נטע זאבי, 27, היא נולדה בחולון, עברה לתל אביב לפני שנתיים. כיום היא מתקלטת במועדונים, ברים, פסטיבלים ואירועים בלילות, ובימים היא מורה לשחמט. 

מה גרם לך לעבור לתל אביב?

״יש לעיר הזו הרבה יותר חופש ומגוון, גם הרבה יותר צבע ומקום להתבטא, בעיקר בנראות שלי. זה תמיד היה אישיו בשבילי, תמיד אהבתי להתלבש באופן אחר, מוזר וקינקי. בדרך כלל ברחובות אתה רואה את הספקטרום של השחור-לבן-אפור, וכאן אני יכולה להתלבש איך שבא לי, שזה על גבול התחפושות לפעמים. חסר לי צבע ברחובות״.

איך את מגדירה את הסגנון שלך? מתי גילית אותו?

״אני אוהבת המון צבע. למרות שלפעמים אני אוהבת ללבוש שחור ולבן, אני אוהבת לשלב מרקמים וצורות. כשהייתי הולכת עם אמא שלי לחנות בגדים, כבר אז היה לי את הטעם שלי. בחרתי את הבגדים של עצמי מאז שאני זוכרת - זה התחיל מגיל מאוד צעיר״.

View this post on Instagram

Photographed by @light_art_spirit

A post shared by Netta Zeevy (@nettazeevy) on

איך עובד האיזון בין לימוד השחמט לתקלוטים?

״מהמם, זה הכי טוב שיש. אפשר ללכת לאיבוד בחיי לילה, כי הסצנות קשות ומלאות בסמים, אז לעשות משהו שנחשב יחסית ׳סחי׳ ו׳גיקי׳ נותן סוג של איזון לכל הדבר הזה״.

היא גילתה את אהבתה לתקלוטים בהודו, שם היא למדה לתקלט כחלק מטיול של 3 שנים. ״מישהו לימד אותי את הבייסיקס, ומשום מה, בחו״ל היה לי ממש קל לתרגל את זה - הכרתי את האנשים הנכונים והתגלגלתי למקומות הנכונים, ואיכשהו זה קרה מעצמו״.

איך זה להיות אישה דיג׳יית, כשלרוב מתייחסים לתקלוטים בתור ״משחק של גברים״?

״נשים עושות את זה בצורה שונה לגמרי. ביולוגית, גברים הם הרבה יותר טכניים לרוב, ושומעים את זה בתקלוטים שלהם - דברים יושבים הרבה יותר טייט ובאופן מדויק. לדעתי לנשים יש יותר פלואו ויצירתיות. גם בתקלוטים, יש הבדלים מגדריים בין נשים לגברים״.

הרגשת שאנשים מתייחסים אלייך אחרת כי את אישה?

״לאנשים אין גבולות. לפעמים הם אומרים, נוגעים ועושים וצריך לשים להם את הגבולות האלה, אבל זה מאסט. כי אני לא רוצה שאף אחד ייכנס למרחב שלי, סימפל אז דאט״.

מה המקומות שאת הכי שואפת לתקלט בהם?

״פסטיבלים בחו״ל, או בכלליות לתקלט עוד בחו״ל. האהבות הכי גדולות שלי זה מוזיקה וטיולים, אז מאז ומתמיד הייתה לי שאיפה לשלב בין השניים״.

אז יצא לך לתקלט בחו״ל?

״תקלטתי עכשיו בסלובקיה, כחלק מאירוע של שגרירות ישראל. מצד אחד זה מאוד פורמלי, אבל מצד שני היה צריך מוזיקה שמחה ואיזשהו קונקשן ישראלי. אחרי שאנשים עם חליפות שרו את ההמנון ורקדו הורה, פתאום האירוע התפתח למסיבה, וזה היה הכי מוזר בעולם״.