכבה / התעוררות, רק נטפח על המזרון ונאמר "שים ראש" מתוך תפיסה שהוא כבר מבין מה אנחנו מצפים ממנו לעשות. לאחר יום יומיים כאלה, התינוק יבין לבד ותוך ימים ספורים יישכב ברגע שניכנס לחדר ובכך ילמד להיות עצמאי עד כמה שניתן.
מה שלא יהיה, הימנעו מלצחוק
*הכותבת שרי גלזר היא יועצת שינה ומנחת הורים
>> יש לך שאלות לשרי? את מוזמנת לכתוב לה