נראה שכמה שלא נדבר על דיכאון אחרי לידה, זה עדיין יהיה משהו שנשים מתביישות לספר עליו. אולי כי זה נושא כל כך אינטימי, אולי כי נשים עדיין חושבות שלא יאמינו להן, או גרוע מזה – יחשבו שהן מהוות סכנה לתינוק. כך או כך – הסטיגמה עדיין שם.
הנתונים מדברים על 15 אחוז מהנשים שיולדות שחוות דיכאון אחרי לידה, והכוונה היא למצב רציני שאורך תקופת מה, ולא רק בייבי בלוז. הסיבות לדיכאון אחרי לידה עדיין לא לחלוטין ברורות. כמובן שתשישות, עייפת קשה ושאר גורמי לחץ לא תורמים. וכן, זה יכול לקרות לכל אחת, אפילו לסלבס. וחלק מהן, כמה אמיצות שהחליטו לשתף את העולם בתקופה הקשה שעברו, יוצאות במסר חשוב לכל האמהות: את לא לבד, לכי לבקש עזרה.
כריסי טיגן
"לא הצלחתי להבין למה אני כל כך לא שמחה. תליתי את האשמה בזה שאני עייפה נורא, חשבתי שאולי אני כבר לא הבחורה המגניבה הזאת יותר, שאולי אני אמורה להיות רק אמא וזהו. איבדתי עניין בהכל. לא יכולתי לצאת מהמיטה, הייתי כל היום בפיג'מה. זה היה קשה, המחשבה על מה אחרים חושבים עליי, בטח כשאת מפורסמת ופריווילגית, אבל בכל זאת את מרגישה מתוסכלת וכועסת ובודדה. זה גורם לך להרגיש אפילו עוד יותר ביץ'".
אדל
"הרגשתי פשוט לא מתאימה לכלום. חשבתי שעשיתי את הטעות הכי גדולה של החיים שלי. הייתי אובססיבית על הילד שלי. היה לי דיכאון ממש קשה אחרי שהבן שלי נולד. זה כל כך הפחיד אותי, שפשוט לא רציתי לדבר על זה עם אף אחד. בסופו של דבר הצלחתי להתקרב לכמה חברות, 4 מהן הרגישו כמוני, אבל כולן היו נבוכות מדי לדבר על זה. החלטתי לקחת כל שבוע אחר צהריים אחד חופשי בלי התינוק שלי ולעשות מה שאני רוצה. החברות שלי הופתעו, הן פחדו שיגידו עליי שאנ אמא גרועה. אבל זה עושה אותך אמא יותר טוב אם את נותנת לעצמך קצת זמן".
אמנדה פיט
"היה לי דיכאון אחרי לידה מאוד קשה. אני חושבת שזה קשור לזה שהייתי לגמרי באופוריה בהריון, ואז הגיעה המציאות והנחיתה אותי חזק לקרקע. אני רוצה להיות כנה לגבי זה כי אני חושבת שיש עדיין כל כך הרבה בושה לאמהות שמרגישות רגשות מעורבים אחרי שהן יולדות, במקום זה שהן אמורות להרגיש בעננים. הרבה אמהות נאבקות בזה, ולא הרבה מוכנות לדבר על זה".
גווינית פאלטרו
"כשהבן שלי מוזס נולד, ציפיתי שתהיה לי אותה תקופת אופוריה כמו שהייתה לי אחרי הלידה הראשונה שלי. במקום זה, ציפתה לי אחת התקופות השחורות והמכאיבות שלי חיי. הרגשתי כמו זומבי. הלב שלי היה מת. בנקודת השפל הכי גדולה של התקופה הזאת הייתי פשוט רובוט. לא הרגשתי כלום. לא היו לי אינסטינקטים אמהיים, פשוט לא יכולתי להתחבר אליו בכלל. זה היה בדיוק להיפך ממה שהיה לי עם אפל. עד היום, כשאני מסתכלת על תמונות שלו מגיל 3 חודשים, אני פשוט לא זוכרת שום דבר מהתקופה הזו".
אלאניס מוריסט
"העוצמה והאינטנסיביות של הדיכאון אחרי לידה שחוויתי הכניסו אותי לשוק. זאת הייתה תקופה קשה ואינטנסיבית ומורטת עצבים. יש לי נטייה לדיכאון, אבל מה שהפתיע אותי אז היה הכאב הפיזי. הכל כאב לי, לא האמנתי כמה עמוק כאב לי. זה לקח 15 חודשים. הכל היה שחור, ולקח לי פי 50 יותר מאמץ לעשות כל דבר. אם יש דבר אחד שאני יכולה לייעץ למישהי שעוברת את זה, זה לעודד אותה שתבקש עזרה, שתצא ותתריע על זה יותר מוקדם ממה שאני עשיתי".
היידן פניטייר
"כשמספרים לך על דיכאון אחרי לידה את חושבת שבטח תרגישי שיש לך רגשות שליליים כלפי התינוק שלך, שתרצי לפגוע בו באיזה אופן, אבל האמת היא שלא היו לי כאלה רגשות, אבל הגעתי למצב שחיפשתי עזרה במרכז לטיפול בבעיות נפשיות. נלחמתי בדיכאון אחרי לידה, וזה משהו שצריך לדבר עליו. נשים חייבות לדעת שהן לא לבד ושהן יחלימו מזה".
דרו ברימור
"לא היה לי דיכאון אחרי הלידה הראשונה, הרגשתי ממש טוב. בגלל זה לקח לי זמן להבין מה עובר עליי בלידה השנייה. סבלתי מדיכאון, ירד לי האסימון ואמרתי לעצמי 'אה, אז על זה כולם מדברים, עכשיו אני מבינה'. נכנסתי מתחת לענן גדול ושחור".
קורטני קוקס
"זה קרה לי מאוחר יותר, וזה היה מאוד מפתיע. בהתחלה הייתי ממש בסדר, וכשהיא הייתה בת 6 חודשים התחילה לי תקופה מאוד קשה. לא יכולתי לישון, הלב שלי דפק כל הזמן, ונהייתי ממש מדוכאת. החלטתי לבקש עזרה. הלכתי לרופא והוא גילה שההורמונים שלי שיבשו אותי לחלוטין". קוקס נטלה פרוגסטרון לאיזון, ונסמכה על חברות טובות כמו ג'ניפר אניסטון וברוק שילדס, שגם כתבה ספר על הדיכאון אחרי לידה שלה.
לא הצלחתי להבין למה אני כל כך לא שמחה