"שלמו מס על דיסקים, תקליטורים, דיסק און קי ונגני mp3, ותוכלו להוריד תוכן פיראטי". הצעת החוק החדשה של ח"כ מאיר שטרית חדשנית מאוד. יחסית לשנת 2003 כמובן. מי משתמש היום בנגני mp3? אולי הנוסעים לנופש בקלאב הוטל לוטרקי יוון. מתי צרבתם תקליטור בפעם האחרונה? גם הדיסקאוןקי הופך לאיטו למפתח הזה שעדיין תלוי על הצרור, אבל כבר לא זוכרים איזו דלת הוא פותח.
לנגן ה-mp3 קוראים היום סמארטפון, ואם שטרית רוצה להציב גובה מסים מס על הדרך שמוליכה את הקבצים הפיראטיים – הוא יגלה שקוראים לה "האינטרנט".
מס לפי מהירות
ברור לי שברגע זה אתם כבר נוברים ממעמקי הלוע את כל אוצר המלים הטוקבקיסטי האלגנטי כדי ליידות על מי שמעז להצמיד את המילים "מס" ו"אינטרנט" במשפט אחד. וזה ממש בסדר אם אתם מכורי טורנטים בגיל חד ספרתי. אבל לקוראינו שכבר גלשו ביט אחד או שניים בחייהם, ברור שחברה ומדינה צריכות להתמודד באופן בוגר עם הסיטואציה שבה האזרחים גונבים מוצרי תרבות (סרטים, מוסיקה) בחינם והאמנים שיצרו אותם מתקשים להתקיים. הכסף שייגבה מיועד להתחלק בין האמנים עצמם, ובעצם להחזיר להם את הפרנסה האבודה. מי שמרגיש שהורדות פיראטיות הן זכותו הטבעית וההיסטורית, ומבחינתו היוצרים שמהם הוא גונב הם ממילא עשירים גדולים, טועה. וגם אם הם עשירים זה לא נותן לנו זכות לגנוב מהם.
ניח שכולם ישלמו מס של כמה שקלים על חיבור לאינטרנט מהיר, ובתמורה יוכלו להוריד חופשי. זה עדיין פתרון מאוד לא מדויק: אנשים שגונבים ספריות שלמות בהורדות פיראטיות ישלמו כמו אנשים שלא מורידים כלום. אבל אם נהיה כנים, יש קשר ברור בין מהירות החיבור וכמויות ההורדות הפיראטיות. לו זה היה תלוי בי, הייתי מטיל מס דיפרנציאלי, כלומר רק מעל מהירות חיבור מסוימת - אלא אם כן תצליחו לשכנע אותי שיש עוד מה לעשות עם חיבור של 100 מגה-ביט לשנייה.
אם נדמה לכם שמהירויות של 50 ו-100 מגה ביט לשנייה דרושות כדי לראות סרט HD ביוטיוב, או שזו דרישת מינימום לגיימרים, זו טעות שנייה. אולי זה רעיון שספקיות האינטרנט הכניסו לנו לראש, כדי לשכנע אותנו שבלי 100 מגה ואיזה כבל תת ימי - היוטיוב שלנו ייתקע. אבל זה כמובן שקר גמור. כדי לראות יוטיוב HD צריך בסך הכל מהירות של 2-3 מגה-ביט לשנייה. כדי לצפות בשני ערוצי סטרימינג הכי איכותיים במקביל לא צריך יותר מ-15 מגה-ביט לשניה. עבור גיימינג צריך פחות מזה (אבל צריך פינג איכותי). משפחה עם ארבעה משתמשים כבדים תסתדר מצוין עם 20 מגה-ביט. לא מאמינים? הנה טבלת המהירות המומלצת של רשות התקשורת האמריקאית, שבדקה בדיוק את זה. הם לא רואים סיבה לרכוש מהירויות גבוהות יותר. גם אם נרצה כפול - עוד לא התקרבנו ל-50 מגה.
