כעשרים שנים לאחר שחוויתי עשור של הריונות, הפלות ולידות - התחלתי לעסוק בנושא הלידות השקטות, לעבד את מה שחשתי בשנים ההן שבין גיל 28 ל-38. הייתי צריכה להתרחק כדי להתקרב שוב לחוויה, לעבד אותה, ״לגעת״ ברחם מחדש ״לדבר״ אותה. זה החל בכתיבה וציור של הסיפור האישי שלי. חשבתי שעבודתי אישית אבל הבנתי שהאישי הוא הפוליטי וליצירה יש את הכוח של עצמה מעבר למקרה הפרטי שלי.
"כשקורה לך משהו, מה שחשוב זה מה שאת עושה אתו"
עברתי חמש הפלות ושתי לידות שקטות ויש לי שלושה ילדים מקסימים. הנרטיב שלנו הוא ההיבטים השונים של הסיפורים האישיים והזהויות שלנו. אובדן ההיריון אינו זהות בפני עצמו, הוא זהות שעוברת בין האם המצפה לתינוק לבין האם שאבדה תינוק, זהות מערערת ומבלבלת. מצב זה מורכב לאשה ולסובבים אותה. לידה שקטה היא אובדן של תינוק, אובדן של אמון בגוף, אובדן של אמון ביקום. כך שכל סיפור שאינו מייצג את ההפסד הוא הפסד לאשה, הפסד לעובר, לאחד או לשניהם.
ההקשבה לסיפור היא חלק בלתי נפרד מהסיפור. אני חוקרת ומלמדת מחקר נרטיבי במרכז האקדמי לוינסקי ווינגייט וקצת לפני הקורונה החלטתי להשמיע את קולן של נשים שעברו לידות שקטות, ראיינתי בווידאו נשים שרצו להתראיין ויצרתי מהראיונות סרט דוקו, הסרט הוקרן בין הסגר השני לשלישי בבית האומנים בתל אביב כחלק מתערוכת צילומים שלי שנקראה "שקטה". התגובות שהגיעו אלי בעקבות הסרט הצביעו על החשיבות שיש לשיח בנושא. אחת הנשים שצפתה בסרט, שבעצמה חוותה אבדן, הרגישה כמה עזר לה להבין שהיא לא לבד והחליטה לפתוח בעצמה פודקאסט של נשים שמספרות על לידות שקטות.
השלב הבא היה להגיע לצוות המטפל. לשמחתי, המיילדות של תל השומר הגיעו אלי או יותר נכון לעמותת פוטו ישראל, שם אני עוסקת בשנים האחרונות בפוטו-וויס, שזו מתודה להשמעת קול באמצעות תמונות, המשתתפים בקבוצה מצלמים נושא כאוב מחייהם, דנים בו בקבוצה ומציגים אותו בתערוכה, כדי להגיע לקובעי המדיניות.
קבוצת המיילדות מתל השומר רצו להשמיע את קולן כמי שתומכות ביולדות. הגעתי אליהן לבית החולים. הן לאחר משמרת או לפניה, אני לאחר יום עבודה באקדמיה, הן מביאות את התמונות שצלמו ויחד אנחנו מקשיבות לסיפורים שלהן. בין פגישה לפגישה חלקנו בצילומים וסיפורים בקבוצת וואטסאפ. לעיתים זה היה קשה מידי, התמונות, הסיפורים, החזירו אותי לסיפור שלי, היו תמונות שהיה קשה לראות, בחרנו יחד מה להציג בתערוכה, חשבנו על אתיקה וגם על הצופים.
המודעות הגוברת לנושא, היא ניסיון להפוך אותו ממושתק למדובר. חשוב להתייחס למה שמתרחש בין הצוות ליולדת בחדר הלידה אבל גם לאופן בו מתייחסת החברה לאובדן כזה ובעיקר לתמוך בהקשבה לקולן של הנשים והשמעתו בשיח הציבורי.
התערוכה "אל תראי" תוצג במסגרת פסטיבל הצילום הבינלאומי PHOTO IS:REAL שיתקיים בין התאריכים 23.11-3.12 במתחם מרכז ענב בגן העיר בתל אביב. הפסטיבל יכלול כ-50 תערוכות של צלמים ישראלים ובינלאומיים מובילים, סיורים מיוחדים, וכן פעילות רב-תחומית - פרפורמנס, וידאו ארט, מופעי מוזיקה ועוד.