מתברר שלמרות הנטייה האמהית לקחת את האשמה על עצמנו, הבעיה הנפוצה ביותר קשורה דווקא בתינוקות, שמתקשים להתחבר. הנקה עם חיבור משובש כואבת לאמא ומתסכלת את התינוק, שמתאמץ 'על פארש', אבל למרבה המזל, בדרך כלל פשוט יחסית לפתור אותה, בייעוץ נכון של אשת מקצוע. חוץ מקשיי החיבור יש גם בעיות שנובעות מעודף חלב, בעיות של חוסר חלב (שנובעות בעיקר מניהול לא נכון של ההנקה) וקשיים להתמודד עם קפיצות גדילה, שגורמות לתינוק לינוק לפרקי זמן ארוכים. סביב גיל ארבעה חודשים גם "בעיות קשב וריכוז" של התינוק, שמשתגע מרוב גירויים מסביב ונוטה להכאיב לאמא בסיבובים פתאומיים.
האם האימהות בישראל מאוד רוצות להניק או שמוותרות בקלות?
רוב האמהות רוצות, אבל לא כולן מוכנות להילחם על ההנקה אם מתגלים קשיים בדרך. ללחץ הסביבתי להניק בהחלט יש חלק בעניין, אבל חברות הפאנל שלנו מספרות גם על נשים שמחליטות מראש או אחרי זמן קצר לוותר על ההנקה, ועומדות איתנות בדעתן.
עד כמה הבעלים תומכים בהנקה?
בתחילת הדרך, רוב הבעלים מאוד תומכים בהנקה, מתוך ידע שרכשו על חשיבות ההנקה וכן מתוך הזדהות עם הרצון של בת הזוג. עם זאת, יש גברים שמתקשים להתמודד עם הסבל של בת הזוג במידה שההנקה לא הולכת חלק, ומציעים לה לוותר כדי להקל עליה, גם אם היא נחושה מאוד להמשיך. בהמשך הדרך, "שיעורי התמיכה" יורדים, ולקראת גיל שנה יש לא מעט בעלים שלא ממש מעוניינים שההנקה תימשך. חשוב לציין שהתמיכה של הבעלים לא חייבת להתבטא במתן בקבוק, ויכולה להיות גם סינון עיקש של מבקרים, קיפול כביסה או הכנת אוכל טעים ומזין למניקה.
זו סוגייה שתמיד מעוררת עניין, ולמרות שיש היום סינרי הנקה מצויינים ופטנטים כמו לבישת שתי שכבות, שאחת יורדת ומכסה את הבטן בזמן ההנקה – נשים עדיין רואות בהנקה בציבור אתגר. חברות הפאנל מספרות שיש נשים שמזמינות אותן במיוחד ל"שיעור הנקה פומבית", שבו הן מקבלות כלים להניק בנוחות בציבור בלי לחשוף את עצמן.
האם אנחנו טועמות מהחלב? מבקשות מהבעל?
חברות הפאנל לא ממש מסכימות בסוגייה: יש מי שנתקלה בלא מעט אמהות שסירבו לטעום וביקשו מהבעל, בדרך כלל מתוך רצון לחבר אותו לחוויה, ויש מי שטוענת שדווקא נשים נוטות לטעות יותר מבני הזוג שלהן. בכל מקרה, הטעימה היא בדרך כלל מתוך סקרנות, או מתוך צורך פרקטי לדעת האם החלב השאוב עדיין טרי לפני שנותנים אותו לתינוק.
מה הזמן הממוצע שאנחנו מניקות? כמה אנחנו משלבות עם בקבוק?
קשה לדבר על זמן ממוצע, כי לכל משפחה ולכל אישה יש את התנאים והאפשרויות שלה. עם זאת, תום חופשת הלידה – שלושה חודשים אחרי הלידה – היא בדרך כלל נקודה שבה נשים רבות "פורשות" מההנקה, או לכל הפחות מתחילות לשלב בקבוק. מי שמאוד חרדה להצלחת ההנקה נוטה לשלב בקבוק רק משלב מאוחר למדי, אבל יש מי שמשלבות ממש מהימים הראשונים, כשהשיקול המנחה הוא בעיקר לאפשר לאבא להשתתף בהאכלות ולהרגיל את התינוק לאכילה משולבת מבקבוק ומהשד.
על מה אנחנו "מתבכיינות" בעיקר?
או-הו. לא שלא בצדק, אבל אנחנו מתלוננות על כאבים, מחסור בשעות שינה, דאגה האם התינוק אוכל מספיק וכמובן – על הביקורת והפקפוק של הסובבים.
כמובן שהיכולת להוציא תלויה במצב הכלכלי ובסדר העדיפויות של המשפחה, אבל גם אם משקיעים בתשלום ליועצת, משאבת הנקה משוכללת ופינוקים למניקה – עדיין לא מתקרבים להוצאה על תמ"ל חודשי. חשוב לציין כי ישנן מסגרות התנדבותיות, כמו ליגת לה-לצ'ה, שמציעות ייעוץ ותמיכה בהנקה ללא תשלום.
עד כמה אנחנו מגיעות מוכנות להנקה?
בניגוד להכנה ללידה, שהיא כבר סטנדרט אצל רובנו, רוב הנשים שמעוניינות להניק לא ממש עושות שיעורי בית לפני הלידה, וחלקן ממש מופתעות כשבסוף הלידה מונח עליהן תינוק, שגם צריך להניק מתישהו. תחושת ההפתעה הזו גורמת לנו להרגיש די אבודות ולחוצות, ולכן חברות הפאנל ממליצות בחום להקדים תרופה, ולשלב הכנה להנקה בהכנות ללידה, כדי להגיע עם ידע בסיסי, וגם להשאיר קצת תקציב, אחרי חבילת הלידה, העגלה והמלונית – לעזרה בהנקה.
לקורס הנקה
במה אנחנו שונות מהדור של האמהות שלנו בתחום ההנקה?
המודעות לחשיבות ההנקה נמצאת בעלייה מתמדת, ובניגוד לדורות קודמים, שבהם השתרשה תפיסה לפיה תמ"ל בטוח ובריא יותר מחלב אם, הנשים כיום מתאמצות יותר להניק ולהרחיב את הידע שלהן בנושא. לסבתות יש בדרך כלל תפיסות שגויות על הנקה (כמו הצורך להניק כל שלוש שעות, למשל), אבל רובן כבר השתכנעו בחשיבות ההנקה ותומכות בבנות שלהן. כמו הבעלים, גם להן קשה לפעמים לראות את האישה מתענה כשההנקה לא מצליחה, אבל בסך הכל הן בעד הרעיון.
*הנבחרת שלנו: שרית פאר, יועצת הנקה IBCLC, שרונה נגבי, יועצת הנקה IBCLC ומאיה דובינסקי, מדריכת הנקה.
>> רוב היולדות הישראליות לא יכולות בלי אפידורל: המיילדות מספרות עלינו
>> "אם תמשיכי להניק אותה, היא תהיה לסבית": הערות שנשים מניקות בציבור נתקלות בהן