הסמס האחרון שקיבלת
חברה שלחה לי לפני רגע בוואטסאפ, כתבה שמתאים לישראל להיות דראג! זה כי בפרק הקודם של ״זוג מנצח״ הוא היה דראג אז אנשים אהבו את הלוק הזה. האמת היא שאנשים כבר בקושי מסמסים לי, זה הפך להיות בעיקר ברשתות החברתיות – אפילו המשפחה שלי כותבת לי דברים באינסטגרם ולא בסמס.
האחרון שצלצל אליך
את! אה, לפניך? התקשרו אלי מספא lavic לשאול מתי אנחנו מגיעים, כי ישראל ואני קבענו ספא להיום, להירגע קצת לקראת הגמר של ״זוג מנצח״ כי אנחנו מאוד רוצים להיות שם ומאוד רוצים לנצח. הלכנו לספא יחד גם בתקופה של מאסטר שף כדי להירגע קצת מכל הלחץ אבל אני חייבת להגיד שאנחנו דווקא לא בתקופה מתוחה, אלא תקופה של כיף, אבל עדיין טוב ללכת להירגע.
מי בפייבוריטס
אמא שלי היא האדם שאני מדברת איתו הכי הרבה בטלפון, אני מדברת איתה המון, כל יום, אבל עכשיו עם התכנית אני מדברת איתה פחות – משהו כמו פעמיים בשבוע ונראה לי שזה מפריע לה. אנחנו מדברות על הכל, היא מספרת לי מה עבר עליה עם הילדים ואני מספרת לה מה קרה לי בתכנית ומאז שהיא באוויר היא מספרת לי גם על דברים שהיא קוראת בפייסבוק או באינטרנט, כל מיני אנשים שכותבים שאני לא מתייחסת יפה לישראל או שאומרים שאנחנו לא באמת דתיים, מפקפקים באמונה שלנו. זה מפריע לה כי היא יודעת את האמת, רואה שהיחסים ביני לבין ישראל מדהימים ושאנחנו מאמינים אז היא לא מבינה למה אנשים אחרים לא קולטים את זה. אני אומרת לה שלא תתייחס לדברים שכותבים, מסבירה שאנשים מבחוץ לא רואים הכל, שהם לא מכירים אותנו באמת והיא אומרת לי שאני צודקת – ואז, חצי שעה אחרי זה אני רואה שהיא מגיבה לאנשים הללו בפייסבוק שלי ובפייסבוק של התכנית.
מי שמור כ- xxx לא לענות
יש לי בעיה שאני לא שומרת בכלל מספרי טלפון. כל פעם שאני עונה לטלפון אני שואלת מי זה ואז הצד השני אומר לי: ״עדיין לא שמרת את המספר???״. זה יכול לקחת לי גם חמש פעמים עד שאני מכניסה מישהו לזכרונות. בגלל שזה המצב, לשמור את זה כ״לא לענות״, נראה לי מוגזם, אז מה שאני מנסה לעשות זה לזכור את הסיומת של המספרים שאני לא רוצה לענות להם - כדי לדעת באמת לא להגיב לשיחה. המספרים שאני מסננת הם לא של מטרידים, ברוך השם. אני מסננת בעיקר ראיונות שלא בא לי לעשות והכתבים רודפים אחרי וגם מכרות כאלה, שדיברתי איתן פעם אחרונה לפני שנתיים ופתאום הן נורא רוצות לצאת איתי – אז אין לי עצבים אליהן.
שומר מסך
אוי, זה קצת עצוב אבל שומר המסך שלי הוא תמונה שלי שאני מה זה יפה בה. הייתי בחתונה של גיסתי ועשיתי סלפי שיצא מהמם! מאז הוא פה.
התמונה האחרונה שצילמת
אני לא מאלה שמצלמים אומנות או מתעכבים על כל פרט. את התמונה האחרונה שצילמתי העליתי גם לאינסטגרם: הילדים באו אלי למיטה הבוקר, חיבקו אחד את השני אז צילמתי את זה והעליתי.
איבדת פעם את הטלפון
וואי, כן – אבל אני מקבלת אותו חזרה. הסיפור הוא כזה: אני תמיד מוצאת טלפונים של אנשים. אני נכנסת למסעדה ופתאום רואה טלפון, בשירותים של הקניון – איפה לא. כשזה קורה אני מתלהבת ברמות כי זה כל כך כיף להחזיר אותם: אני מחפשת ״אמא״ או ״אבא, ומצלצלת אליהם ומספרת שמצאתי את הטלפון של הילדים שלהם. איבדתי את הטלפון כבר שלוש פעמים ובשלושתן החזירו לי אותו אז אני חושבת שזה בגלל זה. אני תמיד שוכחת אותו: פעם הנחתי אותו על המחזיק של הנייר טואלט בשירותים של הקניון והשארתי אותו שם אז מאז כל פעם שאנחנו יוצאים מאיפשהו ישראל שואל אותי איפה הטלפון ואז רץ לחפש אותו. הוא תמיד אחרי, נשמה שלי! האמת היא שפעם גם גנבו לי את הנייד אבל זה היה לפני איזה מאה שנה, באיזו חנות - עוד הייתי רווקה אז את יכולה להבין שזה קרה מזמן. בכיתי אז בטירוף, אבל הנה – התגברנו.
