אם צעירה (31) מישוב קהילתי בצפון, הפכה לשבר כלי, לאחר לידה ממושכת וטראומתית, אותה עברה במרכז הרפואי "העמק" בעפולה, כך נטען בתביעה אותה הגישו בשמה עורכי הדין רן שפירא וספי קלו, ממשרד עורכי הדין אלמוג-שפירא.
על פי התביעה, בתחילת ספטמבר 2018, ולאחר ארבעים שבועות של היריון תקין לחלוטין, התקבלה היולדת במרכז הרפואי "העמק" בעפולה, לאחר שחוותה ירידת מים. הצוות הרפואי שבדק אותה, המליץ על זירוז לידה באמצעות אוקסיטוצין, הורמון טבעי המקל על פתיחת צוואר הרחם בלידה.
"הפעולה החריגה לא הוזכרה בשום רישום"
לדברי עוה"ד שפירא וקלו, בשלב זה נכנסה היולדת להמתנה ממושכת ובלתי מוסברת, של יותר מיממה. לאורך כל אותן שעות התלוננה היולדת על כאבים עזים, וביקשה לעבור לידה, אך צוות בית החולים טען כי אין בנמצא חדרי לידה פנויים. על פי התביעה, בחלוף 32 שעות מתחילת ירידת המים, הוכנסה האישה לחדר הלידה, והחלה לעבור את השלב השני של הלידה, שלב שבו היולדת אמורה לעבור פתיחת רחם מלאה, באופן טבעי, או בשיטות זירוז שונות.
על פי הנטען, לאחר כ-5 שעות נוספות שבהן שהתה היולדת בפתיחה מלאה של הרחם, ואשר במהלכן נרשמה תנועה איטית מאד ביציאת הוולד, הוסבר לאישה שעומדות בפניה שתי חלופות: לבצע ניתוח קיסרי או לעבור לידת וואקום, באמצעות שולפן ריק, כשהאפשרות המועדפת היא שולפן ריק.
האישה, כך נטען, בחרה בלידת ואקום, שגם היא ארכה דקות ארוכות, ובמהלכה, כך העידה האישה, קפץ הרופא המיילד על בטנה שלוש פעמים, פעולה מעוררת מחלוקת שנאסרת בבתי חולים רבים בארץ ובארצות רבות בחו"ל. בתביעה צוין, כי הפעולה החריגה לא הוזכרה בשום רישום מרישומי הלידה, גם זאת בניגוד לפרקטיקה הרפואית המקובלת. מיד לאחר הלידה החלה האישה לסבול מדימום נרתיקי מאסיבי, והושארה לטיפול ומעקב במרכז הרפואי "העמק", למספר יממות נוספות. היא שוחררה לביתה לבסוף, כשהיא סובלת מכאבים ומקצב לב מואץ.
לדברי עוה"ד שפירא וקלו, מאז הלידה לא שבה האישה לאיתנה, והחלה סובלת מכאבים עזים במפשעה, עם הקרנות קשות לרגליים. כאבים בלתי נסבלים אלה הובילו אותה לשישה הליכים רפואיים חודרניים נוספים, שגם לאחריהם, לא ניכר שיפור במצבה.
"פעולה אסורה בחדרי לידה רבים בארץ ובעולם"
לתביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר אלכסנדר קונדראה, רופא נשים, מנהל היחידה (בדימוס) לכירורגיה מתקדמת של רצפת האגן ואורוגינקולוגיה בבי"ח וולפסון ומרצה בכיר בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב. ד"ר קונדראה קובע בחוות דעתו כי הטיפול בתובעת היה רשלני ביותר וחרג מהתנהלות סבירה. לדבריו, כשל משמעותי נמצא בפעולת הצוות הרפואי בכך שאפשר לשלב השני של הלידה להימשך למעלה מ-5 שעות תוך סיומו ביילוד מכשירני אלים.
