אנשי הגם וגם: עובדי ההייטק שעושים עוד משהו מהצד

הסטריאוטיפ על עבודה בהייטק אומר שהיא אולי מכניסה הרבה כסף, אבל גם משתלטת לעובדים על החיים. שעות העבודה הארוכות, המחויבות לפרויקטים וליעדים, הדדליינים הלוחצים, הדרישה לזמינות גם בערבים ובסופי שבוע - קשה לראות איך כל זה מתיישב עם תחזוק של תחביב רציני, שלא לדבר על קריירה שנייה במקביל. אבל קשה זה לא בלתי אפשרי, והסיפורים הבאים מוכיחים את זה. מכתיבת ספרים, דרך חברות בלהקה ועד ריקוד על עמוד: הכירו את ההייטקיסטים שמוצאים את הזמן לעשות גם משהו בשביל הנשמה, ולקחת את זה לא פחות ברצינות מהעבודה במשרה מלאה.

כשהעבודה והתחביב מתחברים

במקרה של לורן גמפוט, סמנכ"לית תקשורת ומותג בחברת האינשורטק (טכנלוגיית ביטוח) Faye, שני העולמות מתחברים. בזמנה הפנוי היא בלוגרית טיולים, התאמה מושלמת לעובדת בחברה שעוסקת בביטוח נסיעות. "אני נוסעת המון ומאוד אוהבת לעבוד תוך כדי ביקור בערים חדשות ברחבי העולם", מספרת גמפוט. "בשנה האחרונה הייתי בעשרות יעדים".

הרעיון הגיע מהתפקיד, במסגרתו היא נמצאת בקשר עם עיתונאי טיולים: "הבנתי שאני יכולה לעשות אותו דבר עם הטיולים שלי - לשתף את המקומות המובילים לבקר בהם, מסעדות מעולות ועוד. ה'ג'רוזלם פוסט' ביקשו ממני לכתוב טור קבוע על טיולים שבו אני מציגה יעדים בינלאומיים ומקומיים לקוראים, וכתבתי גם לכלי תקשורת אמריקאיים כמו הוול סטריט ג'ורנל, USA Today, BuzzFeed ועוד".

איך את משלבת בין שני התחומים, מבחינת ניהול זמן וכסף?

"רוב המלונות שאני מתארחת בהם מממנים לי את השהייה, בארץ ובחו"ל. לאחרונה ביקרתי במלון שחרות שבערבה, חוויה שרק היא שווה כ-6,000 דולר. עם זאת, אני משתדלת שהכתיבה והחוויות לא יפריעו לעבודה שלי, שהיא כמובן בעדיפות עליונה. התחלתי לכתוב את טור הטיולים שלי לפני פחות משנה, ובדרך כלל אני מגבילה את עצמי לכתיבת מאמר או שניים בחודש".

ההייטקיסט היוצר

אומרים שהייטקיסטים הם אנשים ריאליים ושזה לא תחום שמתאים לטיפוסים הומניים, אבל תרשו לדקל אייזן לחלוק עליכם. "אני בתעשיית ההייטק כבר 16 שנה, ובחמש השנים האחרונות אני עובד כמנהל פרויקטים בחברת הפינטק פיוניר (Payoneer)", הוא מספר. "במקביל אני קולנוען וסופר. השקתי סדרת רשת עצמאית לפני שלוש שנים בשם 'לא משתפים' אותה כתבתי, ביימתי והפקתי. הסדרה הגיעה לחצי מיליון צפיות בפייסבוק וביוטיוב והשתתפה ביותר מ-60 פסטיבלים בינלאומיים. בנוסף השנה פורסם ספר הביכורים שלי, 'חיים מת'".

אתה מרוויח כסף גם מהיצירה, או שזה רק בשביל הכיף?

"בראש ובראשונה זה בשביל הנשמה אז אפשר לקרוא לזה כיף, ואם זה לא היה כיף לא הייתי עושה את זה, כי הרבה כסף אין שם. אני מרוויח מהרצאות, אבל זה טיפה בים לעומת מה שהשקעתי בשביל שהפרויקטים הללו יקומו לתחייה. מהפרויקטים האמנותיים עצמם טרם ראיתי רווח והם נעשו במימון עצמי".

