"אמשיך לאהוב אותך, לא משנה מה": הודעות הוואטסאפ האחרונות של הנופלים

עידו ברוך ז"ל

סמל-ראשון עידו ברוך, בן 21 מגדרה, לוחם בסיירת גבעתי, נהרג בפיגוע ירי סמוך ליישוב שבי שומרון, במהלכו מחבלים ירו מרכב לעבר לוחמי צה"ל שביצעו פעילות מבצעית לאבטחת האזור, ב-11.10.22, חול המועד סוכות.

עידו התגייס בדצמבר 2020 בשיא הקורונה, ומיד התקבל לסיירת גבעתי המובחרת. הוא עבר מסלול של שנה וחודשיים שבמהלכו יצא לקורס מ"כים במחזור הראשון, מפני שהיה מועמד מתאים ביותר. לאחר סיום המסלול בינואר 2022, התקבל להיות רס"פ בפלוגת טירוני מרץ 2022. חייליו העריצו אותו והם מעידים כי היה דמות מנהיגותית משמעותית עבורם. לאחר 4 חודשים עידו החל בהכנה לקצונה, אך בשל עניין רפואי נאלץ לדחות את הקצונה בכמה חודשים. בזמן ההמתנה לקורס הקצינים שעתיד היה להתקיים בנובמבר, הוא חזר לצוות שלו לתעסוקה מבצעית בשומרון.

הוואטסאפ האחרון עם אמו עינב: "הוא תמיד היה שולח ביום ראשון הודעה 'תודה על מה שעשיתם עבורי' בסוף השבוע עם לב סגול, או 'תודה על האוכל הטעים'. ההודעה האחרונה מעידו הייתה מאוד אופיינית לו. במקרה הזה הוא בחר לשלוח לי סרטון של איך הוא מחמם את הפיצה שהכנתי לו בטוסטר של הבסיס. בכל פעם שהוא חזר לבסיס בימי ראשון הייתי מכינה לו קופסה עם אוכל מבושל, והפעם ביקש את הפיצות שאפיתי במוצ"ש. הוא כתב שהוא יהיה בחדשות 12 כי הגיעו לצלם את החיילים בשמירות בחווארה".

עמיחי כרמלי ז"ל

עמיחי כרמלי, בן 46, היה מתנדב ותיק באגף התנועה של המשטרה, ונדרס למוות ב-11.6.2022 כשרכב שנמלט מהמשטרה פרץ מחסום לבדיקת שכרות בכביש 412, סמוך לצומת בית דגן, ופגע בו בעוצמה. המפכ"ל יעקב שבתאי אמר: "עמיחי הפך בבוקר יום שבת לסמל לאומי להתנדבות ולתרומה מצילת חיים בשירות משטרת ישראל". הוא הניח אחרי שני ילדים: שגיא ויובל.

הוואטסאפ האחרון עם אלמנתו קרן: "ההתכתבות האחרונה שלנו הייתה ביום חמישי. עמיחי הלך למשמרת במשטרה ביום שישי בערב ונהרג לפנות בוקר. עמיחי ואני הכרנו בגיל 16 במהלך הכנות למשמר כבוד בטקס יום הזיכרון, כמתנדבים במשמר האזרחי. באנדרטה בה הכרנו לפני 30 שנה, ינציחו את שמו בטקס יום הזיכרון הקרוב.

"היינו החברים הכי טובים ועשינו המון דברים יחד, אהבת נעורים שהתחזקה מאוד עם השנים. עשינו הכול האחד בשביל השני והיינו קרובים מאוד. עמיחי עבד כמפקח במטווח, ובאותו הזמן היה לקראת סיום קורס מדריכי ירי. הוא ביקש את עזרתי בעבודה שהיה צריך להגיש. עמיחי חזר מהעבודה וישבנו יחד להכין אותה. במהלך השבעה הגיע נציג מהמשרד לביטחון פנים והעניק לי את תעודת רישיון מדריך הירי של עמיחי".

