זה אולי נדמה שלעולים חדשים עשוי להיות קל יותר להשתלב בתעשיית ההייטק הישראלית, בייחוד בחברות בינלאומיות, אבל המציאות רחוקה מכך. עולים, בעיקר ממדינות דוברות אנגלית כמו ארצות הברית או בריטניה, אולי מחזיקים בשפה נוספת כשפת אם (מה שעשוי להיות יתרון משמעותי על פני מועמדים אחרים), אבל רשת הקשרים שלהם מצומצמת למדי. כך, עולים חדשים רבים מוצאים את עצמם מחוסרי עבודה, על אף שהם מחזיקים בידע ובניסיון רלוונטי.

נינה שרמן גרין, בת 37, נשואה ואם ל-1, שעלתה לארץ מארצות הברית לפני 12 שנה, מכירה את המצב הזה מקרוב. היא נחתה בישראל בשנת 2010 כמעט במקרה, לאחר שהתקבלה לתוכנית ללימודי תואר בשני במרכז הבינתחומי הרצליה, כיום אוניברסיטת רייכמן. "נולדתי וגדלתי במנהטן, באפר ווסט סייד. אחרי שסיימתי את התואר שלי בקרימינולוגיה והיסטוריה, נרשמתי ללימודי תואר שני בארץ לשנת הלימודים של 2011. בבוקר למחרת, פתאום קיבלתי מייל שבו נכתב שהתקבלתי לשנת הלימודים של 2010, ולא 2011 כמו שנרשמתי", היא נזכרת. "הייתי מבולבלת. בכיתי, צחקתי, לא ידעתי איך להגיב. כל מי שסיפרתי לו את זה אמר לי, 'פשוט לכי, למה את מחכה?'".

השבוע הראשון של שרמן גרין בישראל היה טראומטי למדי. "כמה ימים אחרי שנחתי, ישנתי אצל חברה בפלורנטין והתיק שלי נגנב מתוך הדירה שלה", היא נזכרת. "כל הכסף שלי היה שם, כי עדיין לא הספקתי לפתוח חשבון בנק. עם זאת, מה שיכול היה להיות חוויה מאוד שלילית דווקא חשף בפניי צד אחר של ישראל. באותו בוקר הלכתי לתחנת המשטרה להתלונן על הגניבה ומיד 10 שוטרים הגיעו לעזור לי. הם אמרו לי: 'בבקשה אל תתני לאירוע הזה להשפיע עלייך, ישראל היא מקום מדהים, שזה לא יהרוס לך את החוויה כאן׳. לא האמנתי שהם עושים את זה בשבילי'".

ברגע הזה גילתה שרמן גרין, שמעידה שחיה בניו יורק חיים נוחים ונעימים למדי, את כוחה של החברה הישראלית. "חברה של חברה שלי הלוותה לי 5,000 שקל כי כל הכסף שלי נגמר, הציעה לארח אותי בבית שלה ואפילו והזמינה אותי לאכול חינם בבית קפה שנמצא בבעלות המשפחה שלה. עברו מאז 12 שנה, ועוד לא הצלחתי להחזיר לה את הכסף, היא לא מסכימה לקחת אותו בחזרה", היא מספרת.

"עם זאת, אני אדם שמוצא חברים בכל מקום די מהר, והעלייה הייתה קשה מאוד עבורי. הגעתי מניו יורק, שם הייתי מאוד מעורבת בחיים של הקהילה היהודית, ניהלתי אירועים ותוכניות שונות. כולם הכירו אותי - ופתאום בתל אביב הייתי אנונימית. חשבתי שאני יודעת עברית ברמה טובה, אבל אז גיליתי שהעברית שלמדתי בתיכון לא מספיקה. היו הרבה דברים קטנים שלא הבנתי, כמו איך להתקין אינטרנט בבית, אתגרים קטנים של חיי היומיום. לא ציפיתי לזה כי הייתי בישראל הרבה פעמים לפני שעליתי. זו הייתה עקומת למידה חדה למדי".