אז מי באמת צריך 100 מגה? נשארנו עם האנשים שמשתמשים בזה לצרכי עבודה – ואלה שמורידים תכנים פיראטיים בכמויות. היחס ביניהם הוא לא בדיוק חצי-חצי. גם לא קרוב לזה. ויש גם את הצד השני. תמורת כמה שקלים, ההורדות יהפכו לחוקיות. וזה אומר שיהיה הרבה יותר קל ונוח להשיג את כל התכנים, כי בעליהם ירצו לתת לנו אותם ללא תשלום נוסף.
מחוקקים לאט לאט
הטכנולוגיה מטלטלת את חיינו בקצב הולך וגובר, אבל המחוקקים? לאט לאט. יש מדינות באירופה שכבר חושבות על זה ברצינות, חלקן אפילו החילו מס על האינטרנט. אבל משום מה ח"כ שטרית מנסה לנער את האבק מעל "חוק הקלטות" הישן, במקום לבדוק איפה נמצאים היום המשתמשים.
ראינו את זה התהליך הזה בעוד מקום בימים האחרונים: בכל הסיפור של צווי איסור הפרסום. לחוק המיושן והמאובק אין דרך להתמודד עם הרשתות החברתיות, ואף אחד לא מזדרז לתקן אותו.
קוראים לזה "חוק הסוס", הזכיר לי השבוע עו"ד ד"ר נמרוד קוזלובסקי, יועץ בכיר למשרד הרצוג פוקס נאמן. "כשעברו מסוסים וכרכרות למכוניות - לא שינו את הכללים היסודיים של התנהלות הכביש, ושל האחריות לתאונה. היום המחוקק לא מצליח לרדוף אחרי ההתפתחויות הטכנולוגיות. הוא מנסה, אבל האם צריך בכלל לרדוף? האם צריך, בכל פעם שמתפתחת טכנולוגיה חדשה, לפתח חוק חדש? או שצריך לחוקק רק עקרונות כלליים שחלים בכל טכנולוגיה?". הדיון החשוב הזה, אגב, הוא בן כמעט 20 שנה. לא, לא למדנו הרבה.
חוק מיוחד נגד אקדחים מודפסים
סערה גדולה קמה בעקבות האקדח שאפשר להדפיס במדפסת תלת מימד. ואז המחוקק פונה לפאניקה הציבורית ומייצר חקיקה ספציפית נגד הדפסת נשק בתלת מימד. אבל כמה יעיל זה יהיה בטכנולוגיה הבאה? עו"ד קוזלובסקי מזכיר גם את החקיקה נגד טכנולוגיות Peer-to-Peer שמשמשות להעברת קבצים פיראטיים, או הסדרת החתימה הדיגיטלית בחוק. "עברה לאחרונה חקיקה באירופה לגבי איסוף מידע בקבצי קוקיז - מה מותר ומה אסור. ישבו על החקיקה הזו שנים ואיחרו את הזמן, כי עד שזה יצא, חלק גדול מהאתרים כבר עזבו את הקוקיז ועברו לאמצעים אחרים".
עוד דוגמא: גוגל, שאוספת עלינו פרטיים אישיים. עד שמערכת החוק (בכל העולם) מנסה להבין איך להתמודד עם האיומים האלה, גוגל כבר הפכה למונופול עסקי ענק בתחום החיפוש והפרסום באינטרנט. החוק מנסה להתמודד עכשיו גם עם זה, אבל עד שהוא ימצא פתרונות – גוגל כבר משיקה את הגוגל גלאס ומציבה שאלות פרטיות מסוג חדש לגמרי.
כך שאם שטרית ירצה לתקן את הצעת החוק שלו, גם חוק ספציפי למיסוי האינטרנט לא יהיה הצעד הנכון. צריך להטיל מס עקרוני על הדרך המרכזית שבה הגולשים משתמשים כדי להעביר מדיה פיראטית – ולשנות את הדרך הזו לפי השתנות הלכי הרוח והטכנולוגיות. לכו תדעו, אולי בעוד כמה שנים נצטרך להטיל מס כזה ישר על הגוגל גלאס.