מי שיצא לבלות בחול המועד לא יכול היה שלא לשים לב לפקקי הענק, שהופכים לגרועים יותר משנה לשנה. את הרעיונות השונים שאמורים לעזור ולהקל על עומסי התנועה לטווך הארוך (בניית נתיבים, תעדוף תחבורה ציבורית) אנחנו מכירים, אבל האם יש משהו שאפשר לעשות בטווח הקצר כדי להקל על העומסים ולמזער את מספר התאונות? אם שואלים את אנשי חברת ריקור סיסטמס הישראלית – התשובה היא בהחלט כן.
ריקור סיסטמס פיתחה מערכת לומדת עבור מרכזי בקרה עירוניים, המחוברת למקורות מידע שונים, כמו רמזורים, מצלמות בכבישים, אפליקציות ניווט כמו Waze ועוד. באמצעות נתונים שהיא מקבלת, המערכת של ריקור מעניקה לבקרים במרכזים העירוניים מידע חשוב כמו חיזוי של עומסים ושל אזורים עם רמת סיכון גבוהה לתאונת דרכים, ואפשרות להגיב באמצעות המערכת בצורות שונות.
"הרעיון הוא לתת פתרון לא מבוסס חומרה אלא מבוסס תוכנה", מספר יניב קוסטיקה, ראש קבוצת פיתוח בחברה. "המטרה היא לעשות 'קסם אלוגריתמי' שיציג לבקרי התנועה את כל המידע שהם צריכים כדי לנהל את התנועה. במקום לרוץ אחרי כל חברה ולעשות איתם הסכמים – יש חברה שמתחברת לכל מקורות המידע ויכולה להציג את זה בצורה מרוכזת. בזמן אמת אנחנו מקפיצים אירועים שקורים שהרשויות לא ידעו עליהם – רכב שעומד, תמרור תקול, גלגל בכביש – הרשויות לא מגיעות למידע הזה מספיק מהר".
כמה אתם יותר מהירים מהרשויות?
"התגובה שלנו עד 10 דקות מהירה יותר משל הרשויות לאירועים השונים שקורים בכביש – החל ממפגעים על הכביש והפרעות שונות לנהגים ועד תאונות. בנוסף, יש לנו 20% יותר זיהוי באירועים והפרעות בכבישים".
במדינה עם כבישים כל כך עמוסים כמו ישראל, איך לימוד נתונים יכול להוריד את העומס?
"העניין הוא איך לומדים להגיב לדברים יותר מהר. יש כל מיני כללי אצבע בארץ, כמו למשל כלל אצבע שאומר שכל דקה שבה מפנים יותר מהר תאונה – מקצרת את הפקק בעשר דקות. עצם זה שאנחנו מציעים עיניים יותר מדויקות ומהירות למרכזי תנועה יכולה לאפשר לנו ולרשויות לשפר את הניתובים השונים, להקל על העומס ואף לצמצם תאונות".
בישראל, החברה פועלת כרגע במקטע שבין וולפסון עד געש בנתיבי איילון (כביש 20) וכן היא מתחילה לפעול בכביש 2 של נתיבי ישראל וגם בחיפה. "נתיבי איילון נמצאים כעת בשיפוצים, מה שמוביל לכך שלא מעט נתיבים סגורים. כלומר, היכולת שלהם להתבסס על תשתית פיזית נפגעה. הם היו צריכים פתרון שיודע לתת מענה שמבוסס מידע – ופה בדיוק אנחנו נכנסו ונותנים להם מידע שלא מבוסס על חומרה. מצלמות זו חומרה שטובה כדי לאמת דברים, כמו גם סיירים, אבל אנחנו בעצם מביאים אותם לקו הסיום עם המידע שלנו".
המידע שלכם בעצם מבוסס על לא מעט נתונים של חברות אחרות. איך התקלות הרבות בוייז השפיעו עליכם?
