בתום מאבק עיקש, הוחלט השבוע כי כל אם טריה בישראל תזכה לשבוע נוסף אל תוך חופשת הלידה שלה. מעתה אין מדובר ב-14 שבועות, כי אם - שימו לב, 15 במספר. בשורה אמיתית שדוברה רבות בשלל כלי התקשורת, על ידי אנשים רבים ובעלי השפעה. אנו ביקשנו לשמוע את קולותיהן של אלה שהעניין נוגע ישירות בחייהן: האמהות עצמן. מסתמן שלמרות שעל פניו מדובר בשינוי חיובי עבור היולדות, התוספת הקטנה הזו לחופשת הלידה הקצרה שנהוגה בישראל הצליחה בעיקר להרגיז את האמהות, והרוחות סוערות.
״הארכה של שבוע? אני לא מזלזלת אבל בואו לא נעוף, מדובר בשבוע", כתבה אחת האמהות במאמאזון. ״איזה מאמץ נעשה פה? ניסיון להשתיק אולי?״ ״מה ייתן שבוע? צריך להאריך את חופשת הלידה למינימום חצי שנה״, הסכימה אם נסערת נוספת. ״עשו צחוק מאיתנו והשתיקו אותנו לעוד עשור. זה פשוט בדיחה ובושה, רק כדי לסתום לאמהות את הפה ולהגיד: הנה, עשינו לכן טובה. מה זה שבוע? אני מעדיפה שיוותרו על השבוע הזה אבל יפתחו עוד גני טרום טרום, יורידו את מחירי הגנים הפרטיים הצהרונים וכדומה״. שבוע עדיף על כלום, אבל לא חושבת שיש אישה בישראל שמבחינתה זה משנה חיים. החיים של אמא טרייה לא ישתנו מקצה לקצה בגלל עוד שבוע. שבוע... שבעה ימים... האמת, זה די לעג לרש,״ מסכמת עוד אם מיואשת.
״זאת בדיחה גרועה״, מסכימה אם נוספת. ״לדעתי חופשת לידה צריכה להיות לפחות חצי שנה. המון נשים נמנעות מלעבוד משום שילדיהן קטנים מדי כדי להיכנס למעונות, מה גם שהילדים חולים המון בשנה הראשונה וכשאין עזרה מהמשפחה האם צריכה להיות עם הילד החולה בבית, דבר אשר עלול לגרום וברוב המקרים גורם לפיטוריה. המקרה של הארכת החופשה לחצי שנה הילד יכניס את הילדים בקלות למסגרת ופחות נשים יפלטו ממעגל העבודה. ברוב המדינות בעולם הבינו את זה, וחופשת הלידה אורכה כשנה. רוב הנשים לא מחכות לתום חופשת הלידה וחוזרות לעבודה אחרי חצי שנה. מדינתנו מעודדת ילודה אך לא דואגת באמת לאם ולתינוק. אפילו אישפוז בבית חולים לאחר לידה הוא כה קצר שהאם לא מספיקה להתאושש״.
״זה לא שינה דבר!״ זועקת עוד אמא. ״אנחנו עדיין נאלצות להשאיר את התינוקות שלנו בידיים זרות מוקדם מידי. עצוב לי להיות אמא בישראל״
הארכת חופשת הלידה מזיקה למקומה של האישה בשוק העבודה
אמהות אחרות דווקא חולקות על התיאוריה ומאמינות שהארכת חופשת הלידה היא זו שפוגעת בכניסת הנשים למעגל העבודה. ״אני חושבת שלהארכת חופשת הלידה השלכות על מקומה של האישה בשוק העבודה״, מציגה אחת האמהות דעה פחות פופולרית. ״מדובר באיזון דק בין הצרכים כאמא לבין המקום מול המעסיק. על אף שבעצמי אולי הייתי מאד שמחה לחופשת לידה ארוכה מאד, ברור לי שאם אני רוצה להשתלב כמו הגברים בשוק העבודה צריך למצוא איזון. יכול להיות שההסדר הנוכחי הוא אותו איזון וייטיב עם כולם, אבל לא בטוח. זה משהו שכדאי לחשוב עליו לפני שדורשים הארכות נוספות של חופשת הלידה. אני חושבת שצריך להזהר עם ההתלהבות. בתור אחת שרוצה להשתלב בשוק שהוא מאתגר עבור נשים אני לא יודעת עד כמה אני ארוויח מזה״.
