מישהו פירסם את מספר הטלפון שלי בסיקרט (אנונימית בת 15, AskPeople).
היי, אז הרוב כבר יודעים על האפליקציה הזאת סיקרט אבל אני בבעיה. לפני שבוע מישהו פירסם את המספר שלי ודיבר בשמי. כתב שאני חרמנית ונותנת ומי שרוצה סטוץ ללילה אחד שיוסיף אותי בוואטסאפ. הוצפתי באיזה מאות הודעות מבנים ותמונות שלהם וזה היה מזעזע. גם חברים שלי ראו את זה ובגלל שהם מכירים את המספר שלי הם יודעים שזאת אני, ואף אחד לא מאמין לי שאני לא העליתי את הפירסום הזה :/ וכולם אומרים שאני נואשת וזונה ואני לא יודעת מה לעשות!!! אין שום דרך לבדוק מי כתב את זה?"
אנונימית בת 15, התשובה במילה אחת: לא. אין שום דרך מעשית לבדוק מי כתב את זה. אלא אם יש לך 50 אלף דולר, כדי לשכור עורך דין אמריקאי ולדרוש מחברת סיקרט בארה"ב לחשוף את הפרטים. את יכולה להתלונן במשטרה ולנסות לשכנע אותם להפעיל את המשטרה האמריקאית. הסיכוי שזה יקרה הוא כמו הגיל שלך פחות 15, וגם אז הטיפול ייקח כמה חודשים טובים. הוואטסאפ שלך אולי יתפוצץ מאלפי בנים מגעילים. אולי כבר לא תוכלי ללכת ברחוב. אולי תצטרכי לעבור דירה, לעבור שכונה, לעבור עיר. הפגיעה שאת סופגת עצומה, וחוסר האונים שלך מוחלט. המשטרה, בית המשפט, ראש הממשלה וצה"ל לא יכולים לעזור לך מול ילד אנונימי בן 15 שיושב מאחורייך בכיתה.
אולי הבעיה שלך היא שאת בת 15. ובעיות של בנות אנונימיות בנות 15 לא כל כך מטרידות גברים מפורסמים בני 60 שיושבים בממשלות ובבתי משפט. זה לא רק שהבעיות שלהם חשובות יותר בעיניהם. הם אפילו לא יודעים שהבעיות שלך קיימות. כל עוד זו לא הבת שלו, מבוגר לא יבין שסיקרט זה הבן של השטן.
מישהו בטח יעשה משהו
בחדרים האחוריים של המוח זיהיתי איזה שבב אופטימיות, שמישהו למעלה בטח יתעורר ויטפל בזה, כי הרי לא יעלה על הדעת. אז הלכתי לבדוק. גיליתי ששם למעלה באמת מחפשים פתרון, רק לבעיה מהעשור הקודם.
אי אז, לפני עשר שנים, עוד התרגשנו מטוקבקים. זוכרים? בתי המשפט הורו אז על חשיפת טוקבקיסטים שטינפו בעילום שם. אבל ב-2010 הפסיק בית המשפט העליון את הנוהג הזה, עד שלא יחוקק בכנסת חוק רשמי. מאז נמצא "חוק הטוקבקיסטים" בדיונים ותיקונים שעדיין נמשכים. החוק, אגב, מתייחס רק לאתרים ישראלים. מה עושים עם חברות בינלאומיות?
ארבע שנים עברו. חוק עוד אין, אבל טוקבקים הם כבר לא הבעיה הכי בוערת. את הטינופת שפעם כתבו במסתרי הטוקבקים, מפזרים היום בפייסבוק בשם גלוי ותמונת פרופיל. בינתיים עלינו כיתה: כשהחברים שלך מפייסבוק מסתתרים בשרתים האמריקאיים של סיקרט, יוצאות מהם מפלצות ירוקות קטנות ומגעילות, שהולכות לך על הראש עם הפוסטים הכי מרסקי פרטיות ומרסקי אישיות שאפשר.
אני מכור ל"סיקרט", כל היום פוגע ומעליב שם אנשים (ליאב בן 28, AskPeople).
אל תכעסו עליי ואל תשפטו אותי, בבקשה ממכם. אני באמת בא לספר כאן את הבעיה שלי. אני מרגיש שהכנסתי את עצמי למקום שקשה לצאת ממנו. כן. גם אני הורדתי את אפליקציית סיקרט. אני לא חושב שאני צריך להסביר מה זה - נראה לי שכולם כבר מכירים. אני כל היום יושב על האפליקציה הזאת ומעלה דברים רעים על אנשים. האפליקציה הזאת מוציאה ממני דברים ממש מכוערים שבכלל לא ידעתי שקיימים בי. אני כותב שם דברים על חברים מהתיכון, אני מוציא אנשים מהארון, אני מזלזל ופוגע שם באנשים סתם, ואפילו לפעמים מבלי לדעת מי הם ומה הם. מבלי בכלל להכיר אותם, העיקר לפגוע. ובמציאות אני לא כזה! אני רגיש... אני אכפתי... אני בן אדם טוב. באמת!!! אני לא מבין למה, אבל מהרגע שאני משתמש באפליקציה הזאת אני מרגיש שמשהו רע משתלט עליי, שפתאום אני נהיה בן אדם רע בלי מחסומים ובלי מעצורים".
אין מחסומים, כי ממש לא קל לפתור את זה, אבל חייב להיות מאמץ מהיר. עדיף פתרון לא מושלם עכשיו על פתרון מוחלט בעוד שלוש שנים, כשסיקרט כבר תהיה האחות התמימה של "נאסטי" או איזה אפליקציית רכילות חדשה ועוד יותר מרושעת. ואגב, האיטיות מן השטן לא רק בהקשר של סיקרט והזכות לפרטיות – אלא בכלל, בכל אגפי החיים שמושפעים מטכנולוגיה וגלובליזציה. בואו נשלים עם זה: שקט לא יהיה פה, לא "ימצאו לזה פתרון". החיים הם תיקון תוך כדי תנועה.
ואולי אין טעם לחכות לחלונות הגבוהים שימצאו פתרון. בסוף גם אנחנו אמורים להיות אחראים למה שיוצא לנו מהאצבעות. פשוט תמחקו את האפליקציה הזו, טוב היא עוד לא עשתה לאף אחד. המתאבד, כמו שאומרים בשב"כ, כבר יצא לדרכו. ואם אתם מהסוג המתעלל, אל תשכחו שלא מעט האקרים מנסים עכשיו לפרוץ את סיקרט ולחשוף את השמות. לא רוצה לספור את ההתאבדויות כשזה יקרה.