כשאנחנו נולדנו, ליולדות לא היו יותר מדי פריווילגיות. לא שהמצב היום משביע רצון, אבל אי שם בסבנטיז ובאייטיז לא רק שלא נתנו לבן הזוג להיכנס ללידה, הרי שגם הימצאותו של התינוק בידי האם לא הייתה מובנת מאליה. התינוקות היו שייכים לתינוקייה, מקסימום יכולת לבקר.
אלא שהרבה מי שפיר זרמו מאז, והיום יש לנו קצת יותר אפשרויות בחירה. עד לא מזמן ההתלבטות של מרבית היולדות בישראל הייתה בין ביות מלא לביות חלקי. כלומר, האם להעדיף שהתינוק ישהה בחדר שלה כל הזמן, או שיהיה בתינוקייה חלק מהזמן, על מנת לאפשר לה להתאושש מהלידה. אבל לפני כשנתיים החלה לחדור לבתי החולים בישראל אפשרות שלישית, המקובלת מאוד בעולם: אפס הפרדה. המשמעות בפועל היא שאין הפרדה בכלל בין היולדת לתינוק מרגע הלידה ועד השחרור.
שורשי התינוקייה נעוצים בעבר הרחוק, אז נהגו להרדים יולדות וככה ליילד אותן. היה ברור שאחרי הלידה האם לא הייתה נוכחת והתינוקות היו בתינוקייה. אבל בעוד הנוהג המחריד הזה לא קיים כבר עשרות רבות של שנים, התינוקייה עדיין מספקת את צרכי היילוד באמצעות תחליפים. מיטת חימום במקום חום גוף, תמ"ל במקום חלב אם. היום יודעים המומחים שהטמפרטורה של התינוק מתאזנת מהר יותר במגע עור לעור, ושחלב אם מאזן את רמת הסוכר הרבה יותר מתמ"ל. מדדים נוספים שנבדקו מצאו שתינוקות שהופרדו בוכים יותר.
בישראל הבירוקרטיה קשה יותר, מסבירה אליענה עובדיה, מדריכת הנקה, אם לארבעה וממקימת ארגון אפס הפרדה בישראל. "ארגון הבריאות הבינלאומי והרופאים האמריקאים אומרים שמרגע הלידה עד חלוף שעה-שעתיים לא מתעסקים עם התינוק – לא שקילות, לא משחות עיניים, לא פרוצדורות. התינוק רק על האמא. בישראל זה פחות עובד. המיילדות נמצאות בסוג של מרתון, הן חושבות שאם הן לא ישקלו את התינוק בזמן ויילכו ליילד אמא אחרת, הן ישכחו לעשות את זה ואז התינוק לא יישקל".
באופן בלתי מפתיע, הרעיון של אפס הפרדה הגיע ממדינות העולם השלישי, שם תמותת התינוקות גבוהה יחסית לעולם המערבי. בהיעדר פתרונות רפואיים יקרים, החלו להתמקד במחקרים על מה קורה לתינוק כשהוא נמצא כל הזמן על האם, בין אם תנוחת הקנגורו המשמשת פגים, או מגע עור לעור. כך יצא שהגישה שבה מניחים את התינוק עירום על גוף אמו והיא משמשת לו כמו אינקובטור, הפכה למצילת חיים. לאחר שתינוקות רבים שרדו הודות לטכניקה פשוטה ובסיסית זו, גם המערב החליט לנסות.
מחלקה ייעודית ובדיקות בחדר האשפוז
המלחמה הגדולה של מקימות אפס הפרדה היא מול הבתי חולים. חלקם זורמים עם העניין, לחלקם יש הסתייגויות. "זה בעצם לבוא ולשכנע את הרופאים שהם קצת מיותרים", אומרת עובדיה. "ואנחנו אומרות – קחו צעד אחורה ותראו מתי צריכים אתכם. רופאה פעם זרקה לי ש-90 אחוז מהתינוקות נולדים בריאים".
מה כל כך חשוב באפס הפרדה?
