מיטל פריברג לוסטיג מעמק חפר לא חשבה שיש בעיה עם נסיעה לסיני. היא הייתה בסוף חודש שביעי. היא ציפתה בעיקר לטיולים, מנוחה ואולי קצת שנורקל בים. אלא שהטיול קיבל תפנית שונה מאוד.
לפני שבוע וחצי נחתו מיטל, בעלה דן, אמו ובנם אורי בן הארבע בשארם א-שיח' לבילוי במלון חמישה כוכבים. במשך יומיים הכל התנהל כצפוי, עד שבלילה שבין שישי לשבת, פריברג לוסטיג התעוררה באמצע הלילה.
מיטל, מומחית לתת מודע בשיטת פרואקטיב ומנחת הפודקאסט מאישה לאישה, הבינה שהפקק הרירי יצא. "הייתי בהתקף חרדה. קראתי להם מהשירותים, אמא של דן התעוררה ראשונה. אך מסתבר שדן התעורר גם כן".
דן, מנהל בית הספר לרפואת על בישראל, מספר שגם הוא נתקף בהלה. "הייתי בפחד אימים. ישר הלחיץ אותי ואמרתי שאני מקווה שאני חולם, באתי לידה, היינו בלחץ מאוד גדול. יש ירידת מים וזה חודשיים וחצי לפני הזמן".
"זה לא המקום הקלאסי שאנחנו רוצים להיות, מבחינת המרחק והתמיכה שאנחנו צריכים", מספרת מיטל. "בהתחלה לא ידענו אם אנחנו הולכים לגבול או הולכים לבית החולים. התקשרתי למיילדות שלי כי הייתי אמורה ללדת בלידת בית והבנו שיש מצב שאנחנו בלידה. הבנו שאנחנו צריכים להגיע דחוף לבית חולים, הייתי צריכה להרגיש את הגוף שלי ולא הייתי מוכנה לקחת צ'אנסים".
צוות המלון המליץ לדן על בית חולים בינלאומי חדש בשארם, שם יש רופאים דוברי אנגלית. אלא שלדברי מיטל חדר המיון "נראה כמו חדר מיון במדינת עולם שלישי" – בלי סדינים על המיטה, ריח של סיגריות ופועלים שעסוקים בשיפוץ המבנה.
"לשמחתי הגענו לשם עם דליה, חברה שלי שהיא דוברת ערבית. נבדקתי על מיטה בלי סדין. הרופאה אמרה לי שצוואר הרחם עדיין סגור (כלומר, הלידה עדיין לא התפתחה – ר"ע) וציינה כי יש מי שפיר במצב גבולי. היא אמרה לי "את צריכה להגיע לבית חולים תוך 24 שעות לבדיקות". אז עמדנו ללכת, אבל הבחור בקבלה אמר שאם אנחנו הולכים אנחנו צריכים לחתום על וויתור (טופס מקובל גם בארץ במידה והרופא ממליץ על בדיקות ומסרבים לבצע – ר"ע). נוצרה סיטואציה מלחיצה. ביקשתי שיקראו לה. אבל ברגע שקראו לה, היה לנו קול שיפוטי, מחשבה בראש 'שברור שהם רוצים להשאיר אותנו כאן כי זה כסף', אבל היא הסתכלה לי עמוק בעיניים ואמרה לידה יכולה להתפתח בכל רגע, אני במקומך לא הייתי הולכת מכאן. עשיתי עבודה עם עצמי ולנסות לעצור את הצירים. בינתיים הצירים התגברו והחלטנו להתאשפז. צעקתי שיעלו אותי לחדר. אנחנו רצים במסדרונות. פקיד צועק לעבר דליה ודן שיתנו לנו שיחתמו על הסכמה לניתוח PAPRES מסתבר שהם מיילדים בחדר ניתוח. צעקתי לעברם תחתמו על כל מה שהם רוצים. וסגרו את הדלת".
