כשגילי ונועם (שמות בדויים) פנו אליי לאחר לידת בנם הבכור, הם היו מותשים ומבולבלים. גילי היתה מאוד חרדה ומוצפת בתחושות אשמה, והתקשתה למצוא ביטחון באימהותה. נועם, בתפקידו כאבא טרי, לא ידע איך לתמוך. התינוק, מצדו, בכה ללא הפסקה. בכל פעם שגילי שמעה את המשפט "את חייבת להירגע כדי שהוא יירגע", היא הרגישה עוד יותר חסרת אונים.
כבר בשיחתנו הראשונה נתתי לגילי את הדבר הפשוט אך המשמעותי ביותר: מקום בטוח. מקום שבו היא יכלה לדבר בחופשיות, בלי שיפוטיות ועם הרבה הקשבה. הסברתי לה שהתחושות שלה טבעיות, אפילו צפויות, וחשוב מכך – היא לא לבד. בהמשך, עזרתי לה לראות את ההצלחות הקטנות והיומיומיות שלה - החיבוק, ההקשבה לצורכי התינוק, ההתמסרות. דרך הנרמול והחיזוקים הצלחנו לבנות אט-אט תחושת ביטחון בקשר שלה עם בנה.
במקביל, עזרתי לה לראות מה היא כן עושה טוב - כי ברגעים כאלה, קשה כל כך להורים לראות את ההצלחות שלהם. חיזקתי את הקשר היפה שכבר נבנה בינה לבין התינוק שלה, ואת היכולת שלה להקשיב ולזהות את הצרכים שלו. זיהיתי כמה בעיות רפואיות קלות של הילד והפניתי את הזוג למטפלים המתאימים.
לאורך הדרך קיימנו גם מפגשים זוגיים, שבהם עבדנו יחד על ההורות המשותפת. עזרתי לאבא לראות לעומק את הקשיים והתחושות של אשתו, ולאמא להבין את האתגרים שבן הזוג שלה מתמודד איתם. התהליך הזה אפשר להם לתקשר טוב יותר ולהיות שותפים מלאים במסע ההורות שלהם.
אז אני דולה לאחר לידה. אני מעניקה ליווי ותמיכה רגשית, פיזית והדרכה מעשית להורים טריים. הלידה היא אירוע משנה חיים, והתקופה אחריה מלאה ברגשות מעורבים – שמחה והתרגשות, לצד פחד ולעתים גם חרדה. היולדת חווה שינויים פיזיים, נפשיים, וחברתיים, לצד בלבול, עייפות והצפה רגשית. לא מעט פעמים כל מנעד הרגשות הזה עלול להוביל לדכדוך, אפילו עד כדי דיכאון ברמות שונות. בשנים האחרונות אנחנו עדים לעוד ועוד נשים מוכרות שמעלות את הנושא. רק לפני כמה ימים שיתפה השחקנית גל מלכה בקשיים שלה סביב התקופה שלאחר לידת ביתה.
כשאני מוזמנת למשפחות לסייע בתקופה שלאחר לידה אני מציעה תמיכה שאינה שיפוטית ומותאמת אישית: החל מהדרכה על הנקה, טיפול בתינוק, התמודדות עם בכי ושינה, ועד סיוע בהתארגנות הראשונית בבית. ואני בראש ובראשונה מקשיבה לאמא הטרייה שנמצאת במצוקה ומפרקת לה את המצב, משקפת לה אותו ומנרמלת אותו, וכן נותנת טיפים חשובים, לצד חיזוקים במקומות שבהם היא עושה טוב. אני משקפת לה את עוצמת הקשר שכבר יש לה ושהיא כבר פיתחה עם התינוק/ת. בנוסף אני גם מסייעת ליולדות לעבד את חוויית הלידה ותומכת ביצירת סדר יום מותאם לתינוק ולמשפחה.
לא מעט נשים מוצאות עצמן לבד ופונות לתמיכה בקבוצות וירטואליות וברשתות, ולעיתים נדמה שהרשת יכולה לספק את כל המידע שאותו צריך זוג לפני שהופך להיות הורים, או לאישה לפני שהיא הופכת להיות אמא. אך שפע המידע עלול ליצור בלבול ולהציף - לצד התמיכה המבורכת, יש עצות מנוגדות, דעות שיפוטיות ועצות לא מקצועיות.
אם נבחן את החברה האנושית בהיסטוריה הרחוקה, בתקופות שבהן החיים התנהלו בחברה שבטית, ושעדיין בתרבויות רבות בעולם הנחשבות "עולם שלישי", נשים ילדו את ילדיהן בבית מוקפות בקרובות משפחה ובנשים שילדו בעבר, שנתנו להן תמיכה רציפה במהלך הלידה ובתקופה שלאחריה. מרגע לידת התינוק לא הורשה לאם הטרייה למלא את חובותיה הרגילות, היא היתה מוקפת בנשים אחרות שהקיפו אותה באהבה ודאגה, הדריכו אותה בטיפול בילוד וסייעו לה בהנקה, הורידו ממנה את מטלות הבית ואף דאגו לה לתזונה מזינה באופן קבוע כדי שהיא לא תצטרך לדאוג לדבר.
התפקיד של דולה לאחר לידה הוא למעשה להחליף את השבט, רק בהתאמה לתקופה כמובן. כיום במסגרת ארגון המניפה - ארגון הדולות בלידה ולאחר לידה - שאני חלק מהצוות שמוביל אותו, אנחנו מעלות את החשיבות בהכרת המקצועות וחשיבותם ובייחוד חושפות את מקצוע הדולה לאחר לידה שלצערנו לא כל כך מוכר ויכול לעשות הבדל ללא מעט נשים. לאורך השנים בוצעו מחקרים שהוכיחו כי התמיכה הזו עשויה למנוע דכדוך או דיכאון, או לפחות להפחית את עוצמתו, וכמובן לדעת אם יש צורך לפנות לעזרה המקצועית הנדרשת.
דרך העבודה עם גילי ונועם, ראיתי שוב עד כמה התמיכה הזו יכולה לשנות חיים. גילי הצליחה למצוא שקט פנימי ולחזק את הביטחון שלה באימהותה. נועם למד איך לתמוך ולהיות שותף מלא, והתינוק – הוא מצדו הגיב בחיוב לרוגע ששרר סביבו. אני כאן כדי להזכיר לכל אם ולכל זוג – אין דרך אחת נכונה להיות הורים, אבל עם תמיכה נכונה, המסע הזה יכול להיות הרבה יותר קל.
הכותבת היא דולה לאחר לידה חברת ועד בארגון מניפה