"המנגנון הטבעי הוא שההורמון שמופרש לאם כשהתינוק עליה או איתה שומר על האם רגועה ושלווה. כשהתינוק נלקח לתינוקייה ההורמון לא מבין מה זה, אבל המוח כן, ואז מופרשים הורמונים של דכדוך ומלחמה על התינוק. המגע ההדדי של האמא והתינוק מפריש משככי כאבים טבעיים אצל שניהם, לכן אמהות אחרי ניתוח קיסרי מספרות שההתאוששות הרבה יותר קלה ומהירה ופחות משתמשות במשכך כאבים".
בחלק מבתי החולים יש אפשרות לאפס הפרדה, למעט במקרים שבהם נדרש טיפול רפואי. בבית החולים לניאדו, למשל, הדיון בנושא מתחיל עוד בחדר הלידה.
"כבר בקבלה לחדר הלידה האישה נשאלת מראש אם היא מעוניינת באפס הפרדה", אומרת ד"ר יעל ארבל, מומחית בגניקולוגיה מבית הספר לרפואה בתל אביב ומנהלת חדרי לידה בלניאדו. "יש יולדות שיבקשו זאת עוד לפני שהספקנו לשאול. אבל בתהליך שלנו אישה נשאלת לראשונה בתהליך קבלת היולדת ובשנית לאחר הלידה. מבחינת בית החולים אפס הפרדה זה להחזיר את הלידה והאימהות הראשונית למקום הטבעי שלו. זו התפיסה שלי ושל בית החולים. את לא יכולה לעשות את זה אם את לא מאמינה בזה".
יש מקרים שבהם לא תתאפשר אפס הפרדה?
"אנחנו מאפשרים זאת בכל מצב בו האמא במצב פיזי לטפל בתינוק, ושהוא בסדר. השאיפה שלנו היא לאפשר זאת לכל אישה, אבל יש מצבים רפואיים קיצוניים שמצריכים התערבות. כשהתינוק מתאושש אפשר לחזור לאפס הפרדה".
מיד אחרי הלידה התינוק נשאר בחדר הלידה עם האם, ואז מסבירים ליולדת את כל האופציות שלה. "יש פילוח מאוד ברור מי ידרוש מה", מוסיפה ד"ר ארבל, "למשל נשים עם הרבה ילדים בבית פחות ידרשו אפס הפרדה".
גם בבית החולים בילינסון אין הפרדה לצורך בדיקות אחרי הלידה וקבלת התינוק, הוא וההורים נשארים יחד. "במידה שיש עיכוב בשל צורך בתפרים, הוצאת שלייה וכדומה אנחנו שמים את התינוק על האבא עור לעור", אומר ד"ר רוני חן, מנהל חדר לידה ומחלקת היולדות בבילינסון. "במקרה רגיל ההורים והתינוק נשארים צמוד כשעתיים בחדר לידה, ואז עוברים יחד למחלקה לבדיקות ומתן חיסונים ביחד".
מתברר שגם בניתוח קיסרי מתאפשרת אפס הפרדה. "בקיסרי שמים את התינוק על האמא במהלך הניתוח", מסביר ד"ר חן. "בלידה בטנית יש לאמא אפשרות לראות את חילוץ התינוק ואפילו לעזור בחילוצו, שזה משהו מדהים, ולאחר מכן אנחנו שמים את התינוק על החזה של האמא עור לעור, ואז בן או בת הזוג עוברים למחלקה ביחד עם התינוק ונמצאים איתו כל הזמן, והאם מצטרפת אליהם בתום ההתאוששות".
בתי החולים החלו ליישם את מדיניות אפס הפרדה גם בשינוי מבני במחלקות היולדות. יש כאלה שבנו מחלקות ייעודיות שבהן צוות אחד, אחות אחת או רופא אחד שבודק גם את האם וגם את התינוק בחדרה. "יש לנו מחלקה שמיועדת לאפס הפרדה או ביות מלא", אומר ד"ר חן, "שאר המחלקות הן מעורבבות. ההבדל בין המחלקות, הוא שבזאת המיועדת לאפס הפרדה אין תינוקייה, הכל מתבצע בחדר היולדת. במידה שהמחלקה הזו מלאה, אמא המבקשת אפס הפרדה עדיין תשהה בחדר עם התינוק ועם יולדת נוספת בביות מלא או באפס הפרדה, והבדיקות ייעשו גם הן בחדר".