לדברי המומחה, הדבר עומד בניגוד לקונצנזוס המיילדותי, לפיו הזמן המקסימלי להימשכות השלב השני של הלידה הוא 3 שעות, ולכל היותר 4 שעות בכפוף להתקדמות בלידה. ד"ר קונדראה מסביר, כי עצם ההשתהות בשלב השני של הלידה מעלה את הסיכון לסיבוכים אימהיים ועובריים. "בכל מצב שבו שוקלים לאפשר את הימשכות השלב השני מעבר ל-3 שעות, יש צורך בדיון מעמיק לרבות הסבר ליולדת על מנת לאפשר לה שיקול דעת בייחוד לאור הסיכונים בכך".
המומחה מציין עוד כי "בשעה 1:15 לפנות בוקר...נרשם שאין התקדמות בירידת הראש ולכן היה חייב כבר פה להיערך דיון ובו בין היתר לשקול את נושא הניטור העוברי, מנח הראש וכו', וכן לשקול גם אפשרות לפנות להליך של ניתוח קיסרי. כך ניתן היה גם להסביר ליולדת את המצב ולאפשר לה שיקול דעת וגם לפעול רפואית בצורה שהייתה מונעת את הנזק".
"חשוב לומר כי הפעלת לחץ על בטנה של התובעת מהווה סיכון לגרימת נזקים ולכן פעולה זו אסורה בחדרי לידה רבים בארץ ובעולם. גם אם פעולה זו הייתה מותרת באירוע הנדון, לכל הפחות הייתה חובה להסביר את משמעותה לתובעת ולקבל את הסכמתה לסיכונים אלו" קובע ד"ר קונדראה.
בסיום חוות דעתו קובע ד"ר קונדראה כי התובעת סובלת, בשל הלידה הטראומטית, מנכות צמיתה בשיעור של 40% עקב חוסר יכולת לשלוט בסוגרים, 10% נוספים בשל שלפוחית שתן רגיזה, ו-20 אחוזי נכות נוספים בשל חוסר יכולתה לקיים מגע מיני – כל זאת על פי תקנות המוסד לביטוח לאומי.
"מחשבות פולשניות ובמצוקה רגשית קשה"
על פי התביעה, מאז הלידה סובלת האישה מכאבים עזים, קשיים בהירדמות, קושי לעמוד ולשבת, חוסר יכולת לקיים יחסי מין, ובעיות בשליטה בסוגרים. מצבה הקשה גרם גם לנסיגה משמעותית במצבה הנפשי. בשל הכאבים העזים היא מתקשה להתרכז ולתפקד, הן בבית, הן בטיפול בבתה היחידה, והן במישור היחסים עם בעלה. בנוסף, חלה נסיגה ניכרת בתפקודה במסגרת עבודתה, ולאחרונה היא איננה מסוגלת לעבוד כלל.
לתביעה צורפה גם חוות דעתם של הנוירולוג ד"ר רשף עמיקם והכירורג האורתופדי ד"ר ליאור דיין (שגם בדקו את התובעת בתקופה שלאחר הלידה) וכן ד"ר סרג'יו מרצ'בסקי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, שקבע כי בעקבות חוויית הלידה, וההידרדרות במצבה הרפואי, סובלת התובעת מהפרעת דחק בתר חבלתית אשר מתבטאת בחרדה, במחשבות פולשניות ובמצוקה רגשית קשה.
לדברי עוה"ד שפירא וקלו, טרם הלידה הייתה התובעת אישה חברותית, נמרצת ומלאת שמחת חיים. לדבריהם, כתוצאה מהלידה הטראומתית הנובעת מרשלנותו של הצוות הרפואי במרכז הרפואי "העמק", התובעת התמוטטה נפשית ופיזית, והפכה לשבר כלי.
בתביעה מתבקש בית המשפט לחייב את קופת חולים "כללית", המפעילה את המרכז הרפואי "העמק" בעפולה, לפצות את התובעת בגין נזקי גוף עקב רשלנות רפואית בסכום המקסימלי שבסמכותו של בית המשפט (עד 2.5 מיליון שקלים). התביעה נדונה בימים אלה בבית משפט השלום בתל אביב. עדיין לא הוגש כתב הגנה.