בשנת 2018 ארגון הבריאות העולמי פרסם את המלצותיו לניהול מיטבי של לידה, וציין באופן מפורש שביצוע לחץ פונדלי על הרחם - אינו מומלץ.  מדובר על שיטה שהמציא הגינקולוג הגרמני סמואל קריסטלר במאה ה-19, הכוללת הפעלת לחץ על בטנה של היולדת לצורך קידום הלידה. למרות ההמלצות המפורשות של ארגון הבריאות העולמי, בלא מעט בתי חולים בישראל ממשיכים לאמץ את השיטה שגררה אחריה לא מעט תביעות לאורך השנים, בשל נזק שנגרם ליולדת או לתינוק בעקבות הלחץ המסיבי על הבטן. 

ממש בימים אלה הגיעה לסיומה תביעה של יולדת שכתוצאה מהלחץ הפונדלי שנקטו בלידת בנה, נשארה עם נכות משמעותית בסוגרים. בעקבות כך כאמור תבעה את בית החולים יחד עם עורכת דינה נחמה דרור, ותביעתה הסתיימה בהסכם פיצויים של כמיליון שקל. איך זה קורה שלחץ על הבטן גורם לכל כך הרבה נזק? ולמה בעצם בתי החולים בארץ ממשיכים להשתמש בשיטה?

נכות משמעותית בסוגרים וקושי בקיום יחסי מין

סיפורה של רינה (שם בדוי) מתחיל ב-2019. לידת בנה השני, שהייתה אמורה להסתיים באושר גדול, הפכה את כל חייה. היא הגיעה לחדר הלידה בשבוע 39, חוברה למוניטור, ולאחר מספר שעות נאמר לה שהלידה לא מתקדמת, אז קיבלה פיטוצין ולבקשתה גם אפידורל. בשלב הלחיצות, רינה כבר הייתה בפתיחה מלאה, כשלצידה אמה ובעלה. רופאה שהגיעה לחדרה אמרה למיילדת: "חייבים להתקדם ולסיים את הלידה". לפתע נכנסה אשת צוות נוספת, וללא כל הכנה או התרעה מוקדמת, נשענה עם זרועה על החלק העליון של רינה, והפעילה לחץ חזק שגרם לה לכאבים קשים מנשוא.

אחרי הלידה, בעודה עם כאבים חזקים, נאמר לרינה שהשליה ככל הנראה לא יצאה עד הסוף. הרופאה ניסתה להוציא את החלק הנותר מהשליה באופן שגרם לה לתחושה של חוסר נוחות וכאב. היא החלה לחוש בבריחת גזים מפי הטבעת וביקשה מהצוות הרפואי, שעד אותו רגע התעקש שאין צורך בתפרים, לבדוק אותה שוב. הם גילו שלמעשה היא סובלת מקרע בדרגה 3, שמצריך תפירה כירורגית בחדר ניתוח. רינה שוחררה כעבור ארבעה ימים לביתה, ומאז השתנו חייה מהקצה לקצה. עם נכות משמעותית בסוגרים, היא התקשתה לטפל בבנה, בעלה הפסיד ימי עבודה רבים ועד היום היא איננה יכולה לבצע פעולות פשוטות כמו מטלות הבית, ניקיון, נסיעה בתחבורה ציבורית, למעט נסיעות קצרות שלא עולות על 10 דקות, והיא משתמשת רק ברכבה הפרטי, כדי שתוכל לעשות הפסקות בדרך. כמו כן היא נאלצה לשפץ את ביתה, להוסיף חדר שירותים בכניסה לבית ועד היום מתביישת לצאת ולהתרועע בחברה ומתקשה בקיום יחסי מין.

