יוניל הוא מעצב גרפי, מאייר ואמן, שעיצוביו שכוללים עטיפות תקליטים, כרזות להופעות, טי-שירטים ועוד. לא משנה אם אתם עכברי מועדונים תל אביבים או חובבי בתי קפה, בוודאי נתקלתם בעבודות של המותג יוניל מתישהו.
יונתן לקס, האיש מאחורי הכינוי, הקים את המותג לפני כ-6 שנים ועבודותיו מתכתבות תדיר עם אמנות רחוב, מוזיקת רוק ופאנק, והחיים העירוניים בכלל. יוניל משתף פעולה באופן קבוע עם ברים כמו התדר, עם אמנים כמו הבלקן ביט בוקס, עדי אולמנסקי, להקת טטרן, ועוד.
הוא גם מעצב פוסטרים להופעות שמגיעות לישראל (כמו טיים אימפלה), ולאחרונה הוא גם עיצב את הפוסטר שקידם את הופעתם של להקת טטרן במועדון הברגהיין המיתולוגי שבברלין. פגשנו אותו לראיון מיוחד לכבוד "Are you next?", תחרות הקריאייטיב של אבסולוט, המזמינה מעצבים מכל העולם לעצב את הכרזה החדשה שלה.
נתחיל בשאלה פשוטה: מתי בכלל הבנת שאתה רוצה להיות מעצב?
״אחרי הצבא, עוד לפני שבכלל ידעתי ידעתי מה אני הולך ללמוד, בחרתי לטוס ללונדון במקום לעשות טיול למזרח או לדרום אמריקה. זה היה טיול שכלל הרבה הופעות, מעין מסע בעקבות להקות שאני אוהב וכל העולם הזה של עיצוב עטיפות אלבומים ועיצוב למוזיקאים וטי שירטים להופעות. במשך שלושה או ארבעה חודשים הלכתי לראות מעל ממאה הופעות, ובכל יום שני הלכתי לסניף של HMV - כן, עוד בתקופה בה חנויות דיסקים היו דבר. נהגתי להיכנס לשם כדי לחפש ריליסים חדשים או פוסטרים של אמנים וזאת הייתה מבחינתי ההתחלה של הכל. באופן יותר פורמלי משם המשיך מסלול של לימודי תקשורת חזותית אבל הטיול הגדול ללונדון הוא נקודת ההתחלה מבחינתי״.
יש עטיפה של אלבום שאתה זוכר במיוחד? כזאת שנחקקה בך כהשראה?
״הכי זכור לי זה תקליט שראיתי בבית של דוד שלי, 'Appetite For Destruction', של גאנז אנד רוזס. יש לו עטיפה מדהימה של צלב ענק על רקע שחור, ועליו גולגלות של חברי הלהקה. לאורך הדרך היו עוד הרבה אלבומים שמשכו אותי, מצאתי את עצמי הרבה ברוק ובמטאל. יש סטודיו לעיצוב בשם 'invisible creatures' ששייך לשני אחים מסיאטל שבדיעבד הבנתי שעיצב הרבה מהעטיפות שאהבתי. כשאתה נכנס אל עולם העיצוב אתה מגלה מי האנשים שעומדים מאחורי היצירות שאהבת, וזה לא מסתכם בסתם עוד ׳אימג׳ מגניב׳״.
הבחירה של לעצב כרזות לאמנים לא מובנת מאליה. יותר בטוח לעבוד באיזה סטודיו שעושה אפליקציות.
״כבר בהתחלה המעבר מלעבוד בסטודיו ללהיות עצמאי הוא סוג של ליפ אוף פיית׳ - להאמין בעצמך ולקוות שזה באמת יצליח. למעשה, עד עכשיו אני לא יכול להגיד שזה באמת מוצלח במאה אחוז או כישלון במאה אחוז. זה חודש ככה וחודש ככה אבל אני מאוד מאמין, ותמיד האמנתי בלעשות את מה שכיף לך. זה לא מובן מאליו ליהנות מהעבודה שלך. למרות שיש קשיים ויש חודשים שאתה בסטרס שאתה הולך לסיים את החודש בלי בית. לשמחתי זה עובד באיזושהי רמה אז כרגע אני ממשיך (צוחק)״.
לאחרונה גם עיצבת את הפוסטר להופעה של להקת טאטראן במועדון הברגהיין בברלין.
״הם נתנו לי מאה אחוז חופש יצירתי גם בפוסטר הזה, וגם לאלבום החדש שהם מוציאים בקרוב. זאת נשמעת פריווילגיה לקבל חופש יצירתי מוחלט, אבל זה מאוד מלחיץ כי זה שם אותך במקום של ׳פאק, אני חייב לתת הכל בבת אחת׳. אם זה מצליח על ההתחלה זה פוקס לא נורמלי, אבל אם זה לא צולח זה קשה מאוד לנתב את הספינה בחזרה למקם נכון; הלקוח גם ככה הגיע אליך בלי כיוון מוגדר, ואתה נתת משהו שהוא מאה אחוז שלך. בקיצור, זה יכול להיות כישלון מפואר״.
אם כבר העלית את זה, יש דוגמה לפרויקט שעבדת עליו ולא צלח?
״בטח. עשיתי בזמנו את העטיפה לאלבום השלישי של הבלקן ביט בוקס (Give) שהייתה מאוד מוצלחת ובאלבום הבא הם פנוי אליי ואמרו לי ׳אתה יודע מה הכי טוב, תעשה את זה׳ וזה פשוט לא הצליח. היו שלושה או ארבעה כיוונים שניסינו ובסוף הבנו שעדיף לשחרר מזה, ברוח הכי טובה אבל זה דוגמה לפרויקט שלא צלח״.
שאלה שמסקרנת אותי אישית, לאיזה אמן או להקה מחו״ל הכי היית רוצה לעצב?
״אני מחכה לאימייל מדייב גרוהל (צוחק). תמיד בשיחות צחוקים עם החברים הם שואלים אותי מתי אני מקבל את האימייל מהפו פייטרס כדי שאעצב להם אלבום. יש לי הרבה חלומות, זה לאו דווקא במוזיקה, גם הדברים האחרים שאני עושה, בתחום האופנה עם הטי-שירטים וההופעות. לכל כיוון יש את החלומות שלו ואני מאמין שלאט לאט ובלי לחץ זה יקרה״.