האסטה לה בסטה

כשנכנס האורח הראשון עם כיפה לראשו, קצת הופתעתי. אחר כך נכנס עוד זוג סרוג, ועוד אחד. התיישבו, הזמינו, אכלו, הכל בסדר. למה ההפתעה? כי המסעדה שבה מדובר, קרוסלה, מסעדה היפסטרית בשכונת רחביה בירושלים (יש כזה דבר), מחזיקה בתעודת כשרות של צוהר - תעודה אלטרנטיבית וחדשה שמתחרה בזו של הרבנות הראשית.

למחרת מצאתי את עצמי בעוד מקום שהעדיף צוהר על פני הרבנות - משק עפאים שבבית הנסן הירושלמי. ושוב, אוכלוסיה מעורבת ונעימה לעין של חילונים חובבי מזון גורמה ובר-קיימא ודתיים שחובבים את אותו הדבר בדיוק. אבל מתחת למעטה הנינוח של כוסות הקפה וצלחות ארוחת הבוקר, מתחולל פה קרב. קרב בין חדשנות ובין מסורת, קרב בין כוחות צעירים וכוחות ותיקים, שנוגע בדת ואמונה, בכבוד ומראית עין, ולא פחות - בכוח פוליטי ובהרבה כסף. כעבור יומיים הגיע הסיפור של פסטה בסטה, והכל התפוצץ.

הקמפיין בפייסבוק פעל הפוך

בישראל מתחוללים כמה קרבות סוערים, מרתקים ויצריים סביב חדשנות ודת. רשת המסעדות פסטה בסטה ויתרה כבר לפני חודשיים על הכשרות של הרבנות הראשית במסעדותיה בירושלים ובפתח תקווה, והצטרפה ל-170 המסעדות שבחרו במערך הכשרות של רבני צוהר, שהוקם בפברואר האחרון.

לא מעט רבנים התנגדו למהלך של צוהר, וארגון הרבנים החרד"לי חותם לקח את ההובלה כשהתקומם מרה בפייסבוק על נטישת הרבנות הראשית. התקיפות נגד צוהר נמשכו השבוע גם בעזרת סרטון פייסבוק מהסוג שמנסה להיות חביב וויראלי. הם מנסים לטעון שצוהר זה לא כשר - אבל בלי להגיד את זה במילים האלה. רבנים אחרים יצאו נגד הסגנון של חותם. 

אבל בגדול, קמפיין הפייסבוק של חותם יצר בקלאש - עם אינסוף תגובות אוהדות לצוהר ולפסטה בסטה, שמצדם שמחו על העניין, הרעש, והסועדים שנהרו למסעדה. 

האם אפשר לטעון שצוהר לא כשר? אפילו הרב הראשי לישראל, דוד לאו, שהתראיין לאחרונה למקור ראשון, תקף בחריפות את צוהר אבל נמנע מלטעון שהכשרות איננה כשרות יש שטוענים שצוהר דווקא קפדני יותר מהרבנות. ואם ניזכר במה שאמר מבקר המדינה רק לפני שנה על מערך הכשרות של הרבנות הראשית - "הפרה בוטה של נוהל הכשרות" ו"עצימת עיניים", אז בכלל. שמעתי לא מעט סיפורים מסמרי שיער ממסעדנים ומסועדים על ההשגחה החפיפית והכסף הגדול שאופפים את מערך הכשרות של הרבנות הראשית. למה להתנגד לצוהר?

חדשנות עם כיפה

בעולם פועלים אינספור גופי כשרות. גם בישראל יש השגחות מחמירות, שמופעלות על ידי חצרות חרדים שונות ומוסיפות קומה של חומרה מעל התעודה של הרבנות הראשית. אגב, גם הרב הראשי דוד לאו בעצמו לא מסתפק בכשרות של הרבנות הראשית. אז למי כל כך דחוף להילחם למען המונופול הזה?

אבל זו בדיוק החדשנות שהדור הזה רוצה, עם כיפה ובלעדיה. שקיפות; ניקיון כפיים; ואם שילמתי על כשרות, לקבל כשרות, לא לפרנס מנגנון מפוקפק. בדרך צריך לפרק מבני כוח ישנים? נפרק. וזה קורה. מה שראיתי במשק עפאים ובקרוסלה לא היה באמת מפתיע. בסקרים מתברר שרוב ציבור הדתיים ואוכלי הכשר לא יתנגד לאכול במסעדה עם כשרות של צוהר. גם סקר לא מחייב שהרצתי בטוויטר גילה אותו דבר. מרבית אוכלי הכשר והדתיים אוכלים ללא חשש טבל ושביעית והכי מעניין - ללא חשש ממראית עין. אולי אפילו להיפך. תראו אותי, אני מסוגל לחשוב באופן עצמאי ולאמץ חדשנות, אני לא כבול לחבר'ה העתיקים, וזה לא הופך אותי לפחות דתי.