1. הורים מגניבים – יש כזה דבר?

"צריך גומי קרח וקשים"

"מה זה גומי."

"אתה לא יודע מה זה גומי?"

"קונדומים?"

"אבא, גומי! הממתק"

כולם נפלו השבוע מקבוצת #הורים מגניבים וזורמים בפייסבוק, שמתעדת שיחות טקסט לא צפויות בין הורים לילדיהם. מה מצחיק? שאם מורידים את האבוש והאמוש, קשה לדעת מי המבוגר ומי הילד. אתעלם רגע מאלה שטוענים שמדובר בפייקים שנכתבו במיוחד – מה באתם לקלקל? – ואתייחס למגיבים שלא הבינו למה הורים צריכים לדבר כמו הילדים שלהם, להלן "חחחח".

הורים זורמים ומגניבים (צילום:  Photo by Flash90)
קשה לדעת מי המבוגר ומי הילד (מתוך"הורים מגניבים וזורמים")|צילום: Photo by Flash90

למה הם מנסים בכלל? כי הם מרגישים שהם אמורים – כמו כולנו - לעדכן את האישיות שלהם כמו שמעדכנים מערכת הפעלה. מהר ובקלות. כי אחרת נדמה לך שתנשור לשולי ההיסטוריה. אמא, תעשי קצת טוורקינג, נצלם ונשלח לאבא, הוא בטח ישמח. נו אבא, מה אתה נלחץ, אתה לא יודע שאפשר להעביר הודעות פרטיות באינסטגרם?!

אבל אם יש דבר עצוב יותר מסלולרי לא מעודכן, זה כשהבעלים שלו מתאמץ להשתדרג ולהיות מגניב בעיני עצמו ובעיני ילדיו, ונכשל. וזה חייב להיכשל. בני העשרה בכל העולם בורחים עכשיו מפייסבוק, שהופך מהמחששה של בית הספר לטיול משפחות לסחנה.

הילדים רוצים להיות איפה שההורים לא. הילדים רוצים להיות מה שההורים לא. אז אין שום דבר מפתיע שהמחקר האחרון גילה שצעירים בגילאי 16-18 בבריטניה וגם במדינות אחרות באירופה בורחים מפייסבוק כמו מנסיעה משפחתית לדודים. הם מחפשים חברה אחרת וחוויה אחרת, ובורחים לוואטסאפ, לאינסטגרם, לטוויטר ולסנאפצ'ט. טכנולוגיה באה וטכנולוגיה הולכת, ועולם כמנהגו נוהג.

אז הילדים אולי ילמדו ויעדכנו את ההורה, אבל אחרי שנייה הם יקלטו מה עשו ויקפצו על הדבר החדש, שייתן להם הרגשה שאף אחד לא צופה בהם. אז אפשר לרדוף, אבל צריך להפנים שזה מרדף אינסופי. ומצד שני, מספיקה הצצה שגויה לתמונה אחת שאבא שלח בסנאפצ'ט כדי לסתום להם את הפה לנצח. אחרי שהם יגלו שהנמען היא לא אמא.  

2. הדבר הכי חשוב שלא ראינו ב-CES

קצת עייפה הנפש. מחשב בגודל ציפורן, טלוויזיה קעורה, מצלמת אינסטגרם. תערוכת CES בלאס וגאס מציפה אותנו באלפי גאדג'טים מבריקים או מטורללים. רק דבר אחד חסר שם: גאדג'טים נחוצים. לא סתם קשקושון חמוד או הברקה רגעית; משהו שכולנו באמת נקנה וישנה לנו את החיים. בשתי מילים: חדשנות אמיתית.

לזה התכוונתי בטור לפני שבועיים, ועכשיו מסתבר שזה רשמי: שוק מוצרי האלקטרוניקה העולמי צפוי להתכווץ ב-2014 בדיוק בגלל זה – התעשייה לא מצליחה למצוא את מוצר הפלא שיחליף את הסמארטפון. "אנחנו ממתינים לגל החדשנות הבא שיסייע להגדיל שוב את המכירות", אמר סטיב קניג, ראש מחלקת המחקר של איגוד מוצרי האלקטרוניקה לצרכנים (CEA), ל"פייננשל טיימס". יש גם טענות שיותר מדי אנרגיה מתבזבזת על פיתוחים מטופשים ולא חשובים. אם אתם חושבים על קנדיקראש עכשיו זה רק בראש שלכם.

עוד לא מדובר בקופסאות התרמה קטנות לסוני ולאפל שיעמדו ליד הקופה בקיוסק. זו רק ירידה של אחוז אחד במכירות. זה מעט, אבל זה הרבה – החברות שרגילות לרכוב על זרם המצאות ושדרוגים אינסופי, ולהתפשט לעוד ועוד מדינות ויבשות, מבינות עכשיו שנחוץ בום גדול וחזק שיגרום לאנשים בעפולה, במומבאי, במינכן ובניו-ג'רזי לרוץ ולשדרג את הסמארטפון הטוב-למדי שקנו לפני שנה. או יותר חשוב מזה – שישכנע אותם שהם חייבים לקנות, ליד הסמארטפון, מכשיר מסוג חדש לגמרי.

 

3. ואולי זה יצא מישראל

כמעט בכל הטקס המרשים של בחירת סטארט-אפ השנה 2013, שהרימו גיקטיים יחד עם NEXTER, עמדתי מאחורי הקלעים. מנחה הערב, גיליתי, נהנה מהפריווילגיה הנהדרת של לא לראות כמעט שום דבר מהאירוע שהוא מנחה. אבל מה, לשמוע אפשר. ומה ששמעתי היתה התלהבות עצומה, כמעט מופרזת, כמעט מכל בחירה (כאן כל הזוכים). מחיאות כפיים היסטריות לסטארט-אפ כמעט אלמוני, וצעקות "יש!" כשנבחרה משקיעת השנה (רונה שגב, אם תהיתם). אולי זה בגלל פרגון יתר בתעשייה הזו, שזה מדהים. ואם אפשר להמליץ, אז בואו ניקח את האנרגיות האלה ונחדש לעולם באמת. הוא מחכה לזה. 

לכל כתבות המגזין 

לכל הטורים של דרור גלוברמן