בואו נחשוב על הצד השני, הצד שמממן את חופשות הלידה האלו״, מבקשת אם אחרת שמציעה פרספקטיבה יצירתית. ״ובכן, אנחנו! האמהות העובדות שמשלמות מיסים, הבעלים שלנו שמשלמים מיסים וכל מי שמשלם מיסים. עכשיו, אני מתכננת לעשות שני ילדים בחיי, אולי שלושה. ועל כך אני אהנה מההטבה של חופשת לידה פעמיים או שלוש בחיי. אבל נשים אחרות, שמתכננות יותר מזה ויותר מהממוצע, הן יהנו מההטבה הזו יותר. הן יהנו מההטבה הזו חמש, שש, עשר פעמים? כלומר אני אממן אותן ואת חופשת הלידה שלהן. מדברים על חופשות לידה במדינות סקנדינביה או בקנדה, שם חופשת הלידה היא שנה, אבל שם גם ממוצע הילודה הוא 1.2 בעוד שבישראל ממוצע הילודה הוא מעל 3 למשפחה. בבדיקה קצרה ניתן לגלות, אגב, שזה יותר מאיראן. כן כן בנות, אנחנו עושות יותר ילדים מאשה איראנית ממוצעת נכון לשנת 2017. עם ישראל חי! אבל למה עלי לממן את כל נשות ישראל? במקום זאת, בואו נהנה מהחופשה בתשלום שיש לנו, ונתכונן כלכלית מראש, עוד בשלב תכנון המשפחה, להארכת החופשה בעצמנו. כל אחת, לחופשתה שלה".
״אני לא מבינה את החגיגות סביב הארכת חופשת הלידה״, אומרת אפרת ג'רופי. ״מדובר בשבוע. שבוע. שבעה ימים. לכמה חופשות לידה יוצאת משפחה ישראלית? שתיים? שלוש? אז מה הרווחנו? שבועיים? שלושה? זה כל כך לא מה שצריך לקרות פה. זה לא מה שיביא שינוי למשפחה הישראלית הממוצעת והמתפוררת. לבנות משפחה מתפקדת ובריאה זה לא עניין של שבוע פה או שם. גם לא חצי שנה.
"מה שקורה אחרי חופשת הלידה הוא מה שחשוב. הכריעה תחת העול של אימהות שמנסות לעבוד ולחזור למשרות שלהן טרם הילד הראשון, שלא לדבר על השני, חוסר הלגיטימציה של אבות לצאת מהמשרד לפני שמונה בערב - בזה צריך לטפל בחקיקה חמורה. להגביל שעות עבודה, באופן שישלח את כווווולם הביתה לארוחת ערב ומקלחות, ועל הדרך ימנע דיכאון אחרי לידה אחד או שניים או עשרה שנובע מבדידות אימהית מתמשכת, מעונות מפוקחים ומסובסדים, בסמיכות למקומות העבודה, שיאפשרו להורים להיות קרובים לילדים ולא להתנתק מהם לעשר שעות רצופות בשנים הראשונות, ומסובסדים כי המשכורת 'השנייה' שמפסיקה להיות רלוונטית כשיש שני ילדים במסגרת פרטית היא המשכורת הנשית במרבית המקרים. אז מה אם היית רגע לפני קידום? יש לך תואר שני? פחחח. את מכניסה 70 אחוז ממנו, ולכן התכבדי ושבי בבית. זה לא כלכלי שתצאי לעבוד. ומי גוזר קופון? חברי וחברות כנסת שעשו רבות. והגדילו את חופשת הלידה בשבוע. בחיאת דינקום. אופורטוניזם זול שלא משנה כלום. ממש כלום. כי לטפל בשינוי כולל לוקח יותר מקדנציה של שנתיים שלוש. ולמי אכפת באמת מאיתנו? הם רק רוצים להגיד ׳עשיתי׳ בקמפיין הבא".