נינה שרמן גרין, ATERA (צילום: פרטי)
נינה שרמן גרין, ATERA|צילום: פרטי

סיפור נוסף שממחיש את ההיקשרות המהירה של שרמן גרין לחברה הישראלית, התרחש באוטובוס בדרך לדודתה בירושלים. "דיברתי עם אמא שלי בטלפון וסיפרתי לה על השבוע הקשה שעבר עליי. מסתבר שהבחור שישב בספסל מלפניי הקשיב לי, וכשהגענו הוא שאל איך הוא יכול לעזור לי. הוא סיפר לי שגם הוא בדיוק הגיע לארץ מארצות הברית, ואמר שהוא מרגיש אותו הדבר כמוני. הוא הלך לקנות פרחים לדודה שלי כדי לעודד אותי - ואז אמר 'שיקרתי לך, הפרחים הם לא בשביל דודה שלך, הם עבורך'. עד היום אני לא יודעת איך קוראים לו, אבל כשאני מסתכלת על התקופה הזו אחרי כל כך שנים, הימים הראשונים שלי בארץ, קשים ככל שהיו, הם גם מה שהשאיר אותי בארץ בסוף. אנשים שלא הכירו אותי בכלל עזרו לי, נתנו לי כסף ואוכל. זה משהו שלא הרגשתי בניו יורק קודם לכן. שאלתי את עצמי: איפה אני? לאן הגעתי?".

לאחר שהתגברה על קשיי ההסתגלות, הבינה שרמן גרין שכל עולה חדש זקוק ל-3 גורמים עיקריים כדי להשתלב בהצלחה בארץ: דירה, עבודה ורשת קשרים ענפה. היא החליטה לסייע לעולים חדשים, בדיוק כמוה, עם שלושתם. בתחילה, פתחה נינה מספר קבוצות פייסבוק בנושאים שונים והזמינה אליהן עולים חדשים. אחת מהקבוצות, שחיברה בין עולים למשרות פוטנציאליות, זכתה להצלחה רבה, ונינה החליטה להתמקד בנישה המקצועית. "עולים חדשים זקוקים לביטחון תעסוקתי וכלכלי, הם צריכים להרגיש שיש להם לאן ללכת, שיש להם מטרה לקום למענה בבוקר", היא אומרת, "קורות חיים בישראל לדוגמה, זה דבר שונה לגמרי ממה ששולחים בחו"ל. בכל שבוע עד היום אני מקבלת עשרות קורות חיים לתיקון, שינוי והתאמה לסטנדרט הישראלי״.

מה ההבדל הכי גדול לדעתך בין תעשיית ההייטק בישראל לבין זו שבחו"ל?

"התרבות הארגונית. בניו יורק לא הכרתי את הקולגות שלי יותר מדי, למעשה, לא ידעתי שום דבר עליהם. בעבודה הראשונה בישראל אכלתי צהרים לבדי ליד המחשב שלי, עד שמישהו הגיע אליי ואמר לי: 'נינה, אסור לאכול לבד ליד המחשב. בישראל כולם אוכלים ביחד'. אנשים כאן באמת רוצים להיות חברים אחד של השני. זה הגיוני, כי אנחנו מבלים את רוב היום במשרד, אבל זה משהו שלא הבנתי בהתחלה".

כיום, 12 שנים אחרי, שרמן גרין מתגאה בכך שהיא סייעה ליותר מ-400 עולים חדשים למצוא עבודה, חלקם אף עובדים תחתיה בחברת אטרה (ATERA), חברת תוכנה המפתחת פלטפורמה לניהול, חיזוי ומניעת תקלות במערך המחשוב בארגונים. "אחרי שהחלטתי שאני עוזבת את החברה הקודמת שעבדתי בה, התראיינתי ובתור שבועיים קיבלתי 4 הצעות עבודה. זה מטורף כי לפני כן לקח לי 9 חודשים למצוא עבודה", מספרת שרמן גרין על הדרך שלה למשרה הנוכחית.

"הדבר הראשון ששמתי לב אליו באטרה, הוא האנשים והתרבות הארגונית. כבר כשהגעתי לראיון, שימח אותי לראות שיש הרבה עולים חדשים בחברה. אחד מהם אפילו היה איתי בבית הספר היסודי, ככה שהרגשתי חיבור עם החברה מההתחלה", היא אומרת. "זה אפילו לא הרגיש כמו ראיון עבודה, אלא יותר כמו שיחה של שעתיים שגרמה לי להבין שזה המקום הנכון עבורי. זו גם העצה שלי לאנשים אחרים שמחפשים עבודה: פשוט תקשיבו למה שהלב שלכם אומר. באותו זמן החברה הייתה קטנה יחסית, לא היה לה מימון, אבל 3 וחצי שנים לאחר מכן הפכתי למנהלת צוות הצלחת הלקוח (Customer Success), אותו בניתי מההתחלה. כיום אני בונה מחלקת קהילה, תקשורת ורשתות חברתיות, וממשיכה לסייע לעולים".