בסוף השבוע נודע כי טיקטוק לא הצליחה לעכב את החוק שמורה עליה להימכר לחברה אמריקאית או להיסגר בארה"ב בתוך 40 יום, לאחר שטענתה שמדובר בפגיעה בחופש הביטוי נדחתה. החוק שעבר באפריל האחרון בקונגרס, בתמיכה דו מפלגתית, נועד להגן על הביטחון הלאומי של ארצות הברית מפני האיום הנשקף מיישומים הנשלטים על ידי מדינות יריבות זרות, כגון טיקטוק, וכל יישום או שירות אחר שפותח או מסופק על ידי בייטדאנס, חברת האם הסינית של טיקטוק.
בבית הנבחרים האמריקני כבר הורו לגוגל ואפל להסיר את טיקטוק מחנויות האפליקציות שלהן ב-19 בינואר. כעת נשאלת השאלה מה יהיה עם טיקטוק, שמחזיקה ב-170 מיליון משתמשים אמריקאים? האם אירופה וישראל צפויות ליישר קו עם ארה"ב? והאם טראמפ יתערב ויציל את האפליקציה הסינית?
"החרם של טיקטוק הוא לא פחות מגזר דין מוות עבור תעשיות אמריקאיות, גם מקומיות וגם גלובליות", אומר תום דיבון, מומחה לפלטפורמות ותרבות דיגיטלית מהמחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים. "בשנים שטיקטוק הפכה לגוף מדיה משמעותי, תעשיות קעקעו את העשייה שלהן לתוך הפלטפורמה, כמו תעשיות של אופנה ומיתוג".
לדבריו, תעשייה אחת מרתקת שחשוב להכיר לעומק את הקשר שלה לטיקטוק היא תעשיית המוזיקה. "הקורבן המידי של הסיפור פה הוא המוסיקאים הצעירים האמריקנים. טיקטוק הפכה בשנים האחרונות לאחת הפלטפורמות המרכזיות שבהן שירים הופכים לוויראליים, והחשיפה המידית הזו בנתה קריירות משגשגות למוסיקאים שונים, כמו במקרה המפורסם של ליל נאס X והשיר הפופולרי Old Town Road", מסביר דיבון.
@lyricsmusics.10 Old Town Road - Lil Nas X #lilnasx #lyricsmusics10 ♬ sonido original -
"ההשפעה של טיקטוק על תעשיית המוסיקה נבנתה והפכה עצומה, עם שירים של אמנים, כמעט אנונימיים, שקופצים לראש מצעדי ההשמעות הודות לטרנדים, 'אתגרים' וחיקויים מוסיקליים בטיקטוק. הפלטפורמה הצליחה ליצור ניתוק בלתי רגיל מתמיכה מסורתית של חברות התקליטים הגדולות. כבר אין צורך בייצוג או חסות של לייבל גדול, ואפשר למלא אולמות דרך ניהול ויראליות חכם בטיקטוק. יתרה מזאת, אפשר להגיע למאזינים וקהלים פוטנצייאליים ב'עולם', מבלי שנצטרך את הבמה או את ההגברה של הלייבל. כשיש אתגר שהופך לטרנד בפלטפורמה, המוסיקה של אמן חדש יכולה להגיע תוך לילה ליבשות אחרות".
לדברי דיבון, גם חברות התקליטים עצמן, שהשקיעו שנים בפיתוח שפת מיתוג חדשה עם טאלנטים כדי ליצור נתיבי קידום וטיפוח קריירה מותאמי טיקטוק ולא לאף פלטפורמה אחרת, צפויות להיפגע.
איך סגירה של טיקטוק תשפיע על אירופה וישראל?
"החרם האמריקאי על טיקטוק נראה לכאורה לא קשור לאירופה או לישראל, אבל במקרים כאלו אפקט 'כנף הפרפר' יכה חזק", טוען דיבון. "הקשרים בין תעשיית יוצרי תוכן אירופיים או ישראליים עם טיקטוק האמריקנית כבר קיימים ועובדים באופן הדדי. יוצרי תוכן ישראלים, למשל, עובדים עם גופים וארגוני הסברה אמריקאים ענקיים שמרכז העשייה שלהם מצוי בטיקטוק, וניתוק הקשר הזה בעקבות חרם פוגע אנושות במאמצי ההסברה הישראלית".