עו
עו"ד נחמה דרור|צילום: דוד תפוחי

אם לא די בכך, רינה עובדת בשירות הביטחון, ובגלל מגבלותיה היא אינה יכולה לקחת משמרות נוספות או לעבוד בשטח. היא גם אינה יכולה להתקדם לתפקידים בכירים יותר ומשכורתה נמוכה ביותר ביחס לפוטנציאל הקיים בתפקידה. בעקבות הנזקים הללו היא פנתה לעורכת דינה ובימים אלה הגיעו כאמור להסכם פיצוי של כמיליון שקל מול בית החולים. "היא סיפרה לי בדמעות את סיפור הלידה שלה ודמעתי יחד איתה", מספרת עו"ד דרור שחוותה אף היא טראומה בלידת בנה עקב שימוש בלחץ פונדלי, "גם אצלי הלידה התקדמה כרגיל, ובשלב הלחיצות פתאום נכנסו שני רופאים, ואחד מהם לחץ לי על הבטן בחוזקה, בהפתעה מוחלטת ובאגרסיביות. הלחץ שהופעל גרם לי לכאבים קשים, וכתוצאה מהלחץ, במהלך יציאת בני מתעלת הלידה נשברה לו עצם הבריח. הוא נולד כאוב ביותר ובכל החלפת בגדים הוא בכה. גם היה לי קשה להניק אותו כי הוא היה כאוב., חודשים רבים בכיתי יחד איתו. בהתפתחות הילד אמרו לנו שתהיה לו בעיה בחגורת הכתפיים, שיהיה לו קשה להחזיק עיפרון, ועל אחת כמה וכמה בפעילויות ספורט שקשורות לפלג הגוף העליון. היום בני בן 12, והוא זכה במקום השני במודיעין-שוהם בתחרות פארקור וטריקינג, הוא גם בנבחרת אתלטיקה קלה", שיתפה דרור והוסיפה לספר, "חברה נוספת שלי, עברה סיפור דומה בלידה ונשברו לה מספר צלעות עקב הלחץ שהופעל עליה. היא לא הצליחה לטפל בתינוקת שנולדה לה במשך חודשים ארוכים עד להחלמתה. פנו אליי עוד מספר נשים שעברו לחץ פונדלי בלידה כאשר בעקבותיו לאחת נקרע הרחם, והיא לא תוכל להביא עוד ילדים, לאחרת נגרמו קרעים קשים בפרינאום ועוד מקרים רבים. כל הנשים שחוו את הפעולה הזו מתארות בפניי סוג של טראומה, משחזרות את הלידה ובוכות, לא מצליחות להבין למה זה קרה, ופתאומיות הפעולה, האגרסיביות הכרוכה בה וההפתעה של היולדות מביצוע הפעולה - היא מוטיב חוזר אצל כולן. במהלך השנים התברר שהשיטה אינה יעילה, אינה מקצרת את השלב השני, אינה מפחיתה את הצורך בלידה מכשירנית או את הסיכוי לסיום הלידה בניתוח קיסרי וכרוכה בסיכונים רבים ליולדת ולעובר"

"בתחילת ההתמחות שלי זה היה מקובל"

פרופ׳ אריאל רבל, מומחה בגינקולוגיה מיילדות ופריון ומנהל רפואי קדימהסטם בע״מ מסביר: "בשלב הראשון של הלידה צוואר הרחם נפתח לכעשרה סנטימטר, השלב השני זה השלב שבו האישה לוחצת כדי לסייע ליציאת התינוק, והשלב השלישי זה השלב שבו יוצאת השליה. יכול להיות מצב שבו התינוק לא גדול מידי, האישה איננה סובלת מסכרת, ואפילו ילדה בעבר תינוק בגודל דומה, והרופאים מתרשמים שהסיבה שהתינוק לא יוצא היא שהיולדת התעייפה ולא משתפת מספיק פעולה. בשלב זה התינוק תקוע. צוואר הרחם פתוח, התינוק בדרכו החוצה, אבל היא לא לוחצת. ואז יש כמה אפשרויות: אפשרות אחת היא לחכות שהיא תתאושש, אפשרות שניה היא לקחת אותה לניתוח קיסרי ואפשרות שלישית היא לעשות לחץ פונדלי שהוא לחץ על הפונדוס (קרקעית הרחם). לוחצים עם האמה על החלק העליון של הרחם בעדינות, למעשה עושים תוספת של לחץ ועוזרים לאשה. על פניו נשמע בסדר.