אייזן מעיד שהוא נהנה הן מהיצירה והן מהעבודה בהייטק, "גם אם אני מן הסתם יותר מחובר לפרויקטים אמנותיים שאני יזמתי. יש גם קווי דמיון בין שני התחומים - בשניהם אתה עובד מול הרבה אנשים, מעגל החיים של פרויקט בהייטק דומה (גם אם קצר יותר) למעגל החיים של סרט או ספר, ובסופו של דבר תמיד יש לוחות זמנים, יעדים, שאיפות וחרדות מקו הסיום וההשקה".

ביום הייטקיסט - בלילה רוקד על עמוד

קוסטה מוסייב עובד בהייטק כבר 18 שנים. בקורות החיים שלו נמצאים שמות גדולים כמו אפל ואינטל, וכיום הוא מהנדס תוכנה בחברת התוכנה סינופסיס (Synopsys). לפי התיאור הזה יהיה בלתי אפשרי לחזות את העיסוק השני שלו: ריקוד על עמוד. "התחביב שלי היה במשך שנים ריקודים סלוניים, וכשהתחלתי להתאמן בחדר כושר במקביל הבנתי שמה שמעניין אותי יותר זה עבודה על משקל גוף ופונקציונליות. משם הדרך לריקוד על עמוד הייתה קצרה".

מוסייב התחיל לעסוק בתחום לפני כשש שנים, ולפני כשנתיים לקח את התחביב צעד קדימה ועשה קורס מדריכים: "אני אוהב ללמד ואוהב לראות מישהו או מישהי מצליחים פתאום לעשות משהו שהם לא יכלו לעשות קודם. העברתי מאז סדנאות ושיעורים פרטיים בתשלום בסטודיו בו אני מתאמן, אבל אף פעם לא עשיתי את זה בגלל הכסף אלא בשביל הכיף".

אתה רואה קווי דמיון בין שני התחומים?

"שניהם דורשים משמעת עצמית גבוהה, יכולת לעבוד לבד ומוטיבציה להמשיך גם במקרה של נפילה, תרתי משמע. ואם מדברים על הדרכה, גם במקום העבודה אני מעביר לפעמים הדרכות ותורם מהידע שלי לעובדים, ומעבר לכך אני מעביר גם קורס בטכניון שקשור לתחום שלי בהייטק".

עבודה בהייטק תורמת לדעתך ליכולת לתחזק תחביב מהצד?

"כן ולא. כן - כי בזכות העבודה יש לך כסף ומשאבים להשקיע בתחביב. לא - כי אם אתה עובד במשרה מלאה, אין לך מספיק זמן. זו הדילמה של החיים, כשצעירים יש אנרגיה וכסף אבל אין זמן, וכשיוצאים לפנסיה יש זמן וכסף אבל כנראה שאין אנרגיה לתחביב כמו ריקוד על עמוד. אני מנסה לשלב את העבודה והעמוד ומקווה שאצליח לעשות את זה עוד הרבה זמן, למרות שבעתיד הרחוק כן יש לי חלום לרדת לאחוז משרה קטן יותר ולפתוח סטודיו משלי".

גם עידן חיון, מפתח בינה מלאכותית בחברת OpenWeb, התאהב בריקוד על עמוד: "התחלתי בתקופת הקורונה, כשהיה לי הרבה זמן פנוי. בהתחלה ראיתי בזה תחביב בלבד, אבל אחרי שהמאמן שלי שכנע אותי להשתתף בתחרות בפעם הראשונה, הבנתי שיש לי פוטנציאל להפוך את התחביב למשהו יותר מיוחד. היום אני מתאמן חמש-שש פעמים בשבוע, כשעתיים כל אימון, מופיע מעת לעת על במות ומעביר סדנאות. אני מאוהב באמנות הזו. אני לוקח את הריקוד ברצינות כאילו זה היה העיסוק העיקרי שלי".

