בשנים האחרונות חלה עלייה בביקוש לרופאים ובמיוחד לרופאות נשים. באחרונה אף פורסם כי קופות החולים מוכנות לשלם סכומי עתק כדי למשוך אליהן את הרופאות. ואכן, העומסים הכבדים על מערכת הבריאות וזמני ההמתנה הארוכים לא פסחו גם על מקצוע זה. הדבר מקשה לא רק על נשים בהיריון שצריכות מעקב, אלא גם על נשים שזקוקות לטיפול ומתבקשות להמתין לתור מומחה, לעיתים גם במשך חודשים.
כאשר בוחנים את הדרך להתמודד במערכת הבריאות עם עליית הביקושים לליווי רפואי מקצועי, קיימות שתי גישות אפשריות להתגבר על הגירעון הניכר בין הביקוש להיצע: הכשרה של עוד כוח אדם מיומן או מעבר לליווי היריון על ידי מיילדות – כפי שכבר קיים במדינות מערביות לא מעטות.
מיילדות מוסמכות הן למעשה אחיות בהכשרתן, והן היחידות במערך הבריאות בעלות רישיון ייחודי לליווי היריון ולידה. במחקר שנערך בבריטניה ובו השתתפו כ-17 אלף יולדות נמצא כי קיימת מובהקות גבוהה בין טיפול ותמיכה רציפים על ידי מיילדת מוסמכת ובין ירידה בשיעור לידות מכשירניות, חתכי חיץ, שימוש באפידורל ובניתוחים קיסריים.
לאור הנתונים האלה, ועם מגפת הקורונה שמעמיסה מאוד על מערכות הבריאות בעולם כולו, הוציא משרד הבריאות הבריטי, לדוגמה, שורה של הנחיות, כך שכל אישה בבריטניה, ללא קשר למוצאה ורמת הכנסתה, תהיה זכאית למעקב היריון ולליווי רציף של מיילדת מוסמכת. רק במקרים של היריון בסיכון וכאשר מתעורר צורך קליני יועבר הטיפול באישה ההרה להמשך מעקב רופא מומחה.
חשוב לציין כי תהליך הכשרתה של מיילדת בישראל הוא מסלול ארוך ומשמעותי, והוא כולל הכשרה אקדמית בת ארבע שנים לקבלת רישיון בסיעוד ומעבר של בחינה ממשלתית המקנה תעודת אחות מוסמכת, שהיא תנאי לקבלת קורס במיילדות. בפועל, נדרשת הכשרה מקצועית ורפואית של שש שנים.
על מערכת הבריאות של מדינת ישראל לאמץ את המודל הבריטי ולבסס את מעמדה ואת סמכויותיה של המיילדת הישראלית, שלא רק תיטיב עם האם והיילוד, אלא גם תייעל, תשפר ותפחית באופן ניכר את העלויות של ליווי ההיריון במערכת הבריאות הציבורית.