כשמזמינים אותי כדולה לחדר הלידה, אני מוצאת את עצמי במערכת יחסים של שלושה אנשים: היולדת, הפטרנר ואני. במשך כמה שעות, החדר הזה הופך להיות הבית שלנו ובו מתנהל קשר מורכב ומעניין. כאשר ברובו הוא מתנהל בין הפרטנר לביני, הדולה.
ליווי הלידה מתחיל בפגישת הכרות עם היולדת ועם מי שהיא בחרה שייכנס איתה לחדר הלידה. ברוב המקרים מדובר בבן/בת זוג, לפעמים זו אמא ולפעמים חברה טובה. (בהמשך דבריי אשתמש במונח בן זוג, אבל הכוונה היא לכל אחד מהמלווים).
מיד לאחר שאנחנו מסיימים את הסמול טוק המתבקש, אני נוהגת לשאול את המלווה מה דעתו על זה שהאישה שאתו החליטה שהיא רוצה ליווי של דולה. כמו בצבא, גם פה התשובה מתחלקת לשלושה חלקים: חלק אומרים מיד שהם לגמרי בעד, ואפילו ממש מרוצים מזה. חלק מהססים ואומרים שעדיין לא הבינו בדיוק איך אני משתלבת בסיפור הזה – ואפילו מבלבל יותר, איפה הם משתלבים אם אני שם. וישנו והחלק האחרון והקטן יותר בני זוג שמודים שהם לא באמת בעד ולא מבינים למה היא צריכה שם עוד מישהי, ובנוסף חוששים מנוכחות של אישה זרה במה שהם מדמיינים כרגע הכי אינטימי שלהם.
אז בואו נדבר על זה רגע.
את כל התגובות אני מצליחה להבין. לידה זו באמת חוויה מאוד אישית, כזו שמתכוננים אליה המון זמן, שחוששים מפניה, מתרגשים ממנה ובעיקר מחכים לה מאוד. ופתאום אל תוך החוויה הזו נכנסת אישה לא מוכרת, נחמדה ככל שתהיה, ובכל זאת – זרה וחדשה.
התשובה היא שכשאנחנו נכנסים ביחד לחדר הלידה אנחנו צוות. העזרה והתמיכה שאני מציעה לא באה במקום התמיכה שלו. להיפך, חלק מהמטרה שלי היא להדריך בני זוג שמעוניינים בכך איך לעזור ליולדת במהלך הצירים, לסמן להם שצריך פה חיבוק אוהב, ולפעמים לסמן שעכשיו זה לא זמן טוב לדבר על 'איזה קטעים היו אתמול במשרד'.
בנוסף, בהרבה מהמקרים יש צורך להחליט לגבי כל מיני פרוצדורות, ובן הזוג מרגיש שהיולדת סומכת עליו שיידע 'לשמור' עליה או לכוון אותה, ולחלק מבני הזוג מדובר על משא ואחריות כבדים. כשיש בחדר בת ברית בעלת ידע וניסיון, המשא נעשה קל יותר.
הכימיה בינינו, בין שלושתנו, היא המפתח להצלחה של הליווי, ולידה מוצלחת היא כזו שבסופה, מלבד התוצאה הברורה של תינוק בריא ואמא בריאה ומחייכת – ישנו גם בן זוג שמרגיש שהחוויה הזו שעברנו שם ביחד משמעותית מאוד גם עבורו.
יש לכם עוד שאלות? מוזמנים לפנות לליאת סלומון