עמית בן יגאל ז"ל

בן בכור לנאוה וברוך. נולד ב-8.2.1999 ברמת גן. בנובמבר 2017 התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת גולני. סמל ראשון עמית בן יגאל נפל בפעילות מבצעית ב-12.5.2020, בגיל 21. אוהביו חקקו על מצבתו חלק מדבריו המסמלים את גאוותו ליחידה: "להיות גולנצ'יק זה לא להסתכל לאחור, ולזכור שמדינה שלמה מאחוריך".

בסוף השבוע חשף ברוך באולפן שישי כי הוא ובת זוגו, דניאלה אפריאט, מצפים לבן או כמו שהוא מגדיר זאת "אח לעמית".

הוואטסאפ האחרון עם אביו ברוך: "עמית היה בן יחיד שלי. ילד מלא שמחת חיים, ספורטאי בנשמה אלוף אמיתי. הוא אהב את הארץ, טייל לאורכה ולרוחבה במסגרת המש"צים. עמית היה מלא מרץ, התנדב ראשון לעזור וחילק את החיים לשני סוגי אנשים - סוג אחד אומר, 'למה אני' וסוג אחר אומר, 'למה לא אני'. כלומר, יש אנשים שאומרים: 'למה אני אתנדב, למה אני אעזור', ויש אנשים שבדיוק ההפך שאומרים: 'אני רוצה לעזור, לתמוך, לתת'. זה היה עמית.

"לעמית היו שני סטים של תפילין וטלית - אחד לצבא ואחד בבית. טלית אחת הלכה לאיבוד ולא הייתי סגור אם הוא מצא אותה. הייתי ליד חנות תשמישי קדושה, ושאלתי אותו אם הוא צריך טלית. הוא אמר שיש בבית. הוא כתב לי שהוא מדבר עם אושר, שהייתה חברה שלו, מסיים וחוזר אליי. וכך היה. הוא התקשר, שוחחנו וקבענו שאגיע ביום שישי בצהריים. הגעתי אליו עם עוגת גבינה ומלא דברים טעימים שנאוה הכינה לו ולצוות הסיירת. זו למעשה הייתה הפגישה האחרונה שלנו יחד, שלושה ימים לפני הנפילה. הוא נפל ביום שלישי".

אלעד סלומון ז"ל

משפחת סלומון חגגה את הולדתו של נכד במשפחה, לפני שמחבל חדר לביתה ורצח שלושה מבני המשפחה ב-21.7.2017, ביום שישי בערב. הנרצחים בפיגוע בנווה צוף-חלמיש היו יוסף (יוסי) סלומון, בן 70, בתו המורה חיה, בת 46, ובנו אלעד, בן 35. הסבתא טובה, אשתו של יוסף, נפצעה קשה בפיגוע.

הוואטסאפ האחרון עם אלמנתו מיכל: "נסענו לשבת אצל ההורים של אלעד בחלמיש. זה היה יום אחרי שנולד נכד במשפחה לאחיו של אלעד. לאחר ארוחת השבת התארגנו להגעתם של אורחים, שבאו לחגוג את ה'שלום זכר'. במקום האורחים, פרץ מחבל לבית. בדקירות סכין רצח את אלעד, אביו ואחותו ופצע באופן קשה את אימו. ילדיי ואני נמלטנו לקומה העליונה ושרדנו.

"אלעד היה אדם אופטימי, חייכן, בעל ואבא טוב עם המון כוחות נפש. תמיד הסתכל על החיים בצורה חיובית. במקצועו היה מתכנת ובהמשך QA, הוא אהב מוסיקת רוק ואהב את החיים.

"אחד הוואטסאפים האחרונים בינינו באותו שבוע של הפיגוע, התייחס לכך שהיינו צריכים להגיע לירושלים, אבל הבנו שהמצב הביטחוני חם. אני העליתי דילמה בנוגע לשבת, בה תכננו לנסוע להורים שלו בחלמיש. השורה האחרונה שאלעד כותב היא ש'זה פחות בעייתי'.

"אני הייתי פחדנית יותר, אלעד גדל בחלמיש מאז שהיה בן שנתיים. הנסיעות לשם לא הפחידו אותו, אלא שימחו אותו. לנסוע להוריו, להראות לילדים איפה גדל, הוא רצה שירגישו את החוויה של חיים בישוב, גם אם זה היה רק לשבתות. אחרי שהתחתנו, גרנו בחלמיש שנה ועזבנו כי זרקו עלינו אבן באחת הנסיעות.