הבנו שחייבים לטוס לישראל
מאחורי הדלת הסגורה, תוך שני צירים, התינוק כבר היה בחוץ.
דן בשלב הזה דואג, מנסה לדלות כל פרט מידע ולבדוק מה שלום אשתו. "אני רואה את דן נכנס עם פרצוף חרד, אני שואלת אותו אם הכל בסדר, ובין לבין אני חוזרת לישון, אני עם משככי כאבים, בדיעבד הסתבר לי שהתינוק היה במצב חמור ואחרי זה מצב קריטי ורק אחר כך התייצב. כלומר הייתה סכנה ממשית לחייו, אבל אני ידעתי שהבן שלנו הגיע לעולם הזה, כדי להישאר.
"לקח לי ארבע שנים להיכנס להריון הזה, והיה לי ברור שלילד הזה יש שליחות גדולה להגשים בעולם הזה ואני גם מאמינה שאלוהים לא מעמיד אותנו במבחנים שאנחנו לא יכולים לעמוד בהם, החיים הכינו אותנו לזה".
מכאן התחיל המסע של בני הזוג לחזור לישראל. "הבנו שהילד צריך להגיע כמה שיותר מהר, לקבל טיפול בישראל ושהמעבר יכול להיות מסוכן. התקשרנו לחברת הפניקס שם עשו הכל כדי לארגן לנו פינוי רפואי. הנציג הרפואי בטלפון אמר שצריך פגייה שתקבל אותנו וצריך אישור מעבר והאישור היה מסובך. לקח לנו שלושה ימים להשיג את האישור מעבר. הטיפול היה בסדר, האנשים היו מדהימים אבל הבנו שחייבים להטיס אותו לישראל. כולם נרתמו למשימה הזו: הרופאים, הצוות של בית החולים, הצוות הבכיר של בית החולים, בצד הישראלי, קונסול ישראל במצרים, בערב חג, היה בטלפון ועזר לנו".
מיטל פונתה במטוס רפואי, שבו חיכה לה מנהל מחלק בפגייה בבית החולים שערי צדק. "בזמן שדן ניהל את מבצע החזרה הבית הוא אני עשיתי עבודה תודעתית והייתה לי תמיכה רוחנית ואנרגטית של עשרות אם לא מאות אנשים שהחזיקו ושלחו לתינוק, לי ולמעבר שלנו תמיכה ורק כשסיימתי את התהליך שלי, הדרך נפתחה בפנינו והצלחנו לחזור לארץ".
אחרי שהגיעה לישראל, הבינה מיטל שהיא ככל הנראה הישראלית הראשונה שילדה במצרים. "יכול להיות שלילד שלי תהיה אזרחות מצרית. אני אפעל כדי לקדם את זה, אני יודעת שיש סיבה למה הדברים קרו כך, אני רואה חלק אולי מכל התמונה. ואני מבינה שיש כאן שליחות בלהעביר את הסיפור הזה הלאה".
את בנה החדש זכתה מיטל לחבק רק אחרי ארבעה ימים. גם שבוע לאחר הלידה הוא עדיין מאושפז במחלקת הפגייה בבית החולים לניאדו. שמו בישראל הוא נהר אור.
מה הפירוש לשם?
"יש שיר של נתנאל גולדברג ומאז שהוא נולד אני שרה לו אותו. מילות השיר הם: 'למד אותי להיות נהר של אור ללבבות העולם… ברא בי יצר טוב לעובדך באמת ואז תיפגש אמת שבי באמת של אחר'. אני מאמינה בכל ליבי שהילד הזה השליחות שלו זה להביא שלום בעולם הזה, כבר שהוא רתם כל כך הרבה אנשים שעזרו לו, הוא הראה לנו שעל אף ההבדלים בניינו, פערי הגבולות, ההשקפות והמנטליות, אנחנו יכולים להתחבר דרך הלבבות שלנו".