לידה היא אירוע מרגש, ההורים המאושרים מחכים לו לפחות תשעה חודשים ובינינו אחרי כל כך הרבה שעות עם צירים - האופוריה שכולם מרגישים כשהתינוק או התינוקת יוצאים היא בלתי ניתנת לתיאור. אבל מה קורה בזמן שכולם שמחים ומתאוששים? יש מי שדווקא אז צריכות להיכנס לכוננות ולעשות את מלאכתן נאמנה - אלו המיילדות. אז כדי להבין מה קורה בזמן שהיולדת והאב הטרי מתאוששים, שוחחנו עם סלין נגר, מיילדת ב-15 השנים האחרונות וסגנית אחות אחראית בחדר לידה בליס, שסיפרה לנו בדיוק את השתלשלות האירועים שסביר להניח שרובנו מפספסים:
- מחברת את היולדת לתהליך
היציאה של ראש התינוק מחוץ לתעלת הלידה מסמנת לנו כי סיום הלידה ממש מעבר לפינה. "ברגע שהראש יוצא, ועברנו את הקושי המרכזי, אני לוקחת נשימה ומבקשת מהיולדת להושיט את ידה, לגעת בראש התינוק, כדי שנקבל ביחד את התינוק ונלווה אותו החוצה, זה מאוד מחבר את היולדת לתהליך". סלין מודה שלא כל יולדת מתחברת לזה, וברגע שהיולדת מסרבת, היא ממשיכה לפעולה הבאה.
- סקין טו סקין
ברגע שהתינוק מגיח אל אוויר העולם, סלין מסבירה שהיא מפנה לו מקום, על גוף היולדת. "אני מסירה את החלוק מבטן האם, וברגע שהתינוק יוצא אני מניחה אותו כמות שהוא על בטנה, סקין טו סקין. יש לזה מספר יתרונות: האם מתחברת לתינוק שלה, והתינוק לא מאבד חום גוף. התינוק יוצא מגוף האם, מטמפרטורה של 37 מעלות לטמפרטורת חדר שהיא נמוכה יותר, כשהוא רטוב, ולכן כדי שלא יאבד חום גוף, מנגבים אותו מהנוזלים אך לא מהוורניקס שהוא מכוסה בו, משום ששכבה זו מגנה על התינוק ביומיים הראשונים, מכסים אותו ואת האם בסדין חם ומניחים אותו על האם, כך הוא גם שומע את פעימות ליבה".
- אפגר ראשוני
סלין מספרת שלאחר שהיא מניחה את היילוד על האם, זה הזמן שלה לקחת נשימה ולצפות בתהליך ההתאהבות של האם והתינוק. "במקביל אני רואה כיצד התינוק מגיב, זהו למעשה האפגר הראשוני – הבכי והצבע שלו. אני בודקת שהוא וורוד וחיוני ומגיב טוב, שטונוס השרירים תקין", אומרת סלין ומסבירה שהבכי מסייע ליילודים להתחמצן ולהפוך מסגלגלים לתינוקות וורדרדים. אך לעיתים ב-24 השעות הראשונות ללידתם, קצוות הגוף – כפות הידיים והרגליים עשויים להמשיך להיות סגולים, זהו מצב תקין לחלוטין, והסיבה לכך היא שלקצוות הגוף לוקח מעט יותר זמן להתחמצן.
- טקס ניתוק חבל הטבור
בהתאם למי שנמצא בחדר ומלווה את היולדת: האב, אם היולדת או בת הזוג שלה – הם מתבקשים לחתוך את חבל הטבור. "טרם החיתוך אני מאפשרת השהייה – הדם הטבורי של השיליה זורם, וממתינה כדקה וחצי אחרי שאני מנגבת את התינוק ורואה שהכול בסדר, ומבקשת מהאב או מהסבתא לחתוך את חבל הטבור בהדרכתי".
- שקילה
אחרי כל ההערכות והספקולציות, הגיע רגע האמת – מה משקל היילוד? "אני שוקלת את התינוק בחדר, בנוכחות ההורים ומבקשת שהאב יצלם את התינוק או התינוקת כשהם מונחים על המשקל".
- נפרדות מהשיליה
לאחר השקילה סלין מספרת שהיא מחזירה את היילוד לאם, להמשך "סקין טו סקין", "והם נשארים ככה עד מתי שהם רוצים, ובמקביל מיילדים את השיליה בטווח של חצי שעה מרגע לידת התינוק. ראשית, אנחנו מחכים שהשיליה תיפרד לבד, אנחנו לא מושכות או מוציאות אותה, וברגע שהיא נפרדת, האם צריכה לתת לחיצה אחרונה כדי שהשיליה תצא מגופה. כשהשיליה יוצאת היולדת חשה בהקלה מאוד גדולה". מעבר לחשיבות הרגשית והפיזיולוגית של סקין טו סקין, יש לכך יתרון משמעותי בשלב יציאת השיליה: "סקין טו סקין משחרר אצל האם אוקסיטוצין שמסייע לכיווץ הרחם וכך השיליה משתחררת יותר בקלות".
- חיבור להנקה
"אם האם מעוניינת להניק, אני מסייעת לה לחבר את התינוק לשד, וכולנו מתרגשים מהרגעים הראשונים בהיווצרותה של משפחה חדשה, וכמובן ממשיכים לעקוב אחרי שניהם", מסכמת סלין.