דיבון נותן כדוגמה את יוצר התוכן הפופולארי שחר כהן, שעובד עם גופים אמריקניים ומקבל חשיפה דרך פרופילים וקהלים אמריקניים שהם בראש ובראשונה מבוססי טיקטוק. "זה נראה כמו קשר עקיף כזה, אבל בעצם הפגיעה ביוצר תוכן אינדיבידואל כמו שחר, היא דרמטית וישירה. שחר מאבד במה ובה מושמעים מסרי הסברה הומוריסטיים שמחוללים השפעה תודעתית של ממש. כמוהו, עשרות רבות של יוצרי תוכן ישראלים יימצאו את עצמם מחשבים מסלול מחדש על מקורות הכנסה, השקעה בפלטפורמות אחרות שתיקח שנים, ומחשבה על השליחות האידיאולוגית שהפעילו אחרי השבעה באוקטובר וכמה זה 'משתלם' להם", אומר דיבון.
@shaharcohen9 אמאלה שלא יגלה שאנחנו מישראלללל #שחרכהן ♬ Monkeys Spinning Monkeys - Kevin MacLeod & Kevin The Monkey
במקביל, גם אירופה כבר בוחנת את טיקטוק מקרוב כפלטפורמה שצריך להדק את הרגולציה עליה. "במקרה זה מדובר בשינוי לטובה. טיקטוק מצריכה יותר רגולציה, יותר פיקוח, יותר עיניים אנושיות שיכולות לסנן תכנים פוגעניים ולהגן על קורבנות שונים – הבעיה תמיד הייתה תקציבים. עכשיו, כשאמריקה 'הגדולה' מחרימה את טיקטוק, אירופה 'הקטנה' תבין שחייבים לעשות סדר יותר עמוק עם הפלטפורמה והדבר יכול להאיץ תהליכי רגולציה שכבר התגבשו בשנים האחרונות", אומר דיבון.
לטענת דיבון, טראמפ לא ימנע את חוק החרם על טיקטוק כי טראמפ מקדם את החוק ואף צריך את החרם על טיקטוק לטובת חיזוק הכלכלה האמריקנית ושימור נרטיב הלאומנות האמריקנית. "בסופו של יום, החרם על טיקטוק הוא חלק מסיפור גיאופוליטי שורשי יותר. החשש האמריקני מפני הסינים, מפני 'ריגול סיני', הוא חשש שארה"ב טיפחה עוד משנות ה-70 דרך מלחמות, סרטים, ספרים ותעשיות שלמות. זוהי מלחמה מוכרת בין מעצמות, ומאז הגעתה של טיקטוק לשוק המערבי ב-2018, הממשל האמריקני דאג לטפח בקרב הציבור נרטיב של 'פלישה', 'פרופגנדה' ו'ריגול' עם הגוף הסיני שאוחז במידע של אזרחי המעצמה האמריקנית", אומר דיבון.
וסין באמת מרגלת אחרי האמריקאים?
דיבון: "מי שיגיד את זה לא מבין איך פלטפורמות תוכן עובדות. טיקטוק, מטא, אמזון, גוגל, יוטיוב וכו׳ – כולן 'מרגלות', אבל 'ריגול' זו כבר מילה שמוטענת בנרטיב עם אינטרס. החברות האלו הן סוחרות. זה סחר במידע של משתמשים באופנים שאינם שקופים לנו. זו הבעיה האמיתית. בנוסף, חסרה בהירות לאדם הממוצע על איך האלגוריתם עובד, כמה העיצוב והקידוד שלו מכירים בהקשרים תרבותיים שונים ואיך אנחנו, כמשתמשי קצה, יכולים לשלוט יותר בהגדרות של הדברים האלו. האלגוריתם של טיקטוק לא בהכרח מסוכן יותר מהאלגוריתם של מטא, והסכנה באלגוריתמים בכללי זה איך אנחנו יכולים, אם אנחנו רוצים, להגן על הפרטיות שלנו מפניהם ולהשתמש בהם באופן שנכון לנו.
"בזה שאנחנו עסוקים באובססיביות, כממשל או כמדינה, בכמה טיקטוק 'מרגלת' או לא 'מרגלת', אנחנו משכיחים מהאמריקניים ומהעולם בכלל פרשות חמורות ביותר של הפרת פרטיות משתמשים כמו קיימברידג׳ אנליטיקה (חברת הייעוץ מידע פרטי מכרה פרטים של 87 מיליון משתמשי פייסבוק למפלגה הרפובליקנית בארה"ב) - ובה מטא התגלתה כאיום קונקרטי על האזרחים האמריקניים באופן שטיקטוק טרם זוהתה רשמית, עד היום".