"בתחילת ההתמחות שלי זה היה מאד ברור ומקובל. הייתי לוחץ קצת כמו שלימדו אותי. לא היה מקובל אז לקבל הסכמה מהיולדת, כמו שעל הרבה דברים לא ביקשו אז הסכמה. על ניתוח קיסרי ביקשו הסכמה אבל עם עליית התביעות על רשלנות מקובל יותר לבקש הסכמה על הליכים שונים. היום למשל חותמים הסכמה גם על הרדמה, מה שבעבר לא עשו. יש שינוי באווירה וזה מבורך. הרופאים צריכים לדעת שיש גבול לכוח שהם צריכים להפעיל עם האמה, אי אפשר ללחוץ בכל הכוח את התינוק החוצה. יכול להיות שהכתף של התינוק תקועה, יכול להיות שייגרם נזק לתינוק או לאשה. יותר בטוח למשל להחליט לעשות ניתוח קיסרי, ולכן חלק מארגוני הבריאות - אחרי שהיו לא מעט תביעות על נזקים - שללו את הפעולה הזאת לחלוטין".

למה בעצם ממשיכים להשתמש בשיטה?

"כי מצד שני אם המיילדת עושה קצת עיסוי בעדינות, ומאוחר מידי לניתוח קיסרי, אפשר גם לעזור. ועדיין, כמובן שצריך לקבל את הסכמת היולדת בכתב. אם זאת הייתה כלתי וזאת הייתה לידה ראשונה שלה - הייתי ממליץ לה ללכת על ניתוח קיסרי. אם זאת לידה שנייה, והראשונה התנהלה בסדר, הייתי אומר לה תסכימי לחמש לחיצות קטנות, כשבכל שלב אפשר להפסיק את זה. אני לא חושב שצריך לאסור על זה באופן מוחלט. צריך לעשות את זה בעדינות ולדעת את גבולות הכוח. אם זה לא מצליח אחרי שתיים-שלוש לחיצות - להפסיק. חשוב שהאישה תישאר עם חוויה חיובית בלידה".

פרופסור אריאל רבל (צילום: באדיבות המצולם)
פרופסור אריאל רבל|צילום: באדיבות המצולם

עד כה אין מספרים מדויקים של כמות התביעות בנושא, אבל התשובה לשאלה, למה עדין משתמשים בשיטה שעלולה להיות כל כך פוגענית, לא לגמרי ברורה.

תגובת משרד הבריאות: "משרד הבריאות דואג לבריאותן של המטופלות ורואה חשיבות רבה בסביבת לידה בטוחה. ראשית יש לציין כי ארגון הבריאות העולמי לא אסר על שימוש בשיטה והותיר אותה בשימוש במקרים בהם החלופות האחרות עלולות להיות מסוכנות יותר עבור היולדת ו/או היילוד. כך גם ממליץ האיגוד הגניקולוגי הישראלי, וזאת על פי השיקול הרפואי ובהתאם למצב הרפואי בכל מקרה ומקרה.  חשוב לציין כי זוהי איננה שיטה בה משתמשים בכלל המקרים אלא כאמור, על פי שיקול רפואי ובהתייחס לחלופות האחרות.

"מטבע הדברים, לכל הליך רפואי קיימים גם סיכונים. על פי הספרות המקצועית והעדכנית, הסיבוכים  כתוצאה מהשימוש בשיטה בצורה נכונה ומבוקרת הם נמוכים ביותר. יובהר כי כל תלונה ואירוע המעלים חשד להתנהלות רפואית רשלנית נבדקים במשרד הבריאות לגופם על ידי ועדה של משרד הבריאות יחד עם רופאים ואיגודים מקצועיים. על כן, גם במקרה הנדון המשרד ערך דיונים עם איגוד המיילדות וגניקולוגיה והמועצה הלאומית למיילדות, גנטיקה ורפואת נשים, הרכב המורכב מרופאים מומחים ובכירים. מהדיון עלה כי אין לאסור את השיטה, המשרד קיבל את עמדת האיגודים כי השימוש בפרקטיקה הוא בהתאם למדיניות המקומית של כל מחלקה, תוך שימוש מושכל בטכניקות השונות הננקטות בלידה, וזאת בכדי להוביל להצלחת הלידות".