שרי גלזר  (צילום: צילום ביתי)
אמא ואבא, בואו נשחק נחום תקום|צילום: צילום ביתי
בכל פעם שאני עורכת ביקור בית אצל משפחה במסגרת ייעוץ שינה, הדבר הראשון שאני עושה הוא לבחון את סביבת השינה של התינוק, ומיד מסירה כל אמצעי שעלול להפריע לו לישון, להוות לו גירוי יתר והסחת דעת: כמו למשל מובייל תלוי מעל המיטה, אלף בובות בין השמיכות (אני מאפשרת לכל היותר בובה אחת רכה כחפץ מעבר), כוכב מאיר ומנגן סרטי אנימציה על התקרה שיוצרים לתינוק כמעט מסך פלזמה אישי להירדם אתו. כל אחד מהדברים הללו הופכים את מיטת התינוק לסביבת משחק במקום שינה. רק אחרי שאני "מנקה" את הסביבה, אפשר לפצוח בתהליך.

"לא רוצים לישון, רוצים להשתגע" - השיר אמנם מספר על בני נוער וצעירים, שרוצים לשחק בלילות במקום לישון, אך התשוקה הזו למשחק לילי מופיעה כבר מהינקות, אצל תינוקות ופעוטות שאוהבים להפוך את המיטה שלהם לאזור משחקים. במקרים רבים ההורים משתפים פעולה או אפילו דואגים לסביבת משחקים במיטה מבלי לדעת כי דווקא זה מה שמפריע לתינוקות לישון.

לעוד כתבות בתשעה חודשים:
>> בפעם הקודמת: התינוקת שלי לא ישנה בלילה ורק ביום. מה עושים?
>> לכל הטורים של "חלומות פז"
הריון יפה לך: הצטרפי לעמוד הפייסבוק של תשעה חודשים

מוצץ: אחלה משחק, רק אל תשתפו איתו פעולה

מלבד משחקים ואביזרים, יש עוד כמה וכמה "משחקים" שהתינוקות הגדלים מתחילים לשחק אתנו, ההורים, והכל ממיטת התינוק שלהם. לאחר גיל 6-7 חודשים הם מבינים היטב פעולה ותוצאה, ואף יודעים לייצר מניפולציה ברמות הבסיסיות ביותר. אחד המשחקים שמופיעים אצל תינוקות בגיל 9 חודשים ומעלה הם "משחקי המוצץ". התינוק, שרגיל להירדם עם המוצץ, תופס אותו, משליך לרצפה ומרים עיניים שובבות לאביו או אמו. ההורה מרים את המוצץ מהרצפה ומחזיר לתינוק. אולי הוא צוחק, ואולי הוא כועס תוך כדי הפעולה – אבל לבסוף המוצץ שב למקומו. אלא שאז התינוק זורק שוב. ומרים שוב. וזורק שוב וכך זה יכול להימשך עשרות פעמים ובכל ערב מחדש. אז איך מכחידים את זה?

הבשורה הטובה היא שזה הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים: פשוט מפסיקים לשתף פעולה. הרי אם לא יהיה פרטנר למשחק, לא יהיה משחק. ברגע אחד זירת המשחקים תהפוך בחזרה לסביבת שינה. לפיכך, ברגע שהתינוק זורק את המוצץ על הרצפה, אין להגיב. הכלל תמיד: אם התינוק לא בוכה או קורא לכם מפורשות: אין להגיב. כמו כן, כל עוד יש מוצצים נוספים במיטה, יש להתעלם מהמוצץ שנזרק על הרצפה ולהרגיע כרגיל.

אבל מה עושים כשהמוצץ האחרון נזרק? אם התינוק בוכה או קורא לכם ומצביע על המוצץ שעל הרצפה, יש להרים אותו ולומר באסרטיביות ובצורה ברורה: "אסור לזרוק מוצץ על הרצפה!" ולהחזיר את המוצץ למיטה. יש להניח שהתינוק יזרוק שוב (זה הרי משחק ולא צורך של ממש), לכן שוב מרימים את המוצץ, וחוזרים על המנטרה: "אסור לזרוק מוצץ על הרצפה!" ובאופן בולט מניחים את המוצץ במקום אחר בחדר (למשל שידת ההחתלה). תתכוננו: הוא עלול להתרגז. בוודאי שיתרגז: נטרלתם את המשחק ועכשיו אין לו איך "להפעיל" אתכם. נוק-אאוט. זה הזמן להרגיע אותו בדרכים מקובלות (טפיחות, ליטופים, לומר "שים ראש" ועוד), וכשישכב רגוע במיטה מוכן לשינה, יש לקחת את המוצץ ולהניח על המזרון לידו (שייקח אותו בכוחות עצמו, כמובן) ללא התייחסות מיוחדת מלבד "לילה טוב". תוך יום אחד משחק המוצצים יהפוך לנחלת העבר.

