פתאום ההחלקה ההיא של רזי ברקאי מהניינטיז כבר לא מצחיקה כל כך. הוא הבטיח אז בשידור חי ברדיו ש"תכף נעלה לשידור את האחראי על האינטרנט", וכל הגולשים הישראלים – כל השלושים – נחנקו מצחוק וחשו עצמם חכמים בטירוף.
מאז עברו כמעט 20 שנה וכמה מיליארדים בעולם התחברו. יש המון סוגי אינטרנט, בכל מיני מכשירים, שירותים ומדינות. אין אחראי אחד – יש המון אחראים על האינטרנט. וכשיש המון אחראים – אתם יודעים, יש מכות.
מינימום צנזורה, מקסימום ציתות
את זה צריך לדעת: ארה"ב עומדת לאבד את השליטה באינטרנט. מי יחליף אותה? כנראה לא מי שהייתם בוחרים. סין, רוסיה ועוד אבירות חופש הביטוי וחופש המידע. ארה"ב היא עדיין האחראית העיקרית על האינטרנט היום, וזה אומר שני דברים – מעט צנזורה, אבל ציתותים בלי סוף. אחרי שהתגלה – תודה לך סנואודן - שארה"ב ניצלה את השליטה שלה ברשת כדי לצותת לכל העולם, כולל מנהיגים וראשי מדינות, הסכימו האמריקאים לערב מדינות אחרות בשליטה ברשת. מדינות אחרות שאולי לא יצותתו בהיקפים כאלה, אבל מצד שני, חופש המידע חשוב בעיניהן כמו הזכות לבחור מנהיג, כל עוד אתה בוחר בדיקטטור הנכון.
סין כופפה את גוגל להסתיר מהאזרחים הסינים מידע שלא נוח למפלגת השלטון הקומוניסטית. באיראן מנתקים ומחברים את השאלטר כמו עובדי רשות השידור. כשארדואן גילה שבטוויטר מסתובב קישור לקליפים שהוא לא אוהב, הציפור הכחולה הפסיקה לצייץ בטורקיה. יש ליגה שלמה של מדינות שבהן פייסבוק, יוטיוב, וואטסאפ ופורומים רחוקים ממעמד של זכות יסוד, והמדינות האלה דורשות להניח יד על הזרם המרכזי של האינטרנט. חלקן גם יצליחו.
האמריקאים כבר לא הרבה יותר טובים. הכסף שם כבר קונה אפילו עדיפות ברשת האינטרנט. אל תתפלאו אם מתישהו ויקיפדיה תעלה על הדפדפן שלכם לאט יותר מגוגל, כי חברות עשירות קונות מספקיות האינטרנט גישה מהירה יותר אל הגולשים. נייטרליות הרשת הולכת גם שם לאבדון, לא בדרך הטוטליטריזם אלא בדרך הקפיטליזם. אבל במקום שאחפור לכם על זה, פשוט תלחצו פליי על הקטע האדיר של ג'ון אוליבר מ-HBO:
אגב, יודעים מה קרה בעקבות הסרטון? השרתים של רשות התקשורת האמריקאית, ה-FCC, קרסו מרוב פניות.
גאווה ישראלית
ועכשיו הסקופ הגדול: דווקא אצלנו הכל די בסדר. משרד התקשורת קבע לפני שנה חוק שאסר על ספקיות תקשורת להתערב לנו בתעבורת הרשת. לא לצנזר ולא להגביל שום שירות – לא אפליקציות, הורדות, משחקים או גלישה. הצינור שלנו, ואסור להם לגעת בו. אגב, אם נדמה לכם שמישהו משחק לכם בקו, תודיעו לנו.
מעניין לציין שמי שמספק אינטרנט אבל החוק הזה לא חל עליו, כמו רכבת ישראל או עיריית תל-אביב, דווקא עושה שימוש לרעה ביכולתו ומסנן אתרים שלא מתאים לו שנגלוש אליהם. אבל גם אם הספקים הגדולים יהיו ממש בסדר – אנחנו עדיין בבעיה: האינטרנט הישראלי הוא רק חלק קטן מהאינטרנט שאנחנו צורכים בכל רגע. גוגל, פייסבוק ועוד שירותים ואפליקציות רבות תלויים בשרתים עולמיים. אם כוחות החושך ייקחו פיקוד על הרשת, אנחנו נישאר, כרגיל, לבד. והכי גרוע – יכול להיות שאפילו לא נדע את זה.