נפתח בקצת נתונים: שיעור השכירים הערבים בהייטק עומד על 2.3% מסך העובדים בהייטק נכון לשנת 2020, בעוד שיעורם באוכלוסייה הכללית עומד על 21%. מספר הנשים הערביות בהייטק נמוך אף יותר ועומד על חצי אחוז מתוך נתוני משרד העבודה 2020. ומה קורה בגזרת הסטודנטים? 12.9% הם סטודנטים ערבים במקצועות ההייטק במכללות ובאוניברסיטאות, כלומר פי 5.5 בערך מאחוז העובדים.

אל תוך האנומליה הזאת נכנסת עמותת itworks, אשר קיימת מ-2006 ועושה השמות להייטק של אוכלוסיות מוחלשות ומרוחקות מעולם העבודה בהן ערבים, נשים, אימהות חד הוריות, חרדים, אנשים עם מוגבלות ועוד.

"זה הכלי שלנו לשינוי חברתי. אנחנו מאמינות שהשמות איכותיות הן כלי למוביליות חברתית, ובסוף משנות את הסטטוס של האדם, המשפחה שלו והחברה שבה הוא חי", אומרת יפעת ברון, מנכ"לית העמותה. "בתחום של החברה הערבית יש כשל שוק שתמיד מדהים אותי מחדש, אנחנו עובדות מ-2006 ושום דבר לא משתנה".

לדברי ברון, יש 20 אלף משרות פתוחות היום בהייטק, ויש מהנדסים רבים ערבים שלמדו בישראל בעברית, ולא מצליחים להשתלב בתחום. "למהנדס היהודי יש יתרון על פני הערבי – הוא גר סיכוי גבוה במרכז, היה בצבא, התחיל את התואר מאוחר יותר, אולי אחרי טיול, ולכן הוא מבוגר ובשל יותר. המהנדסים הערבים לא הולכים לצבא והם מסיימים את התואר צעירים יותר וחסרי ניסיון", היא מסבירה. "באופן כללי, אנחנו מגייסים אנשים שדומים לנו. הגיוס הוא בתבניות, למשל אם מישהו למד בתל אביב ושירת ביחידה טכנולוגית  - אז הוא יהיה כביכול גיוס מוצלח. בנוסף, יש גם המון חבר מביא חבר. אני רגע שמה בצד דעות קדומות וגזענות, אבל אובייקטיבית יש פערים וחסמים".

ברון מספרת כי itwork אחראית מדי שנה על 300 השמות של ערבים בהייטק. העמותה מציעה להם קורסי הכשרה מקצועיים וסיוע במציאת עבודה, כולל ליטוש קורות חיים ופרופיל הלינקדאין – והכול בחינם. היא מציינת שכיום ישנן 20 אלף משרות בהייטק שיוצאות מגבולות מדינת ישראל, בעיקר למזרח אירופה, ומדובר בפספוס לנוכח פוטנציאל העבודה הלא ממומש שיש כאן.

"אני מסתכלת על מדינת ישראל, ש-50 אחוז מהילדים בכיתה א' הם חרדים או ערבים, וחושבת 20 שנה קדימה – מי תהיה האוכלוסייה שתעבוד כאן? האם החברות יודעות לגייס את האוכלוסייה הזאת? ראוי שבן אדם יעבוד במקצוע אותו למד", אומרת ברון.

מוראד אבו אלקיעאן  (צילום: צילום עצמי)
מוראד אבו אלקיעאן |צילום: צילום עצמי
 

מוראד אבו אלקיעאן, בן 21 מאום אל חיראן, עבר קורס פול סטאק, full stack, של עמותת Itworks, במקביל ללימודי תואר במדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון. יש לו 8 אחים ואחיות, והוא הראשון במשפחה שהלך לתחום המחשבים.

כעת, בשנתו האחרונה בתואר הוא נמצא בתהליכי עבודה. "שמעתי על העמותה דרך חבר באוניברסיטה. התחלתי לקבל מיילים מהם על קורסים ומשרות ומאוד התעניינתי בקורס פול סטאק. עשיתי ראיון והתקבלתי. זה היה קורס של 10 חודשים, 400 שעות. הוא היה קשה, אבל בכל זאת עמדתי בכל הדרישות וסיימתי אותו בהצטיינות", הוא מספר.

מועטז עטאונה, בן 23 מחורה, למד הנדסת תוכנה במכללת סמי שמעון, וגם הוא עבר קורס פול סטאק במסגרת העמותה. כיום הוא עובד מזה כחודש באמדוקס, בסניף בשדרות, כמפתח UI. יש לציין בהקשר זה, שחברות גדולות ובינלאומיות נוטות יותר לגיוון במצבת העובדים (גם בשל יעדים שמוכתבים להן מחו"ל) ומציעות יותר משרות ג'וניור התחלתיות. בחברות סטארטאפ קטנות מבקשים בדרך כלל עובדים עם ניסיון - סניורים.

את העבודה באמדוקס מצא עטאונה לאחר חצי שנה של חיפושים. "חשבתי שהתהליך יהיה פחות קשה, שמיד אמצא עבודה אחרי חודש-חודשיים", הוא מספר. "אחרי ששלחתי הרבה קורות חיים, ולא קיבלתי מענה או תשובה במייל שלא מתאים, התחלתי לעבוד קשה ולהתייעץ עם חברים שלמדתי איתם. בעמותה עזרו לי להתכונן מבחינת שאלות וגם לפתח תיק עבודות שישקף את הניסיון והידע שלי".

מועטז עטאונה (צילום: באדיבות המצולם)
מועטז עטאונה|צילום: באדיבות המצולם

עטאונה מציין כי בכיתה שלו למדו בסך הכול עוד 2 סטודנטים מהמגזר הבדווי שלא המשיכו ללמוד, ומהמגזר הערבי מהצפון היו 6-7, מתוך כ-150 איש. מהעבודה החדשה שלו הוא מרוצה מאוד: "אני נוסע כל יום לעבודה במשרדים. כיף לעבוד בצוות עם ניסיון מקצועי, יש לי הזדמנות ללמוד מהם".