לדברי דיבון, המקרים הספציפיים שבהם אכן התגלתה פגיעה בפרטיות שבגינה אפשר לשקול חרם כל כך רחב על טיקטוק הם עדיין בודדים, "וחמורים פחות בהיקף ובהשלכות ממקרים שאנו מכירים מפלטפורמות כמו מטא והיסטוריית הפרטיות שלה".
אסף בנר, מנכ"ל תנועת מהפכת הקשב, שהוקמה במטרה לקדם מערכת יחסים מאוזנת ומיטיבה בין בני האדם לטכנולוגיה הדיגיטלית, נשמע נחרץ יותר לגבי טיבה של טיקטוק. הוא סבור כי טיקטוק היא "מערכת איסוף מידע מתוחכמת של פרטי משתמשים הזולג לידיים זרות. הממשל האמריקאי הבין שפעילות כזו יכולה לשמש לשליטה בדעת הקהל ולהגברת קיטוב חברתי. זה לא פחות מאיום אסטרטגי על המעצמה הגדולה בעולם".
לדבריו, על ישראל ללכת בעקבות ארה"ב ולהכיר באופן רשמי בכוח המקטב של הרשתות החברתיות, לפעול לרגולציה של חשיפה אליהן ולדאוג לתהליכי חינוך ואוריינות דיגיטלית.
"ההכרה של ארה"ב במרחב הדיגיטלי כמרחב בעל משמעות לאומית-ביטחונית היא פועל יוצא, בין השאר, של אירועי ה-7.10, שבהן ההפצה של תכנים הוכנה מראש על ידי החמאס ככלי נשק תעמולתי בעל השפעה עולמית יצרה גל הדף עולמי-מתמשך בעל משמעות שחרגה הרבה מעבר לכוח הצבאי של הארגון", אומר בנר.
"זוהי הזדמנות עבור ישראל לדרוש באופן פומבי מחברות טק הגנה רגולטיבית על תכנים אנטי-דמוקרטיים או גזעניים. המידע הדיגיטלי הפך לכלי נשק עוצמתי. מדינות שלא יפעלו כדי להגן על אזרחיהן מהשפעות הרסניות של המרחב הזה, ימצאו את עצמן ללא הגנה מול איומים אסטרטגיים מורכבים".
ארצות הברית אינה הראשונה להטיל מגבלות על טיקטוק, מציין עו"ד רמי תמם, מומחה לפלילים ולסייבר, וראש תוכנית ה-MBA בסייבר בקריה האקדמית אונו. "הודו, למשל, אסרה את השימוש באפליקציה בשל חששות ביטחוניים. אך ההחלטה לשקול את סגירתה לגמרי של טיקטוק בשטחי ארצות הברית משקפת את ההבנה הגוברת כי ישנם גבולות ברורים לשיתוף פעולה דיגיטלי.
"מעבר לחשש ממעקב, מדובר במסר רחב יותר: ביטחון לאומי אינו נתון לפשרה בעידן שבו הטכנולוגיה מאתגרת את ההגדרות המסורתיות של פרטיות ומידע רגיש. בהחלטתו, הממשל נוקט צעד אסטרטגית שמבקשת למנוע ניצול לרעה של פלטפורמות חברתיות לטובת מטרות עוינות", אומר תמם.
לדבריו, אם ארצות הברית תמשיך במהלך לסגירת טיקטוק, מדובר בצעד שעשוי לעורר תקדימים גלובליים. "מדינות נוספות עלולות לבחון את פעילותן של פלטפורמות דיגיטליות, בעיקר אלו בבעלות חברות זרות, מתוך חשש שהן עלולות להוות איום ביטחוני. בהקשר הזה יהיה מעניין לעקוב אחר המדיניות של האיחוד האירופי וגם של ישראל. אנחנו יודעים שחמאס, לדוגמה, הצליח לאסוף מידע על בסיסי צה"ל גם מתכנים שצולמו לכאורה בתמימות ועלו לרשת וחשפו מיקומים, שגרות ותאריכים חשובים, מה שנקרא מודיעין אגבי (casual intelligence)", הוא אומר.