אמא תראי, אני עומד. בואי נשחק

תינוקת בוכה (צילום: Grafissimo, Istock)
עכשיו נראה אותך לא צוחקת|צילום: Grafissimo, Istock
משחק דומה קיים גם בעמידה במיטה. לאחר שהתינוק לומד לעמוד, גם כאשר יודע כבר כיצד לרדת מעמידה, הוא עשוי להשתמש ביכולת החדשה שרכש כדי לייצר משחק חדש: "נחום תקום". אני עומד – אבא משכיב אותי. אני שוב נעמד – אמא מורידה אותי בחזרה. איזה כיף! באחד מביקורי הבית שקיימתי אצל משפחה במסגרת ייעוץ שינה, שנערך כשבוע לאחר תחילת הליווי, נוכחתי לראות עד כמה ביקור בית יכול להוות מקפצה בתהליך. הבן שלהם היה בן 9 חודשים, ידע להירדם במיטה אך עם עזרה מלאה של הוריו. בכל פעם שנעמד, מיד ניגשו והשכיבו אותו, מתוך מחשבה שכדי לישון הוא צריך לדעת לשכב. שוב ושוב ושוב. מכיוון שהיינו בתהליך כשבוע, ידעתי שהוא כבר רכש את היכולת המוטורית לרדת מעמידה, כך שלא הבנתי מדוע אביו מתעקש לגשת ולהשכיב אותו באופן יזום אם הוא יודע לעשות זאת בעצמו.

"הוא יודע איך לרדת מעמידה, אבל עדיין לא הבין שהוא צריך להישכב במיטה", טען. "אז אין ברירה. הוא נעמד, אני משכיב".

הסברתי לו שאנחנו כבר שבוע בתהליך, התינוק מבין נהדר והוא מבין שיש לו יופי של משחק במקום לישון. לשמחתי, האב הקשיב, וממש החזיק את עצמו מלהושיב את בנו. כך עמדנו בכניסה לחדר, התינוק הסתובב לו בתוך הלול מצד לצד עד שכעבור מספר דקות, התיישב ונשכב בעצמו. ואז שוב נעמד ושוב נשכב. לאחר שעה ורבע כזאת הוא לבסוף נשכב בכוחות עצמו, לקח מוצץ ונרדם. לבד.

כאשר התינוק שלכם נעמד במיטה, חשוב להגיב רק אם בוכה, ואז לגשת ולעזור לו לרדת מעמידה באמצעות הכוונת ידיו לאורך הסורגים ולשכיבה, תוך כדי טפיחה על המזרון והמילים "שים ראש". אם הוא עדיין לא יודע לרדת לבד מעמידה, כך נעשה בכל פעם. ברגע שהוא פיתח את היכולת המוטורית להישכב לבד, אנחנו נעשה זאת אך ורק בפעם הראשונה שנעמד בכל השכבה או התעוררות. מהפעם השנייה ואילך באותה השכבה / התעוררות, רק נטפח על המזרון ונאמר "שים ראש" מתוך תפיסה שהוא כבר מבין מה אנחנו מצפים ממנו לעשות. לאחר יום יומיים כאלה, התינוק יבין לבד ותוך ימים ספורים יישכב ברגע שניכנס לחדר ובכך ילמד להיות עצמאי עד כמה שניתן.

מה שלא יהיה, הימנעו מלצחוק

תינוק ישן עם מוצץ לידו (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
בסוף הוא יירדם. היועצת מבטיחה|צילום: אימג'בנק / Thinkstock
באופן כללי, כמובן שאין לשחק משחקים בלילה: לא להגיב למשחקי קוקו, לא לחייך ולצחוק אם התינוק מתחיל לעשות פרצופים מצחיקים, למחוא לעצמו כפיים או כל דבר חמוד להפליא שאנו נמסים ממנו, ובצדק, במהלך היום. בלילה ישנים, נקודה, לא משחקים. כל תגובה של משחקים או חיוכים ומשחקים הדדיים יניבו עוד ועוד התעוררויות והגדלת פרקי הערות, שכן עודדנו אותם להמשיך ולשחק בלילה במקום לישון. בשביל לשחק ולצחוק יש לנו את כל שעות היום, בלילה הדבר הכי חשוב שאנחנו יכולים לעשות בשביל הילדים שלנו: לדאוג לכך שיישנו. לא רוצים להשתגע, רוצים לישון.

*
הכותבת שרי גלזר היא יועצת שינה ומנחת הורים
>>  יש לך שאלות לשרי? את מוזמנת לכתוב לה