לפני כשנה התבשרה מורן שבתאי (36) על היריון ראשון. השמחה בבית הייתה גדולה מאוד, אלא שבשבוע ה-24 לאותו היריון קרה הנורא מכל - ההיריון נפסק ומורן נאלצה לעבור לידה שקטה. "זו הייתה חוויה שעד היום קשה לי לדבר עליה", היא מספרת, "הרגשתי שמשהו מהנשמה שלי נלקח באותו היום ולא יחזור להיות כפי שהיה".
הנחמה לא אחרה לבוא וכעבור מספר חודשים מורן גילתה שהיא בהיריון בשנית, הפעם עם תאומים. "אני ובן זוגי יאיר היינו מאושרים כל כך כששמענו שמדובר בתאומים", משתפת מורן, "הרגשתי שזו מתנה משמיים שבאה לפצות אותנו על האבדה הגדולה שחווינו". ההיריון עבר בצורה תקינה עד שבשבוע 20 הגיעה מורן לבדיקת מעקב שגרתית אצל ד"ר מיכל דישי בבית החולים "ליס", ובאופן מפתיע התגלה אצל מורן צוואר רחם פתוח ומקוצר.
"פחדתי מאוד והבנתי שאם צוואר הרחם ימשיך להתקצר יהיו חייבים ליילד אותי בשבוע מאוד מוקדם ושקיים סיכוי שהתאומים לא ישרדו מחוץ לרחם", מורן משחזרת, "נכנסתי ללחץ ולא ידעתי מה לעשות עד שנכנס לתמונה פרופסור לירן הירש, מנהל מחלקת היריון בסיכון גבוה".
חוויה מתקנת כפולה ומכופלת
האפשרות שעמדה על הפרק הייתה תפירה של צוואר הרחם, אך אז התגלתה בעיה נוספת - באולטרסאונד נצפו חלקיקי תאים (סלדג') בתוך מי השפיר אשר יכולים לרמז על זיהום סמוי – ממצא זה תואר בספרות כקשור בלידות מוקדמות ובכישלון של תפר צווארי. "ידענו שאם לא נחשוב מחוץ לקופסה אנחנו עלולים לאבד את ההיריון, ולכן החלטנו לנסות טיפול חדש המשלב שלושה סוגים של תרופות אנטיביוטיות למרות שהספרות הרפואית בנושא דלה ביותר, מסביר פרופסור הירש.
ואכן, מורן קבלה את הטיפול האנטיביוטי למשך מספר ימים ובבדיקות חוזרות הסלדג' הלך וקטן עד שנעלם. "אמרנו לעצמנו שאנחנו רוצים לעשות כל מה שניתן כדי להציל את העוברים ויחד עם האופטימיות של פרופסור הירש החלטנו לבצע את התפר הצווארי – וכך היה", מספרת מורן.
מאותו הרגע מורן הייתה במעקב צמוד של פרופסור הירש וד"ר דישי, אשר נטעו בה את התקווה והאמונה שניתן לצלוח את ההיריון מתוך הבנה שככל הנראה הלידה תהיה מוקדמת, גם בהתחשב הנסיבות הרפואיות וגם כיאה להריונות תאומים. כנגד כל הסיכויים מורן הצליחה להגיע לשבוע 37+4 וילדה בניתוח קיסרי בן ובת בריאים ושלמים במשקל של 3,200 ו-3,080 גרם. "אני שמחה על ההזדמנות שניתנה לי לעבור חוויה מתקנת כפולה ומכופלת, אין מילים לתאר את האושר הזה", מסכמת מורן.