"למה את לא מניקה אם יש לך חלב? זה כמו למנוע מהילדים שלך אמא..." זה היה משפט שאמרה לי יועצת הנקה בבית החולים בו ילדתי את בני הבכור לפני 8 שנים. אמא צעירה, לידה ראשונה ומשפט שהצליח לערער עוד קצת את מה שכבר היה גם ככה מעורער.

ואם זה לא מספיק, אז גם שמתי את התינוק שלי בתינוקיה כי פשוט לא הצלחתי להחזיק אותו פיזית, פצועה וכאובה הייתי, תפורה ומדממת, להחזיק תינוק, לקום בלילה להאכיל אותו לא היה במסוגלות שלי, שמתי אותו בתינוקיה והבטתי בו מבעד חלון הזכוכית, וזה אחד הרגעים הקשים והכואבים בחיי, הרגע הזה שהמשפט של אותו יועצת הנקה הדהד בי עוד קצת והחדיר את הסכין עוד קצת עמוק ללב שלי. אני זוכרת את עצמי יושבת על מיטת בית היולדות ובוכה, רגשות האשם הציפו אותי והרגשתי ברגע אחד האמא הכי רעה בעולם, שמונעת התינוק שלה את הדבר הענק הזה-אמא.

בשנים האחרונות יחד עם השיח אודות חשיבות ההנקה, החומרים המזינים והמחסנים שקיימים בחלב אם והמחקרים שהתפתחו בתחום וחיזוק הבחירה של נשים סביב היריון ולידה, אפס הפרדה וכו', נראה שהבחירה של אישה לא להניק או לשים את התינוק של שלה בתינוקיה נדחקה הצידה ואני כאן כדי לנסות ולנרמל את הבחירה הזו.

יחד עם השיח הקיצוני האופף את החברה שלנו, אני מנסה להביא קול אחר. גם כיועצת שינה אני מדגישה שיש הבדל ופער בין אימוני שינה בגיל חודשיים או 7 חודשים, שמונעים אוכל או מגע מתינוק קטן, לבין תהליך שינה לילד בן שנה שהתרגל להירדם בהנקה ואמא שלו רוצה לחזור לישון לילה שלם.

החברה שלנו מקצינה, כל דבר הופך לשחור-לבן, אסור או מותר, אין אמצע, אין איזה קול שעוצר ואומר רגע פוס, יש אפור, כי החיים הם בדיוק ההפך והמציאות שלנו מורכבת מחברה, וחברה מורכבת מאנשים, אנשים עם צרכים שונים, משקפים אחרות, צרכים שונים והוויה אחרת.

אם אנחנו חברה שמעודדת בחירה ובחירת נשים בפרט, אז כל בחירה. אין סיבה שאישה שבוחרת לא להניק, לקצר חופשת לידה ולהתחלק עם הגבר שלה בחופשת לידה ולשים את התינוק שלה בתינוקיה תרגיש פחות אמא, פחות "היקשרותית" או בכלל "פחות".

בחירה היא בחירה היא בחירה ואמא זו אמא זו אמא.

אף אישה וודאי לא אמא צריכה להרגיש שהיא "סוג ב" רק כי היא בחרה לא להניק.

ואני אישה, דתיה, אמא שבחרתי לא להניק את ילדיי, ואל דאגה חברים, הם ילדים עם היקשרות בטוחה לא פחות מכל ילד שינק עד גיל 3, לא פחות מילדים בחינוך ביתי ולא פחות מילד שגדל עם אמא שלו עד גיל שנתיים, ואני ממש לא רוצה לשמוע כמה חלב אם זה בריא, כמה ילד בן שנה לא צריך ללמוד להירדם עצמאית או כמה חשוב לגדל את הילדים בטבע (אני גרה בירוחם, לפרוטוקול, יותר טבע מזה לא תמצאו) או כמה חשוב לגדל ילדים בבית עד גיל 7.

אני רוצה לבחור.

בלי שאף אחד ישלוף לי תיאוריות של אריקסון או וויניקוט, כי אותם אני יודעת בע"פ כמוכם בדיוק, כל פעם שאני אומרת שלא הנקתי את הילדים שלי.