"באמצעות אנשים, לוויז עדיין יש יכולת מאוד טובה לזהות בעיות. אנחנו כמובן לא מציגים את כל מה שהם מציגים ישר במערכת ומצליבים את זה עם עוד מקורות מידע ובסוף נותנים ללקוח מידע מוגמר שמתבסס גם על עוד חברות".
גם בריקור יודעים שמוצלחת ככל שתהיה התוכנה שלהם, יש עוד דברים שחייבים לעשות כדי לפתור את בעיית הפקקים הקשה בישראל. "תחבורה ציבורית היא הפתרון לרוב בעיות גודש התנועה", אומר קוסטיקה. "בערים שבהן שמים את הולכי הרגל במקום הראשון, רוכבי אופניים מקום שני, תחבורה ציבורית מקום שלישי ורכבים מקום אחרון – המצב יהיה יותר בהכרח יותר טוב. זה אולי לא ככה עכשיו, אבל הכול לגמרי הולך לשם".
ועדיין, אנחנו אומת סטארטאפ עם לא מעט פיתוחים בנושאי תנועה – והפקקים כאן רק מחמירים.
"אם הרגלי הנסיעה יישארו שאדם אחד נוהג ברכב אחד – לא יהיה כאן פתרון. אי אפשר לפתור את זה אם תרבות ההתניידות תישאר אותו דבר. מה שכן אפשר לעשות זה לשפר את העיניים בשטח ואת החיזויים. נתיבי ישראל למשל יוצאים ביוזמה מעניינת לשימוש אחר בשוליים לטובת שיפור התנועה. הם מנסים לחשוב על איך לפתוח עוד את הכביש שלהם בצורה דינמית וכאן אנחנו נכנסים – הדברים האלה חייבים להיות מבוססים מידע כדי לתעל אותם לגמרי".
בארה"ב עובדת החברה במספר מדינות, ביניהן מיזורי, לואיזיאנה, קליפורניה, קרוליינה הצפונית, פלורידה, אוהיו ונבאדה – וכבר אפשר לראות תוצאות. "כשמסתכלים על נבאדה יש לנו כמה לקוחות – גם כוחות השיטור של מדינת נבאדה, גם של העיר לאס וגאס עצמה וגם הסיירים בשטח – הכל מנוהל עם הפלטפורמה שלנו".
בפועל, איך המערכת שלכם שיפרה את התנועה בלאס וגאס?
"מעבר לזיהוי בזמן אמת של המצב, כולם רוצים להבין איך מונעים את התאונה ואת העומס הבא. בלאס וגאס ראינו הפחתה של 17% בתאונות בכבישים בהם מעניקה החברה שירות חיזוי תאונות דרכים וכן עלייה של 180% בהנגשת המצב בכביש לציבור ע״ פרסומים אוטומטיים לוויז, טוויטר, ארגוני עזרה ראשונה ואתרי תנועה ציבוריים".
לפי מה?
"לפי ההתנהגויות בכביש – היכן הגודשים, מה מזג האוויר, איפה היו התאונות וכו' – מצליבים את כל המידע הזה ועם כל מקורות המידע שיש לנו – אפשר ללמוד התנהגות ולחזות איפה המקטעים המסוכנים. ככה למשל מיקמו את השוטרים בתחילת מקטעים שבהם הסיכון לתאונה היה גבוה וראינו צמצום משמעותי של תאונות דרכים באותם מקטעים".
לסיום, התייחס קוסטיקה להבדלים בין הנהג הישראלי לאמריקני. "בארה"ב אנחנו רואים שמרגע שאנחנו מזהים תאונה ועד שהיא מגיעה ל-911 (שירותי חירום) יכולים לעבור דקות ארוכות. בישראל ההתקשרות היא מהירה מאוד. לנו זה נראה ברור, אבל בארה"ב זו לא המציאות. בנוסף, בארה"ב ברוב המדינות שמים את הרכבים במקום הראשון – יש 7-8 רכבים וגם כשיש תאונה, התנועה יכולה לזרום".