מי? שקד דודוביץ, 26, דיג'יי במועדונים בעיר, אירועים בכל הארץ ובחו"ל.
כמה שנים את במקצוע ואיך הגעת לזה?
אני דיג'יי כבר 10 שנים. בגיל 16 נדלקתי על עניין התקלוט, אספתי מוזיקה מגיל קטן וכל הזמן רק התעניינתי בביטים ואיך לערוך, לשנות ולשחק עם מוזיקה מכל הז'אנרים. כל החברים סביבי היו דיג'יים (בעיקר בנים) והחלטתי שגם אני רוצה. מצאתי את מי שהסכים ללמד אותי ואחרי שני שיעורים אבא שלי, שתמך בי מאוד, קנה איתי פלטה ראשונה מיד שנייה. קיבלתי במה לתקלט בבר מקומי ברחובות וצברתי ניסיון בכל מיני מקומות באזור. בגיל 19 עברתי לתל אביב, התחלתי לנגן בליין גייז בברקפסט ומשם דברים התחילו להתגלגל.
איך את שותה את הוודקה שלך? עם טוניק, קרח ומלא לימון.
מה את הכי אוהבת בעבודה? כשבליין או לקוח נהנה מהמוזיקה שלי אני יודעת שהצלחתי לעשות למישהו טוב על הלב, ולשדרג את הערב שלו.
מה את עושה בדיי ג'וב? התקלוט זה העיסוק העיקרי שלי, אין לי דיי ג'וב. אני מתעסקת גם בוידאו ארט וזה תחום שנפתח בפניי בשנה האחרונה, אני מחכה לראות לאן זה ייקח אותי.
איפה נראה אותך עוד 10 שנים? שאלה טובה, מניחה שעדיין בתחום ובשאיפה ליצור משהו חדש שיערב ארט מכל מיני סוגים ומוזיקה.
03:00 ואת לא בעבודה – איפה את? במקום בו האורות מעומעמים וקורים דברים טובים. זה יכול להיות במועדון במסיבה טובה או בדירה עם חברות קרועות, או בכלל מול הנטפליקס עם החתול .תלוי במוד.
מה התקלוט הכי משמעותי שהיה לך?
יש הרבה תקלוטים שהקסם בהם קורה והערב הופך להיות משהו אחר ומרומם ומשמעותי. אחד הערבים הזכורים עליי זה מסיבת פורים בבלוק לפני כמה שנים. חצי שעה לפני שאני עולה לסט המרכזי כשהייתי אחרי פרידה קשה, האקסית הופיעה פתאום.
היה לי מאוד קשה להשתלט על הרגשות וחברה טובה שלי פשוט לקחה אותי למשרד, הושיבה אותי על כסא, נתנה לי סטירה שהעיפה לי את הראש ואמרה לי: "אל תתני לאף אחת להרוס לך, באנו לשמוע אותך ואת תהיי בשיא שלך ותתני בראש". היא איפסה אותי חזרה ועליתי לאחד הסטים הטובים בחיים שלי. באותו ערב למדתי לתעל את הכעס ואת הרגש שעובר עלינו בחיים האישיים לתוך המוזיקה ולתת למוזיקה לעשות את העבודה שלה, זה נשמע קיטצ' אבל זה כל כך נכון, כשיש רגש יש מוזיקה טובה.
הפדיחה הכי גדולה שקרתה לך בעבודה? אחת מהפדיחות שהייתה לי בשנה האחרונה זה שהוזמנתי לנגן באירוע של מגזין אופנה בבולגריה, המפיקה שהביאה אותי לתקלוט עדכנה אותי על הכל חוץ מפרט מאוד חשוב. לפני האירוע התלבשתי במיטב הבגדים השחורים והחגיגיים שלי, התמקמתי בעמדה, התחברתי והקהל התחיל להגיע: דוגמניות בלבן, אנשי עסקים בלבן, דיילות בלבן הכל היה מאוד מאוד לבן וחגיגי.
אחד העובדים באירוע ניגש אליי ושאל אותי "למה את לבושה בשחור בעצם?", ואז הסתבר לי שהיה קוד לבוש לבן ואף אחד לא טרח לעדכן אותי. למזלי בעלת האירוע צחקה מהעניין וטענה שזה רק מייחד את המראה ה"מזרח תיכוני" שלי, פדיחה עם סוף טוב סה״כ.