למרות שהוא מרוויח כסף מהסדנאות ומזכיות בתחרויות, חיון מדגיש ש"הריקוד הוא תחביב יקר: ההכנסות בעיקר מכסות את ההוצאות על מנויים, שיעורים פרטיים וטיסות, אבל אני שמח לעסוק בזה כתחביב לנשמה".

חיון מספר כי התהליך שעבר כרקדן שינה אותו כבן אדם וכעובד: "למדתי על הכוח של תהליך שלוקח זמן, כמו רכישת מיומנות (עמידת ידיים או שפגט) שיכולה לקחת שנה. למדתי לסמוך על מורה או מנהל ולהתחייב לתהליך כולו, גם אם הוא לא מושלם. ובנוסף פיתחתי מודעות לכוח של שפת גוף ויציבה מול קהל, ולמדתי לנהל את הזמן והמשאבים הפיזיים והנפשיים שלי. ככל שאני נעשה עסוק יותר ככה יש לי יותר זמן פנוי, וזה גורם לי להתייעל ולהבין מה חשוב באמת ואיפה להשקיע את הזמן שלי".

לא שניים, אלא שלושה עיסוקים במקביל

אם אתם לא מבינים איך אפשר למצוא את הזמן לעשות שני דברים במקביל, חכו עד שתכירו את סער ג'רסי - שעושה שלושה. "במהלך היום אני מפתח בחברת הפרסום והאפליקציות מובייל Digital Turbine", הוא מספר. "עד לפני שלושה חודשים הייתי סטודנט, והצטרפתי לחברה אחרי שעבדתי בה במשרת סטודנט במשך שנתיים. במקביל אני מדריך ריקודים לטיניים (סלסה ובצ'אטה) במועדון הביילה סלסה, וגם מנהל עמותה בשם '217 סיבות לרוץ' שעוזרת לאנשים על הרצף להשתלב בחברה".

ג'רסי לא היה רקדן מילדות. אחרי עשר שנים בג'ודו ושירות ביחידת דובדבן, התחום היה לו זר לחלוטין. חבר מהצבא היה צריך לשכנע אותו לבוא לשיעור ריקוד במשך כמעט חצי שנה - "אבל על הפעם הראשונה התאהבתי", הוא משחזר. "כשאני רוקד אני שוכח מהצרות של היומיום. זה נותן לי אושר ודלק להמשך השבוע".

את "217 סיבות לרוץ", שפועלת תחת יחידת דובדבן, הוא הקים עם חבר לפני כשלוש שנים, והיום היא מונה כ-100 מתנדבים בכל הארץ. "אני עושה את זה בהתנדבות ובאהבה גדולה ונהנה מכל רגע", הוא מספר. "בתור מדריך ריקודים ומנהל להקות אני מרוויח כסף, אבל מדובר בסיכום מינורי ואני עושה את זה בעיקר בשביל הכיף".

מצד אחד השקט והמסגרת של העבודה הרגילה, ומצד שני - המרדף אחרי החלום

ולפעמים אתה הייטקיסט, אבל יותר אנשים מכירים אותך מהעיסוק השני שלך. רזי אלבז הוא מתכנת בחברת Guardio, ובמקביל גם גיטריסט בלהקת המטאל SHREDHEAD שזוכה להצלחה בסצנה. "אנחנו מופיעים בארץ במועדונים כמו רידינג 3 ובארבי, והיינו בסיבובי הופעות ובפסטיבלים בכל אירופה ואפילו ביפן. בקיץ הקרוב נופיע ב-2 מהפסטיבלים הכי חזקים בתחום בגרמניה", הוא מספר.

אלבז לא רואה הרבה קווי דמיון בין ההייטק ללהקה, "אבל כן יוצא לי להשתמש בתכנות בדברים שקשורים אליה - תכנתנו בעצמנו את אתר המרצ'נדייז שלנו, אנחנו מכינים דפי נחיתה להופעות ועוד", הוא אומר. "אלה עולמות מאוד שונים, ואני נהנה משניהם - מצד אחד השקט והמסגרת של העבודה הרגילה, ומצד שני לרדוף אחרי החלום עם הלהקה, מה שנותן לי הרבה סיפוק ומשמעות".