שלוש האפליקציות שאת הכי משתמשת בהן
אני הכי משתמשת באינסטגרם, ב-mako והשלישית היא פייסבוק. באינסטגרם אני כל היום ומאוד מתעדכנת, ובאפליקציה של mako אני בודקת כל חצי שעה מה חדש. אם האייטמים לא התחדשו אני ממש מתעצבנת, שתדעו! בפייסבוק אני בעיקר בודקת מה אומרים. אני לא קוראת את כל הפיד – אני מודה, אני פשוט לא מספיקה, אז אני פשוט רואה מה התעדכן, רצה על זה בטיל וכשאני רואה משהו מעניין אני עושה לייקים ומגיבה. אני גם מכורה לקנדי קראש אבל לאחרונה אני לא מספיקה להתקדם שם. אני תקועה בשלב 425.
אפליקציה שאין לך
לא נראה שיש דבר כזה - יש לי הכל. האמת היא שאני רוצה להיגמל אז אני מעדיפה לא לדעת על אפליקציות חדשות כי אחרת אני אוריד ואשתמש גם. יש לי המון אפליקציות, איזה חמישה מסכים – וזה אחרי סינון שאני עושה כל פעם. אני לא מחזיקה אותן בתיקיות – פשוט ככה, ויש המון.
רשתות חברתיות
אני נכנסת לאינסטגרם כל הזמן, זה ברמה שמדי פעם אני אומרת לעצמי לשים את הטלפון איפשהו ולא לגעת בו אבל אני לא יכולה בלי. זה שטחי. מבחינת התמונות שאני מעלה, אני יכולה לא להעלות תמונה שלושה ימים או להעלות שלוש תמונות ביום – זה לא קבוע או מתוכנן, אני פשוט מעלה מה שאני רואה.
אין לי טוויטר, אני לא מכירה ולא יודעת מה לעשות שם ויש לי מספיק במה להתעסק בלעדיו. מה שיש לי זה פייסבוק – עמוד אישי שאני מתפעלת בעצמי – אז כן, כל אלה שחושבים שזה מתחזה – לא, זו באמת אני. האמת היא שאני לא יכולה יותר לצרף חברים – יש לי אלף אנשים בהמתנה אז אני חייבת לפתוח כבר עמוד. את התמונות שאני מעלה לאינסטגרם אני משתפת גם בפייסבוק כמובן והאמת היא שאני לא כותבת שם המון – אבל היום כתבתי שם: שאלתי מי רוצה לעזור לי עם הניקיונות לפסח, אבל כולם רוצים שאבשל להם בתמורה אז אני לא יכולה לעשות את זה...
המכשיר
יש לי אייפון 5s. אני מאלה שתמיד חייבות שיהיה להן את המכשיר הכי חדש אז עכשיו אני רוצה לקנות אייפון 5c בצבע זהב אבל ישראל אומר לי שזה אותו הדבר וכרגע לא צריך. תמיד הייתי בחורה של אייפונים ואפילו שישראל שינה לגלקסי והוא מנסה לשכנע אותי לעבור אני לא יכולה. זה הרגל.
הרינגרטון
הרינגטון שלי הוא השיר של ריאהנה, whats now. לא יודעת למה דווקא אותו בחרתי. לפניו היה לי את רקינג בול של מיילי סיירוס – פשוט כי אהבתי אותו. זה לא שהיה לי איזה חיבור רגשי לשיר, אני פשוט משנה את הצלצול הרבה למה שאני אוהבת. האמת היא שעכשיו רציתי לשנות את הצלצול שלי לשיר אחר - ״ילדה קטנה״ של משה פרץ ואגם בוחבוט, אבל עוד אין לזה רינגטון אז התבאסתי. יש להוריד רק את כל השיר ועד שאני אגיע לפזמון יעבור כל כך הרבה זמן שאני לא אענה לאף אחד.
הפאנטון
אין לי. זה לא משנה לי, לא חשבתי על זה לעומק.
שעון מעורר
הטלפון הוא השעון המעורר שלי ואני מתעוררת לצלילי ״רקינג בול״ של מיילי סיירוס, היא חופרת. אני שמה את הטלפון קרוב אלי ואז כשהוא מצלצל אני לא מכבה כי אני רוצה שישראל יתעורר – שנינו בעייתיים בזה. השיר הזה מעצבן אותי אבל אני שמה את הטלפון בין שנינו עד שישראל קם וצועק עלי לכבות כבר את הדבר הזה. אני אומרת לו שאני לא מכבה את השיר עד שאני רואה אותו במטבח! כשאני קמה אני בודקת את האינסטה לראות מה התחדש ובמאקו כדי לראות אם מצאו כבר את המטוס המלזי. הפייסבוק פחות מעניין בבוקר.
הקייס
אין לי קייס ואני לא מפילה את המכשיר – את עושה לי עין רעה היום! היה לי פעם קייס יפה של מייקל קורס שקניתי לי בניו יורק, אבל הוא נשבר אז הורדתי ומאז אני בלי.
איך עונה לשיחה
אוי זה כזה צפוי. אם זה מישהו שאני לא מכירה אני עונה לטלפון אבל לא אומרת כלום עד שאני שומעת את הקול. אם זה קול ששייך למישהו שכנראה ששכחתי לזכור את סוף מספר הטלפון שלו אני מנתקת ואם זה מישהו אחר אני אומרת ״הלו״. אני מקווה שהאנשים שאת הסופים שלהם אני זוכרת לא יקראו את זה.
איך את מסיימת שיחה
ביי. רגיל, פשוט.
אז תודה, ביי
ביי ממי
בשבוע שעבר: חיטטנו בסמארטפון של נטלי דדון וזה מה שמצאנו