מה החזיק אותנו בשנת 2020? מה נתן לנו אוויר כשהקורונה שאבה את הרחובות, מה הזין לנו את הנפש כשהתייבשנו בתור שני מטר מהסופר וכשהמסעדות הפכו לאפליקציה על טוסטוס? מי היו הגיבורים הבלתי מעורערים שלנו כשהפוליטיקאים התקוטטו על סגר שני ושלישי?
קל.
מה שהחזיק אותנו ב-2020 הייתה 2021. האמונה שמתישהו בעוד לא הרבה זמן החרא הזה ייגמר. שיהיה טוב. רק להחזיק בחיים, כי התקווה מעבר לפינה. זה נשמע לכם טריוויאלי - אבל זה לא היה מזמן, כשלבני האדם פשוט לא הייתה סיבה לתחזק תקווה כזו. לפני לא הרבה דורות, אדם נורמלי לא סמך על המצאות וחדשנות שיפתרו לו בעיות עוד במהלך חייו. המדע היה בסך הכל אוסף שמועות, השערות, אמונות והתנסויות, ממציאים היו בקושי, לא היה להם עם מה לעבוד, ההמצאות לא התפשטו בעולם במהירות, ואתה עצמך פשוט לא חיית מספיק שנים.
איך שורדים בלי הידיעה שתכף יהיה יותר טוב? שבזכות המדע והטכנולוגיה, הרופאות והחוקרות, הממציאים והסטארטאפיסטים - יהיה חיסון, תומצא תרופה, שהקורונה תושמד והחיים יחזרו? למי אכפת. 2020, יו אר א ביץ', גט דה פאק אאוט אוף היר.
במקום לסכם את העבר המדכא, בחרנו להסתכל קדימה, ולשאול עם קצת חוצפה והרבה חוסר סבלנות: מה הנקסט? מתי הקורונה תיעלם? מתי הרפואה תדע לנבא מחלות? מתי נקבל הביתה אינטרנט מספיק מהיר כדי שכל בני הבית יוכלו לעבוד, ללמוד, להתבדר ולהתחבר במקביל? בכלל, מתי כל המדינה הזאת תהפוך לחכמה באמת? מתי נפסיק לנהוג - והמכונית תנהג את עצמה ותחסוך המון חיים על הכביש? מתי נוכל להתענג על סטייק בלי לקטול בעלי חיים? ולמה אנחנו מחכים? התשובות כאן במגזין המיוחד שלפניכם. יש הרבה אור בקצה המנהרה, והמנהרה כבר לא כזו ארוכה.
בטכנולוגיה כל ההבדל שבעולם נמצא ברווח שבין 0 ל-1. 0 זה חושך. 1 זה אור. קוראים לזה שפת מכונה, ועל זה בנוי כל עולם הדיגיטל שאתם מכירים: רכיבים, מעגלים חשמליים, מעבדים, שרתים, בינה מלאכותית, הכל. השבוע החלפנו 0 ב-1. שתהיה שנה טובה ואופטימית.
לכל הכתבות במגזין XTRA חדשנות:
>> בלי ידיים: מתי הרכבים האוטונומיים ישייטו בכבישי ישראל?
>> מתי נקלוט דור חמישי ליד הבית ונתחבר לסיב אופטי בפריפריה?
>> קרוב מתמיד: זה המועד שבו נוכל לאכול בשר שיוצר במעבדה
>> הגענו למיליון מתחסנים. אז מתי תהיה תרופה לקורונה?
>> כשהשעון שלנו יספר לנו שאנחנו חולים: מתי נעבור ניתוחים מרחוק?
>> אסטוניה מצביעה מהבית כבר יותר מעשור. ומה עם ישראל?