"בשנת 2012 המוזיקה היא רק עוד גאדג'ט בסל המוצרים שחברות מציעות ללקוחות שלהם". המשפט הזה, שאופייני לאנשי שיווק מתחום המוזיקה, ונאמר בשנה האחרונה לא מעט, רואה במוזיקה מוצר צריכה. ככזה, הפכה תעשיית המוזיקה בשנים האחרונות לחברה של האינטרנט. במקום לנסות ולהילחם בטכנולוגיה הדומיננטית של חיינו, היא עשתה בשכל והחליטה להצטרף אליו. אתרי ענק כמו יוטיוב, פייסבוק ואייטיונז הפכו לשדה מכירות, שיווק ומסחר מרכזי במוזיקה, וכמדד להצלחתם של להיטים ואמנים. התוצאה המובהקת, למשל, היא היסטריית ה"גנגנם סטייל", השיר/קליפ הכי מצליח וגם הכי מאוס בעולם, שהגיע למיליארד צפיות ביוטיוב והביא למבצעו, PSY הדרום קוריאני פרסום עולמי, שמיד הופך אותו לפרזנטור פרסומי ששווה 8 מליון דולר רק בשנה הנוכחית.
אבל מעבר לתפיסה שהמוזיקה היא מוצר שצריך למכור אותו למישהו - נותרה המוזיקה עצמה, שהיא כמובן קודם כל אמנות מובילה, מוקד יצירה עצום וכלי ביטוי מרכזי בהוויה האנושית. את המוזיקה יוצרים, בסופו של דבר, אנשים. זו התפיסה שמובילה את mako מוזיקה, שמכל העושר העצום של מוזיקה הקיים בעולם ובארץ, וממאות המוזיקאים והזמרים החדשים שמנסים לפרוץ בכל שנה, מנסה להביא את הסיפורים והשירים המעניינים ביותר של אמנים מהארץ ומחו"ל. כל זאת לצד מילים לשירים שאנחנו אוהבים, אקורדים וקליפים באתר שירונט. אבל חוץ מאיתנו, איזה עוד אתרים הצטיינו השנה? בבקשה:
_c.jpg)
1. רוק.נט
הבלוג של יואב קוטנר הוא רק אחד מתוך שלל הערוצים עליהם הוא חולש ובעזרתם הוא שומר על מפעל חייו - הנצחת הרוק הישראלי. באתר עצמו קוטנר כותב ביקורות על אלבומים חדשים, תופעות במוזיקה הישראלית, או סתם רשמים על אמנים מכל הזמנים. את הפוסטים שלו מלווים סרטונים נדירים מהיוטיוב ופודקאסטים של תוכניותיו מכל השנים בגלי צה"ל. כמעט לכל פוסט שקוטנר מפרסם, הוא מצרף סרטון או קובץ כלשהו להאזנה, כך שאפשר להאזין לאמן במקביל לקריאה. המקום הכי טוב לספוג בו מוזיקת רוק, מאז ועד היום (מיקי נירון).
2. בנדלס
תגלית השנה: זה היה רק עניין של זמן עד שתופעת הרשתות החברתיות תהפוך לכלי הכי יעיל עבור מוזיקאים צעירים. השנה נפתח האתר Bandless (חסר להקה), שנועד לקשר ולהתאים בין מוזיקאים, כותבים, זמרים ומפיקים מוזיקליים בישראל. הצורך למצוא מוזיקאים להקמת הרכב מסתכם בד"כ בחיפוש אינסופי בפורומים של מוזיקאים שונים, מה שהוביל לפיתוח של מוזיקאים עצמאיים לפי רעיון שנולד לפני ארבע שנים. עבור יוצרים צעירים בפריפרייה, שלא מעורבבים ושקועים עמוק בתעשייה התל אביבית הפלטפורמה הזו עשויה להועיל במיוחד, כך שהיוזמה הזו מבורכת. אתם מוזמנים להתחיל לחפש פרקשייניסט (מיקי נירון).
3. בטריבונה
מבין שלל אתרי המוזיקה המזרחית והים תיכונית, שמציפים את הרשת כדי לזכות בנתחים טובים מעוגת הפופולאריות של הז'אנר, בולט לטובה אתר "בטריבונה", שמקפיד לעדכן את גולשיו לא רק ביציאתם של שירים חדשים אלא גם בחדשות קטנות וגדולות. "בטריבונה" מתעדכן לאורך רוב שעות היום, לא חושש לצטט חדשות מאתרים אחרים – העיקר להיות מעודכן, ודואג לדווח לגולשים כמעט על כל התפתחות בשטח. לא פעם ולא פעמיים פרסם האתר סקופים עיתונאיים שצוטטו בהמשך עלי ידי אתרים וגופי שידור אחרים, וחשף כמה וכמה סיפורים חמים.
כמו כן כולל האתר אינדקס אירועים ובילויים, גלריות תמונות, עמודים המוקדשים לזמרים, נותן אופציה להאזין למוזיקה ולחפש אותה ברשת וכן וחלק המכונה "קהילה" ומוקדש לפורומים שונים בתחום המוזיקה המזרחית. הגלישה באתר נוחה אם כי לפעמים איטית (אסף נבו).