בלניאדו אין מחלקה אבל יש חדרים המיועדים לאפס הפרדה. "אם אין מקום, אז משתדלים יותר. היולדת תהיה בחדר שהוא ביות מלא עד שיתפנה מקום ואז היא תעבור", אומרת ד"ר ארבל. "בכל מקרה האם והתינוק לא נפרדים. ההבדל הוא שבביות מלא יש תינוקייה, והיולדת תצטרך לגשת לבדיקות בתינוקייה".
בעיה מהותית אחרי לידה היא שבבתי החולים לא מאפשרים לבני או בנות הזוג להישאר ללון ולעזור ליולדות, ולכן הן נאלצות לבחור בביות חלקי. באפס הפרדה יש אפשרות למלווה שיישאר עם היולדת גם בלילה ויעזור לה, כך גם בלניאדו ובבילינסון.
הוא ישרוד בלי תינוקייה?
"הכל התחיל מהיולדות והאחיות בתינוקיות", אומרת עובדיה. "האחיות היו בעד מהתחלה. הלב שלהן היה נשבר כשהן ראו את האמהות והתינוקות זקוקים זו לזה. הן התלוננו וניסו ללחוץ, אבל ברגע שהגיע הלחץ מההורים בתי חולים התחילו לאפשר אפס הפרדה. בכל זאת מדובר בנוהל ארכאי".
הכוכביות הקטנות שעליהן נאבק ארגון אפס הפרדה, מתייחסות למצב שבו לאם או לתינוק יש איזו בעיה רפואית שמאלצת הפרדות, אבל בעיני הארגון יכולות להיפתר גם בחדר היולדת. לטענת הארגון, בחלק מהמקרים גם האם וגם התינוק יפיקו תועלת מאי הפרדה. למשל, במקרה של צהבת ילודים ניתן לבצע טיפול באור בחדר האם באמצעות מכשיר פוטו נייד או שמיכת בילבלנקט כאשר האם מנחמת ומרגיעה ועצם הקירבה אליה והמגע עור לעור מסייעים בהחלמה.
למרות שהייתם חושבים שאין הרבה אמהות שירצו להיפרד מהתינוק שלהן מרגע שנולד, הנתונים בנושא מפתיעים. בלניאדו, שם הקימו את אפס הפרדה בשנת 2016, אחוז השוהות היא 30 אחוז, ואילו בבילינסון, שגם הקימה את המחלקה לפני שנתיים, רק 12 אחו מהנשים מבקשות אפס הפרדה.
באחד ביוני יתקיים הכנס הראשון של ארגון אפס הפרדה, עם כמה מטרות ממוקדות. ראשית מתכוונים שם להעלות את המודעות ולהפיץ את הבשורה באופן רחב לנשים לפני לידה ולגייס כספים. "שלוש שנים אנו פועלות בהתנדבות. הבנו שדברים מתפקששים בגלל זה כי זאת לא העבודה שלנו", אומרת עובדיה. "אז החלטנו להפוך לארגון עם שכר, ולהציף את בתי החולים עם הנושא הזה. עשינו גיוס כספים בקבוצה של נשים שחשובה להן המטרה".
מטרה נוספת של הארגון היא הסברה. "נשים שואלות 'הוא ישרוד בלי תינוקייה? זה הגיוני?'", אומרת עובדיה, "אבל זה נובע גם מזה שיש בלגן בבתי החולים. מחלקת יולדות בתחרות על כל יולדת ולכן התחילו לתת מענה לאפס הפרדה, אבל חלק נותנים מינימום אפס הפרדה, חלק אומרים שיש אבל אין להם הפרדה, חלק זה אפס הפרדה עם האמא ולא האבא. כל אחד לקח ועשה גרסה משלו. חלק מההסברה היא שלא צריך להתפשר".
בארגון מקווים שהאמהות יכירו היטב את הנושא כבר כשהן מגיעות לבתי החולים ושיידעו מה מגיע להן. וכמובן שבבתי החולים יהיה ברור מה זה אפס הפרדה, והן יעניקו לאם ולתינוק את מלוא הזכויות שלהם, כן, כולל מלווה שיישאר בלילה ויעזור להתמודד עם כל הכיף הזה.