המוזיקה גם מכניסה כסף, או שאתה עושה אותה רק בשביל הכיף?

"הלהקה היא בעצם עסק לכל דבר עם הוצאות והכנסות. אנחנו מכניסים לא רע, טפו טפו, אבל מבחינתנו אנחנו רק רוצים להמשיך ולגדול, אז אנחנו משקיעים הכול בחזרה בלהקה - סיבובי הופעות, קליפים והקלטת מוזיקה חדשה".

"קשה להתרכז ב- 250 קמ"ש כשאתה מרגיש שהדיזיין של המערכת לא עובד טוב"

דקל נער הוא מהנדס בסטארטאפ האניבוק (HoneyBook) שפיתח טכנולוגיה לניהול פיננסי לעסקים קטנים. "כשאני לא במשרד, תמצאו אותי נוהג על מסלול המרוצים", הוא מספר על העיסוק יוצא הדופן. "אני מתחרה באליפות אירופאית למכוניות מסוג Funyo, סוג של רכב פורמולה. חוץ מזה, אני בעל עסק בשם FormulaIL שמאפשר כמעט לכל אחת ואחד לחוות נהיגת מרוצים ברכבים האלו במסלול המרוצים בערד".

באופן מפתיע, החיבור של נער לתחום החל בשנת 2016, ביום כיף של החברה שבה עבד באותה תקופה - והשאר היסטוריה. "הרבה פעמים שואלים אותי אם העבודה והמרוצים לא באים אחד על חשבון השני, אבל מניסיוני זה ממש ההיפך. כשאני 'על הגל' בעבודה, מוצא את הפרויקטים הנכונים לי, משפיע ומתקדם, יש לי מלאי בלתי מוגבל של אנרגיה למסלול המרוצים. מהצד השני, דווקא בתקופות מאתגרות יותר, במשרד או על המסלול, ההשפעה מיד הדדית. קשה להתרכז ב- 250 קמ"ש כשאתה מרגיש שהדיזיין של המערכת לא עובד טוב".

"אני חושב שעם השנים הצלחתי למצוא איזון טוב שעובד לי בין עולם ההייטק לעולם המרוצים. בזכות ההזדמנויות שהתעשייה, והעבודה בהאניבוק בפרט, מאפשרות מבחינת הגמישות והעבודה מרחוק - אני יכול להמשיך להתחרות. במקביל, עולם המרוצים ממלא אותי באנרגיות שמאפשרות לי לבצע את את התפקיד שלי בצוות הפיתוח על הצד הטוב ביותר".

דבר המומחה: לשלב - כל עוד אין התנגשות

"אם עובד במשרה מלאה מצליח לספק את התוצרים הנדרשים, אני לא חושב שהמעסיק צריך להתערב במה שהוא עושה בזמנו הפנוי", אומר ד"ר עמית סרוסי, יועץ אסטרטגי לחברות הייטק. "עם זאת, במשרות ניהוליות או יצירתיות שדורשות חשיבה מחוץ לקופסה אני מאמין שצריך להיות בבקרה על העיסוק השני, למשל לוודא שיש שקיפות ואין ניגוד אינטרסים בין העיסוקים".

כשמרואיין מגיע לראיון עבודה, כדאי לו להסתיר או דווקא להדגיש את העיסוק השני שלו?

"כדאי להציג גיוון, זה מצביע על יכולות גבוהות לנהל משימות במקביל. יש משפט מפורסם שאומר שאם יש לך משימה חשובה לביצוע, תן אותה למישהו עסוק".

גם בנושא הזה, ד"ר סרוסי מוצא נקודות השקה למשבר ששחווה התעשייה בימים אלו. "כלכלת ישראל לא במקום טוב, ולכן מנקודת המבט של העובדים, אם הם מזהים הזדמנות לייצר הכנסה נוספת - הם יחבקו אותה בשתי ידיים. גם אם זה אומר לעבוד שעות כפולות ולהישחק, זו עדיין דרך לספק יציבות כלכלית לשעות קשות יותר. על המעסיקים להבין את המצב ואפילו לנסות לשתף פעולה במידת האפשר".