"ידענו שהמצב חם, היינו בטוחים שאם יקרה משהו, זה יהיה יידוי אבנים או ירי. לכן נסענו באוטובוס ממוגן ירי. לא חשבתי שזה יתפוס אותנו בבית הוריו".

אופיר לביא ז"ל

בן 21 בנופלו, לוחם בחטיבת כפיר בגדוד שמשון ולאחר מכן בחיל הלוגיסטיקה. ב-24.12.2021 ביום שישי בסמוך לכניסת השבת, אופיר נהרג בחולות הדיונה באשדוד, בשעה שרכב על אופנוע השטח שלו שכל כך אהב וטיפח, לאחר שרייזר אימתני הגיח לעברו במהירות עצומה והרגו במקום. ב"דיונה הגדולה" באשדוד התנהלה באותה שעה הפגנה ענקית להצלת חולות הדיונה מהכרזתה "שמורת טבע". באותה עת היו מאות רכבי שטח מכל הסוגים בתחושת יציאה למלחמה.

הוואטסאפ האחרון עם אמו לימור: "אופיר היה 100 ימים לפני שחרורו מצה"ל, כשכל חלומותיו והתוכניות שעשה נגוזו ברגע אחד קטלני. כמה שעות לפני שנהרג, הוא נסע לנתיבות לפגוש את הרב חיים יוסף דוד אברג'ל, הרב החיד"א, בנו בכורו וממשיך דרכו של הרב יורם אברג'ל, לשוחח ולקבל את ברכתו. בסיום השיחה הבטיח אופיר לרב: 'אני אשמור את השבת בשביל אבא שבשמיים', חזר הביתה, עלה על האופנוע ולא שב.

"בהודעה האחרונה שלו אופיר כתב לי, 'אמא תודה על הסיגריות של היום ואתמול', והבטיח להתקשר לשאול בשלומה של סבתא. בהודעתו האחרונה בקבוצה המשפחתית שלנו "הלביאים", הוא פרסם סרטון בו הוא מזכה את הוריי לקידוש אחרון, והאחים שלו מפרגנים לו: 'איזה גבר', 'איזה מלך'.

"בהודעתו האחרונה ביום שנהרג, 24.12.2021 בשעה 09:47, הוא כתב לחברה שלו, ליעם: 'השבת הזאת בעזרת ה' יתברך, אני אשמור בשביל אבא שבשמיים'. בהודעות של אופיר אפשר לראות עד כמה הוא היה מחובר לקב"ה בכל נשמתו. הוא נהג לומר: 'הכל מאת השם, יש דברים שלא נבין ולא נדע'. הוא דאג למשפחה ולכיבוד אב ואם, לסבא וסבתא ולהכרת הטוב, לא שכח לומר תודה ובירך כל אחד: 'אני מאחל לך יותר ממה שאני מאחל לעצמי'.

"אופיר תמיד היה שמח ומצחיק וידע להפיץ את השמחה לכל עבר. מעבר למידות אלה, הוא היה חדור אמונה ונחישות בדרך שהאמין בה, היה נוהג לומר – 'לכו תמיד עם האמת שלכם', סחף אחריו רבים, מנהיג בנשמתו וסייע לכל דורש. איש של אמת צרופה וטהורה, איש של שיחות עומק, ערכי חברות נדירים ונתינה ללא חשבון".

יותם עובדיה ז"ל

נולד ב-23.12.1987, ונהרג בפעולת איבה באדם ב-26.7.2018. יותם היה עמוד התווך של המשפחה. כיבוד אב ואם היה ערך עליון עבורו, ותמיד עזר להוריו בכל דבר שביקשו. הוא היווה מודל לחיקוי ומקור גאווה לאחותו היחידה, סיון.

בשנת 2007 עברה המשפחה לגור ביישוב אדם (גבע בנימין) הסמוך לירושלים. המעבר היה בהמלצת יותם, שראה ביישוב הקהילתי מקום קסום עם איכות חיים גבוהה וחשב שיתאים להוריו, אשר עבדו קשה כל חייהם ומגיע להם ליהנות מכל הטוב שיש שם.

