מיכל אנסקי, אין לך על מה להתנצל. גם לך לא, מאיה ורטהיימר. וגם את, אסנת ואתורי, לא צריכה לתת דין וחשבון לאף אחד על כך שהנקת את בתך עד גיל שנתיים. לא עשיתן שום דבר רע לאף אחד.
אני קרנית אברמוביץ', בת 40 וחצי, אם לארבעה ילדים. אני בוחרת להניק ולהעניק כבר שבע שנים ברציפות. את שלושת ילדיי הגדולים הנקתי, וכיום אני ממשיכה להניק את בני בן החצי שנה.
לאורך השנים שמעתי אינספור ביקורת על הנקה, על היתרונות והחסרונות שלה. בעיקר שמעתי ביקורת על כך שהנקתי את בתי האמצעית במשך שנתיים וחצי. "את לא נורמלית!", היו אומרים לי. "למה את צריכה את זה? היא כבר גדולה ויש לה שיניים". אחרים הרחיקו לכת ואמרו שזה "מגעיל ולא יפה". בחרתי לא להתייחס ולא להקשיב לאף אחד כי רק אני מחליטה על החיים שלי ועל הגוף שלי – ורק אני יודעת מה טוב לילד שלי.
אני לא יכולה להגיד שזה קל להניק. עברתי כאבי תופת, סבלתי מגודש בחזה ולא ישנתי בלילות. כל הילדים שלי סבלו מריפלוקס, ואני נאבקתי והתמודדתי כל יום. את הבת הבכורה שלי הנקתי לצערי למשך חודשיים בלבד, כי היא סבלה מריפלוקס חמור. המצב שלה הוביל אותי לסף התמוטטות פיזית ונפשית, וביקשתי כבר כדורים כדי שאוכל להפסיק להניק אותה.
"בחרתי לא להתייחס ולא להקשיב לאף אחד כי רק אני מחליטה על החיים שלי ועל הגוף שלי – ורק אני יודעת מה טוב לילד שלי"
יום אחרי שפניתי לבקש כדורים היא נחנקה בזמן האוכל. תינוקת קטנה במשקל 2.5 קילו בלבד הפכה לפתע לכחולה והפסיקה לנשום. רצתי איתה ברחוב, זועקת לעזרה. למזלי, אלוהים שלח לי מלאכית שהצילה אותה. היא שמעה את זעקתי, רצה לעברי ולקחה את התינוקת בניסיון להנשים אותה. תוך דקות הגיעו על קטנוע אנשי איחוד הצלה, ואני התעלפתי במקום. נסענו משם לבית החולים רמב"ם באמבולנס, ואחרי שבוע של אישפוז ועשרות בדיקות, התברר לנו שהיא אלרגית לחלב ברמה מסכנת חיים. הבת שלי ניזונה מאוכל מיוחד ויקר שדרש הכנה מיוחדת כל 24 שעות. בכיתי במשך שנה.
בהריון השני עם בתי האמצעית כבר נשבעתי שאעשה הכל כדי להניק. זה ממש לא היה פשוט, אבל נלחמתי בכל כוחי והנקתי אותה שנתיים וחצי. את הבן השלישי הנקתי במשך שנה, ועכשיו את התינוק בן החצי שנה אני ממשיכה להניק. 24/7, ביום ובלילה. הוא צמוד אליי ואני נהנית מכל רגע. אם אני צריכה ללכת אני שואבת לו חלב. לא, זה לא תמיד קל לשאוב וכמויות החלב הן לא כפי שהיו בהתחלה, אבל אני עושה את זה מרצון.
זאת הבחירה שלי. בחרתי להניק, נלחמתי והצלחתי. זה לא אומר שמי שלא מניקה היא אמא פחות טובה ממני. יש לי חברות ובנות משפחה שלא הניקו כי הן לא רצו או כי לא יכלו, וזה לגיטימי. כל אחת עושה את הבחירות שלה בחיים. אלפי מחקרים נעשו בעולם בניסיון להתחקות אחר מרכיבי חלב האם, אך שום דבר לא צלח; שום תחליף מזון לא ישתווה למרכיב חלב אם. ועדיין, נשים רבות נאלצות להניק ולא מצליחות, או מפסיקות בעל כורחן בגלל זיהומים.
הבעיה היא עם אלה שבחרו לא להניק ומסתכלות על אלה שמניקות בתור לא נורמליות. אלה שבחרו לא להניק, ותוקפות את אלה שכן עם מילים כמו "פרימיטיבית". ממתי חליצת שד לצורך הנקה הפכה להיות דבר מיני או פרובוקטיבי? אולי אתן הפרימיטיביות שחושבות שהנקה זה דבר לא יפה או דבר לא טוב? ומי אתם בכלל, אנשים הזויים שמשווים הנקה לקיום יחסי מין?
אני קוראת את התגובות ופשוט לא מאמינה. אם לא נאה לכם לראות אישה מניקה – פשוט אל תסתכלו. הפנו את מבטכם ולכו. נשים מניקות לא מנופפות בשדיים שלהן לראווה, סתם ככה כי מתחשק להן; הן מאכילות את התינוקות שלהן. ובכלל, מי שישמע. אתם לא צופים בסרטים עם אנשים עירומים? אתם לא בוהים בחזה החשוף של נשים בחוף הים? כולם נהיו צדיקים. מה קרה? על מה העליהום? ראיתם שד של אישה שמאכילה את התינוק שלה.
"ממתי חליצת שד לצורך הנקה הפכה להיות דבר מיני או פרובוקטיבי? אולי אתן הפרימיטיביות"
לא תמיד אפשר להצניע ולהסתיר את עצמך. עשרות פעמים שכחתי את חיתול ההנקה בבית או שהוא נפל בזמן ההנקה. לפעמים התינוקת היתה מרימה לי את החולצה באמצע הקניון. וכן, בכל מצב כזה ניסיתי לכסות את עצמי ככל האפשר – והמשכתי להניק. ככה, הוצאתי שד והנקתי.
היום בתור אם לארבעה אני יכול להגיד לכם שאני לא רואה יותר בעיניים. אם התינוק שלי רעב, אני אוציא שד ואאכיל אותו. כן אנסה להצניע ולהסתיר כמה שאוכל, אבל אם לא – לא קרה שום דבר. הנקה זה הדבר הכי טבעי, טהור, נקי ויפה בעולם. אני בחרתי להניק ולהעניק לארבעת ילדיי אחד אחרי השני, כבר שבע שנים ברציפות. זה הגוף שלי, זו זכותי, זאת ההחלטה שלי, זו הבחירה שלי ואלה החיים שלי. צאו לנו מהשדיים.