אם נגיד לכם שיש ממש עכשיו משהו שאתם משתמשים בו כל יום, כל היום ומכל מקום, אבל הוא בכלל לא היה קיים לפני 60 שנה?
תקופה כזו אולי נשמעת כמו הרבה זמן, אבל האמת שדווקא קל לדמיין אותה: גם לפני דור וחצי היו פה מכוניות, טלוויזיה, לווינים וטלפונים. מה שבכלל לא היה קיים אז וגם לא עומד להיעלם בעתיד הוא כנראה רק דבר מרכזי אחד – האינטרנט.
אז איך הכל התחיל? יש הסכמה על כך שהאינטרנט נולד בשנת 1957. עד אותה שנה, מחשבים לא יכלו לבצע כמה מטלות בו זמנית ולכן הם לא ממש היו יעילים. בנוסף, המחשבים רק הלכו וגדלו והיה צריך לאחסן אותם בחדרי קירור מיוחדים. מקסימום סרבול, מינימום יעילות. אבל אז הכל השתנה.
החיבור מרחוק, האינטרנט קרוב
באמצע המאה הקודמת, הדרך היחידה שבה מפתחים היו יכולים לעבוד על מחשבים גדולים בחדרי קירור סגורים הייתה חיבור מרחוק. בשביל לקצר תהליכים, הם המציאו את הקונספט של "שיתוף זמן" (Time sharing): שיתוף את כוח העיבוד של מחשב אחד, בין כמה מתכנתים שונים.
בינתיים, הלווין הראשון של ברית המועצות, ספוטניק 1, נשלח לחלל והעלה אצל האמריקאים את החשש למתקפת טילים. כדי להתגונן, ייסדו האמריקאים את הסוכנות למחקרים הגנתיים מתקדמים (DARPA) והטילו עליה משימה – לתכנן רשת מחשבים גדולה שתאיץ את העברת המידע ותמנע עבודה כפולה.
זוכרים את הרעיון של "שיתוף זמן"? הוא זה שאיפשר את השילוב בין עבודה מרחוק על סוגים שונים של מחשבים לבין רשת אחת שמחברת את כולם. עכשיו זה כבר מקסימום יעילות (יחסית לשנות ה-60) ועוד יש לאן להתפתח.
ARPANET? מי בכלל ישתמש בזה
הרשת שתכננו האמריקאים כונתה ARPANET, אבל היא לא הייתה היחידה. במקביל אליה, התפתחו עוד כמה תפיסות, שמהוות עד היום את היסודות של האינטרנט: הרשת המסחרית, הרשת הצבאית והרשת המדעית.
בקצרה, ההתקדמות הטכנולוגית באה לידי ביטוי ביכולת לפרק קבצים גדולים לתיקיות קטנות, כדי לשלוח אותם מהר בתוך הרשת ולאחר מכן לחבר מחדש ביעד. חוץ מזה, עוד רשתות מחשבים דומות ל-ARPANET אבל בשמות אחרים פותחו באנגליה, צרפת ומדינות נוספות.
יש כמובן עוד מלא דברים שאפשר להתמקד בהם כדי להבין מה קרה אז מאחורי הקלעים של עולם המחשבים, אבל אנחנו לא כאן בשביל החלק הטכני.
למה לחבר בין נקודות אם אפשר לחבר בין רשתות?
על רקע משבר הטילים בקובה וחשש מעימות גרעיני עם ברית המועצות, התקשורת שעדיין עברה בגלי רדיו הפכה להיות פגיעה ושברירית. כדי לפתור את הבעיה הזאת, הוחלט לעבור לרשת מבוזרת שבה ניתן לכסות מרחקים ארוכים יותר עם הפרעות מינימאליות.
לאחר מכן, אבן הדרך המשמעותית הייתה היכולת ליצור קשר בין רשתות שלמות (ולא רק בין נקודות שמרכיבות כל רשת לבד), או במילים אחרות – INTER-NET. נשמע מוכר?
חברות הטלפון משתתפות בחגיגה (אבל לא מבינות את המשמעות)
מה שקורה מאז ועד היום באינטרנט הוא בעצם די פשוט: מחשב אחד מעביר מידע למחשב אחר, עם תיווך של עוד הרבה מחשבים בדרך. אבל בזמן התקשורת בין המוסר למקבל, המחשבים לא מתערבים אלא משמשים כצומת מעבר. כדי שזה יצליח להתרחש גם ברמה הפיזית, היה צורך בפרוטוקול שיאפשר תקשורת דרך השרתים. וכאן נכנסו חברות הטלפון לתמונה.
בלי לדעת שזה יביא פחות או יותר לסיום דרכן ההיסטורית, חברות הטלפון הסכימו לפתח ולאפשר את השימוש בפרוטוקול שלהם בתמורה לתשלום חודשי. זה האינטרנט כמו שאתם זוכרים אותו אם עברתם את גיל 40, או מה שההורים שלכם מכירים אם אתם מדור ה-Z. היום כבר אין צורך בחיבור הפיזי הזה, אז ביי-ביי לחברות הטלפון המסורתיות.
כל המחשבים מקושרים – כל האפשרויות פתוחות
מכאן והלאה הכל כבר קרה מאוד מהר. בוצעו התאמות ברשתות, נוצרו סטנדרטים אחידים ונבנו מעבדים יותר ויותר עוצמתיים. לזה יש להוסיף את המכשירים הניידים שהפכו למחשב לכל דבר ועניין.
השאלה היא לאן זה עוד יגיע. לפי רוב ההערכות, המחשוב הקוונטי (זה שיכול להשלים ב-3 דקות משימה שמחשב-על רגיל משלים ב-10,000 שנה. כן, זו לא טעות) ישנה את התמונה. כמו כן, גם למהירות הגלישה יהיה עוד לאן להתפתח.
למעשה, כבר עכשיו אנחנו יכולים לגלוש בדור החמישי של הרשת הסלולרית G5 בצורה בטיחותית לחלוטין ובמהירות שלא העזנו לדמיין. הרשת מחברת שלל מכשירים חכמים לאינטרנט ומשפרת את איכות החיים שלנו על בסיס יום יומי. מפה, רק האדם יחליט מה יהיו יתר היישומים באינטרנט בפרט ובמחשב בכלל –שווה לחכות.