תגובות רעות ברשת הן לא דבר חדש, ונכנסו לחיינו עוד בשנות ה-2000 עם טוקבקים אנונימיים באתרי חדשות. אולם נראה שלמרות כל השנים שעברו, התופעה המכוערת אינה נרגעת אלא להפך מתעצמת, והיא חלק מהשיח האלים והתוקפני שרווח ברשתות החברתיות.
יפעת חן כהן, יוצרת תוכן במשרה מלאה – בלוגרית טיולים ופודי (Foodie), החליטה שהיא לא מוכנה לשתוק למול התגובות המעליבות שהיא מקבלת. היא בת 37, מתגוררת בתל אביב מאז שנולדה, בעלת 109 אלף עוקבים באינסטגרם ו-15 אלף עוקבים בטיקטוק, וכן מחזיקה בלוג טיולים.
"רוב התגובות שאני מקבלת חיוביות, מפרגנות ונעימות. העוקבים שלי מעריכים את התוכן וההשקעה העצומה שלי בעמוד ובתכנים עבורם", היא מספרת ל-mako. "יש קומץ, אבל זה קומץ מאד נוכח, של אנשים שמגיבים תגובות מרושעות ובריוניות באופן קבוע, לרוב על המראה החיצוני שלי. הם אחוזים בודדים, אבל קשה להתעלם מהם".
בין התגובות על המראה אפשר למצוא הרבה עלבונות סביב הרווח שלה בשיניים (אותו היא אגב אוהבת מאוד): "עדיף שתתקני את השיניים מאשר להשקיע בגסטרונומיה", "מה כולכם פה על שיניים שלה, שתעשה הגדלת חזה, אף אחד לא יסתכל על השיניים שלה. הכל בהומור כן", "אני מת אפשר לשחק משחק הכסאות בשיניים" ועוד פנינים כאלה ואחרות.
"התכנים שמושכים אש הם פשוט תכנים שאני מופיעה בהם, שזה רוב התוכן שלי", אומרת כהן. "לפעמים אני מגיבה לאותם אנשים, מסבירה להם שהתגובה שלהם בריונית ולא נעימה, לפעמים אני פשוט חוסמת. חצי מהתגובות הרעות הן בתגובות פומביות לתוכן שלי, חצי בהודעות פרטיות. רוב תגובות הרעות הן בטיקטוק, יש לי תחושה שיש שם הרבה יותר פרופילים בלי תמונה ושם, גיבורי מקלדת וילדים, אבל גם באינסטגרם לא חסר".
מלבד תגובות אשר מתייחסות למראה החיצוני שלה, כהן, שיש לה בת זוג, מקבלת גם הודעות שנאה נגד הקהילה הגאה. לאחרונה העלתה סדרת סטוריז באינסטגרם, שבה החליטה לפתוח מול העוקבים שלה את נושא הבריונות ברשת, ופירטה את התגובות שהיא סופגת.
הרגשת שיש שינוי?
"בהחלט. קיבלתי אלפי תגובות תומכות ומחבקות. אנשים, גם כאלה שלא מכירים אותי אישית, לקחו ממש קשה את עניין ההערות והתגובות ההומופוביות וממש הזדעזעו מהיחס שאני חווה. הוזמנתי לדבר בבתי ספר על בריונות והכוח שיש לרשתות החברתיות - לטוב ולרע. מאז אמנם לא פחתו התגובות השליליות, אבל כן ראיתי עלייה בתגובות שמגנות את התגובות השליליות ורצון לשיח יותר חיובי ופחות אלים".
כהן מספרת שהיא לא היחידה במערכה, ורוב יוצרי התוכן הגדולים, ואולי אפילו כולם, מקבלים תגובות רעות. "זה פשוט חלק מהשיח של הרשתות החברתיות והסושיאל מדיה. יש בפלטפורמות הללו הרבה טוב, אבל אי אפשר להפריד את זה מהרע", היא אומרת. "יוצרי תוכן שנתקלים בזה לראשונה יכולים לקחת את התגובות הללו ללב, וגם אני הייתי ככה בהתחלה, אבל אנחנו קהילה מאד מאוחדת. אנחנו מדברים על הדברים וחולקים את הקשיים, ויש בזה קצת נחמה - לדעת שאנחנו לא לבד".
בעקבות השיתוף שלה, כהן מקבלת גם הרבה פניות של הורים לילדים שחוו בריונות ומבקשים שתשוחח איתם. "אני עושה את זה לפחות פעם בשבוע. לפעמים טלפונית או בזום ולפעמים פנים אל פנים. זה משהו שאני לא חושפת, כי זה רק עלול להגביר עוד יותר את האלימות כלפיהם".
איך את מנסה לעזור להם?
"זה מאוד משתנה ותלוי מה הם עוברים. אבל בגדול, מחזקת אותם. אומרת להם שזה יעבור, בודקת מה העוגן בחיים שלהם ושיש להם לפחות חבר אחד קרוב שיכול לעבור איתם את התקופה הזו. מזכירה להם כמה ההורים אוהבים אותם - זה בהכרח נכון, כי ההורים הם אלה שיוצרים איתי קשר וכמה הם טובים, מוצלחים וכו'. אני מבקשת מהם לספר לי על ההצלחות שלהם ובמה הם טובים ולהעלות את הערך העצמי שלהם".