מיד לאחר שחרורו מצה"ל התחיל יותם לעבוד בחברת "ברינקס", כטכנאי בכיר ומדריך באגף מיחשוב ATM בסניף ירושלים. הוא הצליח בעבודתו, היה מוערך מאוד על ידי מנהליו וכל עובדי החברה. "במשך עשר שנים הובלת את פעילותנו באזור ירושלים במקצועיות, יסודיות, יוזמה וצניעות", כתב מנהל החברה, "תמיד עזרת לחבריך, הראית דוגמה אישית בחיוך וברגישות. אחד משלנו, מטובי בנינו".

ביום חמישי בערב, אור לט"ו באב תשע"ח, חג האהבה היהודי (26.07.2018), יצא יותם מפתח ביתו ביישוב אדם בדרכו לבית הוריו הגרים כמאה מטרים ממנו באותו הרחוב, כדי להביא מצרכים להכנת ארוחת ערב רומנטית לאשתו. בדרך התנפל עליו מאחור בדקירות סכין מחבל פלסטיני. יותם לא נכנע למחבל, נאבק עימו בגבורה למרות פציעותיו הקטלניות, ובכך מנע פיגוע גדול יותר בתושבים שהיו בסביבת האירוע. מהדקירות הוא נפגע אנושות, הובהל לבית החולים "הדסה הר הצופים", אך כל מאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו והוא מת מפצעיו. יותם היה בן 30 בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים. הניח אחריו אישה ושני ילדים, הורים ואחות.

הוואטסאפ האחרון עם אלמנתו טל: "יותמי שלי היה בעל ואבא מסור ואוהב. תמיד דאג לנו, עשה הכול כדי שיהיה לנו טוב ונעים. מעולם לא החסיר מאיתנו דבר.

"כל מה שרק היינו מצייצים ואומרים, הוא ישר היה מגשים לנו. הוא אהב אותנו ואנחנו אהבנו אותו בכל רמ"ח איברינו. גם בשעות האחרונות שלו, הוא דאג שערב האהבה יהיה מושלם, חשב על הכול עד הפרט האחרון. החלום שלנו היה משפחה גדולה עם 5 ילדים לפחות. כשבכל פעם גילינו על הריון, הוא התרגש כל כך ובכה, בירך את בורא עולם והודה לו. לצערי לא הספקנו את כל מה שחלמנו עליו, אבל הייתה לי הזכות להיות אהובתו של האדם המדהים שהוא היה ולאהוב אותו ללא גבולות. אלוהים בירך אותי שהכניס לחיי את יותם וזכיתי לדעת מה זו אהבת חיים נצחית".

זיו חג'בי ז"ל

בבוקר ה-7.10.2018 זיו הגיע לעבודתו כרואה חשבון במפעל "אלון מתכת" באזור התעשייה ברקן. מספר רגעים לאחר שהתיישב מאחורי שולחנו, נכנס לקומת ההנהלה מחבל חמוש שירה בו מטווח אפס ורצח אותו במקום. בפיגוע נרצחה גם קים לבנגרוד יחזקאל. זיו הניח אחריו הורים, חזי ואיריס, ארבעה אחים, איתי, טל, אור ושחר, אשתו נטלי ושלושת ילדיהם, שיר, גיא ועדי.

הוואטסאפ האחרון עם אלמנתו נטלי: "ההודעה שקיבלתי ממנו כמה ימים קודם הייתה כשחגגנו יום נישואין, וממנה ניתן להבין עד כמה אהבנו, כמה אהבתנו נתלשה ונקטעה בעקבות הרצח המיותר והנורא הזה. בהודעה ניתן לקרוא עד כמה זיו היה אבא מסור, בעל מושלם, אכפתי, דואג ואוהב. כל עולמו בעצם היה הילדים ואני, שום דבר אחר לא עניין אותו. מהרגע שחזר הביתה אלינו, הוא היה כל כולו עם המשפחה ובזמן זוגי איתי והקדיש את כל כולו לזמן משפחתי עוד עם הילדים".