ואז הזקנה התפצלה לשתיים. מתוכה יצא אור חזק של עבמים! סתם, זה היה ניסוי צבאי. או שאולי בכל זאת עב"מים? לא. לא בכל זאת עב"מים. כשיהיו חייזרים אנחנו נדע מזה.
זו גירסת כיסוי ל"הלו" של זמרת צעירה מקוריאה. הקוריאה הטובה. גם הזמרת.
ופה אדל מתקשרת, הילד עונה. הגיוני. שעות שאפשר לשמוע את זה בלופ. סתם. מספיקה פעם אחת.
פיצוץ גשר מעריב? פחחח. צפו בתחנת הכוח הזאת מושמדת עד הייסוד.
הילדה הזו לא מצליחה לנתק את הטלפון. וזה מצחיק כי הדור הצעיר יודע רק איך עובדים סמארטפונים!
המעלית הזו היא כמו מונית הכסף. חוץ מהקטע שמנחה שואל אותך דברים תמורת הסיכוי לזכות בפרס. זה גם לא פורמט שהיה עובד, כי לא היה זמין בכלל להסיבר את הפורמט ולהשחיל שאלה.
כלב ים תופס טרמפ על לוויתן. די מסביר את עצמו.
האיש הזה, בסבבה שלו, מרחף בג'טפאק סביב פסל החירות בניו יורק. האנשים מסביב אמרו "נו תביא קצת, לך יש את זה כל הזמן".
בחודש ספטמבר ישבתי בנתב"ג ובחצי עין קלטתי אדם שיושב וצופה בלפטופ, ביוטיוב, בפרק בנות הזהב, ולא על מסך מלא. בחירה משונה להעביר את הזמן, אבל היי, אולי זה היה פרק ממש מצחיק שבו יש ביניהן אי הבנה והן משלימות. הפרק האחרון של הסדרה שודר ב-9 במאי 1992 ושלוש מארבע השחקניות בסדרה כבר הלכו לעולמן. אבל זה עדיין ממשיך להעסיק אנשים, מסתבר. כל הסיפור המתיש הזה מוביל לזה: הנה מישהו שמתרגש משיר הפתיח ומצטרף בגירסה משונה.