כשמור זלברמן (42) ובעלה גיל (43) גילו שהיא בהיריון עם תאומות, הם החליטו לשמור על הדבר לעצמם עד למועד הלידה. מור עצמה אפילו לא ידעה מה מין העוברים, וגילתה, רק בחדר הלידה, שהבת שרצתה כל כך אחרי שלושה בנים, הגיעה - ובמנה כפולה. "רק הילדים ידעו", היא מספרת, "לא חלקנו עם אף אחד את העובדה שיש שניים בבטן. כשהסבתות הגיעו לבקר אותי אחרי הלידה, הפתענו אותן עם שתי נכדות. התגובות היו היסטריות".
את ההיריון הרביעי מור לא תכננה כלל. אף שתמיד רצתה בת, היא הסתפקה בשלושת בניה האהובים, ליאם (13), איתי (12) ויהלי (8): "גילנו שאני בהיריון ספונטני. זה כבר היה עניין גדול כי אני לא ילדה. העובדה שמדובר בשניים רק הוסיפה להלם", היא מספרת, "אני ילדה יחידה לאם חד-הורית. לבעלי משפחה קטנה, ואחותו גרה בחו"ל. ידעתי שאם נאמר משהו על היריון כפול לא יתנו לי לזוז מהמיטה מהדאגה, לא יתנו לי לצאת מהבית. גם ככה שיגעו אותי במהלך ההיריון. בשביל השקט הנפשי וכדי שנעבור את ההיריון ברוגע החלטנו לשמור את הפרט 'הקטן' הזה לעצמנו. היו פה ושם פליטות, כשאחד הילדים התייחס לעוברים, אבל מהר תיקנו אותו בכל מיני תירוצי סמנטיקה וכך הצלחנו לשמור על הסוד עד למועד הלידה".
"דמיינתי עוברית כל ההיריון. ממש כיוונתי את המחשבה לזה וביקשתי מהרופאים לדבר עליה ואליה בלשון נקבה. לא רציתי לדעת מה יש בבטן כי לא רציתי להתבדות, אבל התייחסתי למה שגדל לי ברחם כילדה מהרגע הראשון. אמרתי לעצמי לא יכול להיות שיש שם עוד פעם שני בנים. בטוח יש בת. כשהתחילה הלידה הבנתי שיש איתי באותו הזמן עוד שתי יולדות שמביאות תאומים. אחת מהן ילדה תאומות גם כן. צחקתי עם הצוות של רמב"ם שאם יוצא בן, שיחליפו איתה. כשהמיילדת הוציאה את המובילה והכריזה שהיא בת הייתי בעננים. כשהסתבר שגם השנייה, שהייתה במנח עכוז, היא בת, הבנתי שחלומות יכולים להתגשם".
את הלידה מור בחרה ללדת באופן טבעי, ולמרות הסיטואציה המאתגרת, היא שלטה בתהליך ובחדר הלידה ביד רמה: "המנח של התאומות היה ראש-עכוז, והלידה התקדמה די לאט. הצוות של רמב"ם בדק איתי והתעניין כל הזמן איך נרצה להתמודד עם תרחישים שונים, כי יילוד עכוז זו מומחיות. לא כל אחד יכול לבצע, ומומחים מתחלפים עם המשמרות. הבטחתי להם שאני יולדת מהר ועד שתסתיים המשמרת של המומחה אני אהיה כבר אחרי, וכך היה".
זמן קצר לאחר הלידה, הגיעו שתי הסבתות הנרגשות לבקר את היולדת ולהכיר את התוספת החדשה למשפחה. "ידענו שזו הולכת להיות סיטואציה היסטרית. ממש דיברנו על זה במהלך ההיריון, איך תראה התגובה, מה הסבתות יגידו, איך יראו הפנים שלהן, אז צילמנו את הכל", משחזרת האם הטריה את הרגע המפתיע, "גם אמא שלי וגם חמותי הגיבו באותה הצורה. הן לא הבינו איך אחת הפכה לשתיים. אמירות כמו: של מי זה? זה שלנו? רגע, רגע; אמא שלי שאלה למה שמו תינוקת של יולדת אחרת ביחד עם שלנו, 'מה, חסר להם מיטות'?, זה היה פשוט אדיר, אבל ברגע שההלם הראשוני התפוגג, השמחה הייתה גדולה, כפולה"