4. Shira T
אולי זה כי היא מקפידה לכתוב לפחות פעם בשבוע. אולי כי במשפט אחד היא קולעת, כמו מבקרי המוזיקה הכי טובים, לייחודיות בשיר שבחרה, ואז עוטפת אותו בקונטקסט או בתחושה האישית שלה - שהופכים אחרי רגע גם לאישיים שלך.
אבל העניין בטח הרבה יותר פשוט. לשירה תמרי, Shira.T בשבילכם, יש פשוט טעם מוזיקלי משובח. לא צפוי מדי, לא מוזר מדי, אלא מטייל בדייקנות על השוליים בין המוזיקה שאתה רוצה לשמוע ובין זו שלא רבים מכירים. (דרור גלוברמן, עורך נקסטר וחבר להקת נאג׳ חמאדי).
5. Small Town Romance
כשמוזיקאים כותבים על מוזיקה הם עלולים להסתבך. מצד אחד, הם יכולים לאתר בדיוק את הסיפור, את ההבדל, את מה ששונה באלבום הזה לעומת קודמו. מצד שני, הם גם יתפתו בקלות לדבר על רה-הרמוניזציה, קונטרפונקטים וווייסינג, ולהשאיר את קהל הקוראים אובד באפלה, כמו שכמעט קרה עכשיו.
אבל יאיר יונה מצליח להימלט מכל זה. חוץ מזה שהוא מוזיקאי מעולה, הוא גם יודע לנצל את זה כדי לכתוב על מוזיקה מבפנים - באופן שכל אחד יבין. הוא לא כותב בשורה אחת. להיפך, הוא כותב הרבה, אבל מעניין ורץ. ההשקעה שלו בקהל הקוראים לא נגמרת בכתיבה. בתוך הטקסטים מתחבאים קישורים ניתנים לניגון, ומדי כמה שבועות או חודשים הוא מפנק את קוראים במיקסטייפ. כמו שפעם היו מכינים למישהו אהוב קלטת עם שירים ששווה לשמוע, ככה יאיר יונה מכין לקוראיו מיקסטייפ לשבת - קובץ של שעה ויותר שכולל את מה שהוא חושב שכדאי לנו לשמוע. ובדרך כלל הוא צודק. (דרור גלוברמן, עורך נקסטר וחבר להקת נאג׳ חמאדי).
יציאת השנה: "Ujam"
האתר מהווה פלטפורמה שמאפשרת לכל המעוניין ליצור מוזיקה, גם עבור אנשים שאין להם שמץ של מושג או ניסיון בתחום. אחרי שמקליטים שירה עם מיקרופון ביתי, התוכנה נותנת אינסוף אופציות מתאימות להוספת מקצבים ע"פ סגנונות מגוונים. המשקיעים במיוחד, יוכלו גם להוסיף כלי נגינה, לעשות מיקסים עד כדי הפקה של שיר כמו שתמיד חלמו. אמנם, אין על מוזיקה שנוצרת בזכות אינטראקציה בין כמה כישרונות, אבל עם קצת מעוף, אולי תצליחו להפיק להיט עד הקיץ הבא.
לא התאפקנו: עוד שתי המלצות שוות מאנשים שמבינים
הרמיקסר נוי אלוש ממליץ על Idolator
"אני ממליץ על אתר פופ אמריקני מגניב בשם "Idolator". אתר שבא מאהבה אמיתית פופ, מתעדכן כל הזמן בדברים המעניינים, ומתרכז בכוכבים הגדולים ובמיינסטרים. אם אתם רוצים לדעת מה עשו ריהאנה, גאגא, ביונסה, ביבר, מינאז', קנייה וג'יי זי לאחרונה ולא בא לכם להתחיל לנבור בגוגל – זה המקום בשבילכם. האתר כתוב בשפה פופית צעירה, קולחת ומגניבה – ולכן הוא מומלץ בחום"
המוזיקאי נדב רביד ממליץ על "לא מפרגן"
המטרה העיקרית של אתרי מוזיקה, רובם ככולם היא קידום של אמנים והיצירה שלהם. בבלוגים במיוחד יש מאמץ לפרגן לאמנים שלא זוכים לחשיפה בכלי התקשורת הגדולים. במקרה הזה, מדובר בבלוג אנונימי שמטפל במוזיקה ישראלית בלי כפפות של משי, ולא מפחד לומר את האמת הכואבת בפרצוף, ובצורה די מצחיקה, בדרך כלל. ההגדרה המוצהרת היא: "מקשיבים למוזיקה ישראלית גרועה כדי שאתם לא תצטרכו." מאחר וגם פרסום רע, הוא פרסום טוב, שווה לבקר לעיתים קרובות בבלוג הזה שמביא זווית בלתי צפויה ומשעשעת לתעשייה שלוקחת עצמה לפעמים יותר מדי ברצינות.